התובע: נסים גבאי
מרח' רמב"ם 26 נתניה 42418
טל' 050-5206511
נגד
הנתבעים: 1. מדינת ישראל - משטרת נתניה
באמצעות פרקליטות ת"א (אזרחי)
רח' הנרייטה סולד 1 ת"א
2. עיריית נתניה - ראש העירייה מרים פיירברג, מחלקת
ההנדסה בעירייה, ומחלקת הפיקוח העירונית.
מרח' הצורן 6 פארק העסקים ע"ש ספיר
נתניה 42504
כתב התביעה
בימ"ש נכבד זה מתבקש לחייב כל אחד מהנתבעים ביחד או לחוד לשלם לתובע סכום של 100,000 ש"ח פיצויי נזיקין שכל אחד מהם גרם בשלבים אלה ואחרים כפי שיתואר בנימוקי התביעה.
הקדמה
לתובע מגרש לבנייה בן 1 דונם בנת/542 א' בנתניה שנרכש ע"י אביו בשנת 1945. עיריית נתניה החליטה בזמנו שכל האזור המדובר מרח' איתמר בן אבי בצפון ועד שכ' דורה בדרום יהיה מוקפא לבנייה. ביום 25.10.1990 הושלמה תוכנית חדשה לאזור, והתובע התבקש לאשר העברת הדונם שלו כ-100 מ' דרומה. התובע לא התנגד ורק ביקש להתחיל ולבנות על המגרש שאביו שילם עליו במיטב כספו, ואף שילש וריבע התשלום על המגרש כאשר שילם כל שנה אלפי שקלים בהתאם לחוק מס שבח שהיה נהוג עד לא מזמן. אחרי המשך טיפול אינטנסיבי הצליח התובע לקבל ביום 10.08.1997 מסמך המאשר לו זכויות בנייה: 110% אחוזי בנייה, 1081 מ"ר בנייה, 10 יח"ד, 4 קומות. בסוף המסמך נוספה פיסקה: אין אפשרות בנייה עד גמר הליכי התכנון והפיתוח.
בינתיים הגיש קבלן נתנייתי עתירה נגד עיריית נתניה על שחלוקת המגרשים שלו אינה סבירה מבחינתו, וכב' ביהמ"ש העליון עיכב כל בנייה באזור עד מתן פס"ד בעניין זה.
בשנת 2003 הסתיימו ההליכים המשפטיים. התובע פנה וביקש אישור לבנייה על מגרשו, ונמסר לו: אנחנו במו"מ עם קבלן פיתוח, ובקרוב מאוד ניתן יהיה להתחיל לבנות.
ביום 04.12.2005 קיבל התובע תשובת עיריית נתניה: נערכים לקראת הטיפול במתחם. המו"מ עם קבלן הפיתוח עומד לפני סיום.
ביום 20.08.2007 שוב תשובה חמקנית מעיריית נתניה: יש קידום בתכנון עבודות הפיתוח. המו"מ עם קבלן הפיתוח ממש לפני חתימה.
בין לבין ביצע התובע הרבה מאוד עבודה כדי לזרז עניינו. הוא פנה לחבר מועצת העירייה שהסביר לו כי העיכוב יכול להמשך ללא סוף, מאחר וראש העירייה אינה רוצה להשקיע כספים באזור בו רבים בעלי מגרשים קטנים שתקשה הגבייה מהם. מוזר, שכן בעלי המגרשים משלמים עלות הפיתוח בסופו של דבר. בנובמבר 2007 שלח התובע לעיריית נתניה מכתב מעו"ד עם התראה על "פגיעה בזכויותיו הקנייניות של בעל הקרקע" (אביו של התובע). מתברר (גם עקב תקדים) שהסחבת הנוראית והבלתי סבירה של עיריית נתניה מחייבת אותה לשלם לכל בעלי הקרקעות באזור פיצויי נזיקין בסכומים גבוהים מאוד.
אבל אטימותה של עיריית נתניה ושל העומדת בראשה נשארה בעינה. שום בקשה לא עזרה: 63 שנה של התעללות ואין טיפת סיכוי לאומללים שרכשו מגרש לבניית ביתם באזור המרכזי של נתניה לממש זכותם ע"פ כל דין.
התובע פירסם את כל השתלשלות העניינים באינטרנט. בעלי מגרשים רבים באזור פנו אליו ושאלו על דרך פעולה, וגם הם נשמעו חסרי אונים. התובע פנה למשרדי עו"ד רבים וטובים בנתניה ובת"א, וכולם ענו לו במילים דומות: אם נתבע את עיריית נתניה, אנחנו יודעים בוודאות שהם ימשכו את המשפט הרבה מאוד שנים, ומאחר וכל הכח בידיהם - הסיכוי לפס"ד סופי רחוק ביותר. גם עלות משפט כזה כה גבוהה שאין אנו מציעים לך הליך משפטי.
התובע בייאושו פנה אישית למהנדס העירייה שבתחילה בכלל כעס על עצם הפנייה אליו. הסבר קצר של התובע פתח בפניו תקווה לתשובה מיוחדת בתוך כחודש: 1. כי מדובר בעוול אישי לאביו שכבר הגיע לגיל 95 ומאוד רוצה לממש זכות הבנייה שלו. 2. אימו של התובע נפטרה במפתיע מאירוע מוחי. 3. התובע שמכר דירתו בשנת 2003 עומד להיזרק לרחוב מדירה שנשכרה לתקופה קצרה עד הבנייה. 4. גם אביו הערירי של התובע החי בחדרון קטן בת"א מבקש לגור בביתו החדש העתידי כדי לסיים חייו בכבוד. 5. באשר לעניין הפיתוח האזורי: התובע ציין שמגרשו כלל אינו צריך להיכלל בפיתוח זה. המגרש נמצא בצומת מרכזי צמוד למערכת החשמל, המים והביוב - ולכן אין כל סיבה להמתין גם לעניין זה.
מהנדס העירייה החליט להעביר הבקשה לכל הגורמים (מנכ"ל העירייה וראש העירייה) והובטחה תשובה בתוך חודש. כעבור חודש הגיעה התשובה - השלילית.
ביום 28.07.08 הגיש התובע בקשה רשמית מינימאלית לבנייה: גידור המגרש והצבת מבנה טרומי קטן עליו. לצורך כך השקיע 2,000 ש"ח כנדרש למדידת המגרש, שילם האגרה במשרדי מהנס העירייה, ומסר אישית את תוכנית המדידה לבדיקה אצל המודדת הראשית של העירייה (גב' אירנה). זו אישרה כי המגרש על תל הגן והמדרכה שהעירייה פלשה עימם הם מגרש נקי לבנייה עד 5 מ' מקו הגבול ההיקפי. הגב' הסבירה שמאחר וזה כבר מגרש לפי התכנון החדש, בבוא היום יוזז הכביש מעט מזרחה ממנו. התובע צרף לבקשה את מכתבו של אביו בן ה-95 שיחייה בו הנסיבות הייחודיות לבקשה לאישור הבנייה במגרש.
אחרי חודש וחצי הגיע התובע לקבל תשובת העירייה (שתי הפקידות האחראיות במחלקת ההנדסה רבו ביניהן מי האשמה לעיכוב מתן התשובה לתובע). אבל "התשובה" היממה את התובע. שום תשובה עניינית. את המכתב המצורף כלל לא קראו. ודף "התשובה" שהדפיסו מולו? בדיוק העתק אותו מכתב משנת 1997 בדבר זכויות הבנייה.
התובע הבין שכל ניסיונותיו לאורך השנים היו מול קיר אטום, רשלן, לא איכפתי, חסר רגשות עד רישעות, מזלזל, ולמעשה לא התייחסו ברצינות בעיריית נתניה לכל המרכז העירוני השומם הזה בו נפל בחלקו של התובע להיות "בעל מגרש לבנייה". לעירייה לא היה איכפת באמת, לא מבעלי המגרשים שרכשו מגרשיהם במיטב כספם לפני שנים הרבה, וגם לא מהצורך הזועק של פיתוח מרכז העיר השומם.
התובע החליט לעשות מעשה: לעלות על המגרש, להראות נוכחות, להתחיל ליישרו, ולהפגין מורת רוחו כהפגנת יחיד.
כאן החל מסע הטרדה מצד הנתבעים שיוסבר להלן. מתברר שבעיריית נתניה הרבה מאוד סעיפים בחוקה ובזכויות האזרח כלל אינם בקטגורייה המשתלבת עם תוכניותיה ו/או הבנתה.
נימוקי התביעה
1. ביום 10.09.08 הגיעה ניידת פיקוח ראשונה למגרש עליו עבד התובע. "למה אתה הורס גינה ציבורית?" שאל מפקח גבריאל נעים. "אני עובד על המגרש שלי" ענה התובע. המפקח הזמין ניידת משטרה והתחיל לרשום דו"ח. השוטר קבע שזה לא עניינה של המשטרה והשאיר את הפקח לעשות כרצונו. התובע הציע לפקח לסור לביתו שאינו רחוק מהמקום, וכך יציג בפניו המסמכים המעידים שזה אכן מגרשו. הפקח הסכים, ראה המסמכים ואמר: "אז למה לא אמרת לי קודם רישום הדו"ח שזה מגרש שלך?". ומסר לתובע הדו"ח ע"ס 660 ש"ח.
2. ביום ששי 12.09.08 הגיע מנהל הגינון בעירייה, אסף. שאל לפשר עבודת התובע על "הגינה הציבורית". מאחר ותשובת התובע שהוא על מגרשו כדין לא סיפקה אותו, יצר קשר עם ראש מינהל תפעול דני שחר שהאחרון ביקש כי התובע יפסיק עבודותיו עד יום א' מועד בו יזמנו לפגישה דחופה ואישית להסדרת עניין המגרש. התובע הסביר לשחר שאין בכך כל טעם שהרי נהג בכל דרך אפשרית ומעבר לכל סבירות נדרשת, אבל אחרי בקשות חוזרות ונישנות הסכים להפסיק העבודות ולהיפגש ביום א' ה-14.09.08.
3. כאשר ביום א' לא התקשר המנהל שחר כפי שהבטיח לתאם שעת הפגישה עם התובע, התקשר אליו התובע. מזכירתו ענתה שאינה יודעת דבר על פגישה שנקבעה ורק מייל שלפניה מדבר על פגישה ביום 21.09.08. התובע הבין ששוב מנסים להתל בו, ואכן שום פגישה לא התקיימה גם לא ב-21.09.08.
4. ביום 14.09.08 הגיע שוב מנהל הגינון אסף. כאשר שמע שההבטחה על הפגישה לא קויימה, ברר בעצמו מדוע, והבין שאכן ההבטחה הייתה לא אמיתית. אסף החליט לערב את המשטרה. שוטר שהגיע למקום החליט לעכב את התובע לחקירה, וביקש מאסף לבוא ולהגיש תלונה על השחתת גינה ציבורית. התובע מחה על עצם העיכוב ולקיחתו שלא כדין בניידת המשטרה, אבל השוטר לא היה מוכן להקשיב. התובע עוכב בתחנת נתניה כשעתיים מורטות עצבים, עד שהתברר כי אין חוקר תורן. הקצין תורן החליט לזמן את התובע למחרת בשעה 10:00. התובע שרתח מכעס על העיכוב המיותר ועל הצורך להפסיד יום עבודה נוסף למחרת, ביקש להיעצר בו ברגע שהרי לא יתכן שגם פרנסתו תקופח מחמת אי הימצאותו של חוקר בתחנת נתניה. הקצין תורן הבין את העוול שמתרקם סביב התובע והסכים לדחות הזימון לשעה 15:00 למחרת, אחרי יום העבודה של התובע.
5. בו בערב שיגר התובע מכתב תלונה למפכ"ל המשטרה, לפרקליט המדינה, לפרקליט מחוז מרכז, למפקד משטרת נתניה, ולראש עיריית נתניה: "חקירה בלתי חוקית ובלתי חוקתית נגד אזרח שומר חוק בישראל". התובע הוסיף והבהיר שאינו מוכן לעבור לסדר היום על עוד מחדלים ו/או זדון של הרשויות נגדו. עברו העשיר במלחמות ציבוריות כבר גרמו לו עוול קשה מנשוא מעצם אי יכולתה של המערכת לספוג ביקורת, ובאחד העניינים הללו דן בימים אלה כב' ביהמ"ש העליון בעתירה מיוחדת שהגיש התובע, פסה"ד אמור לשפוך אור חשוב על צורת ההתייחסות הבלתי חוקית של רשויות כמו הנתבעים, והכל בתקווה לשיפור עתידי הן בבעיה האישית של התובע והן לאזרחים רבים אחרים הנקלעים מידיי יום לסיטואציות כואבות דומות.
6. ביום 15.09.08 התייצב התובע לצורך חקירתו. שוב מחה על הפגיעה בזכויותיו, על הצורך להציג הוכחות אזרחיות במשטרה לבעלות על קרקע דבר שכבר הוצג יותר מפעם אחת בשטח לכל נציג העירייה (כולל אסף). התובע הציג כל המסמכים הנדרשים המוכיחים כי זה מגרשו, ואכן שוחרר מיד לא לפני שהודיעו טלפונית לנציג עיריית נתניה שזה לא עניין למשטרת ישראל לטפל בו. התובע התחייב לא לעלות על המגרש 7 ימים, וקיבל עליו הדין - רק כדי לאפשר בזמן הזה לעירייה לפנות לביהמ"ש.
7. התובע המתין כמה ימים נוספים מעבר לתקופה שהתחייב בה (עד ה-22.09.08), וביום 26.09.08 עלה שוב לעבוד על מגרשו. הפעם החליט התובע להציב שלט מחאה כאקט של הפגנת יחיד. כידוע מותרת הפגנת יחיד במדינת ישראל, דבר שאינו נזקק לרישיון. בהמשך יתברר שבעיריית נתניה לא מכירים בזכויות היסוד של האזרח להפגין במדינה דמוקרטית, עד שהגיעו הדברים לאלימות קשה ומתוכננת היטב נגד התובע. כך כתב התובע בשלט המחאה: "המלחמה על הבית. נסים גבאי - בצדק, נגד, מרים פיירברג - ברשעות". הגיעה ניידת פיקוח עם הפקחים סבירסקי דימיטרי וזלצוב איוון. אחרי איומים שהם יורידו את השלט בכוח, ואחרי שהזעיקו עוד ניידת עם הפקחיות ג'רבי אפרת וסרוסי מלי, נתנה אחת הפקחיות הוראה לתקוף - ודימיטרי התנפל על התובע, דחפו, וניסה להוריד השלט לקרקע. התובע צעק בחוזקה על הפקח התוקף, הסביר לו במהירות שהוא עובר על החוק ועל אדמה פרטית של התובע. אלימות הפקח רק גברה. התובע הגן על עצמו ביד אחת - וביד השנייה התקשר למוקד 100: "פקחים תוקפים אותי". הגיעה ניידת משטרה, השוטר ביקש את פרטיו של דימיטרי ומסרם לתובע בע"פ (השוטר סרב לתת לתובע עט כדי לרשום את פרטיו של הפקח התוקף באומרו: "הגעתי רק כדי לזהות את התוקף ולא כדי לתת לך עט"). למותר לציין שאת הפקח לא עיכבו לחקירה. התובע הבין שאין סיכוי בעולם שהעניין ייחקר במשטרה, ולא הלך להגיש את התלונה. לימים התברר שהפקח בנה לעצמו אליבי, ורץ להגיש בעצמו תלונה נגדית נגד התובע. למחרת בבוקר ראה התובע את השלט מנותץ במקום.
8. התובע עלה למגרש שוב ביום 28.09.08. הגיע המפקח נעים גבריאל ולמרות שכבר רשם דו"ח בלתי חוקי, ולמרות שידע כי זה מגרשו הפרטי של התובע, רשם דו"ח נוסף: "גרימת נזק בדשא העירוני", ועזב מיידית את המקום.
9. ביום 29.09.08 עלה התובע שוב לעבוד על המגרש, עם שלט המחאה. הפעם ביצעה מח' הפיקוח של עיריית נתניה התקפה בלתי חוקית ואלימה מתוכננת מראש. בתחילה הגיעו אסף מנהל הגינון ואדם נוסף עם מצלמה. מיד אחריהם הגיעה ניידת ומתוכה יצאו שני פקחים. הפקח הראשון (עם חולצת טי שורט ולא תכלת כמדי הפקחים) שנראה אלים במיוחד עם שרירים מאוד חזקים שהתובע הרגיש מיד נחת זרועו, זינק לעבר התובע, וללא הזדהות צעק כל מיניי אמירות על שהוא הולך להרוס את השלט. הפקח התנפל ודחף את התובע - ובו זמנית התחיל מפיל שני עמודים מתוך שלושה שתמכו בשלט. התובע ההמום מהפריצה המהירה ניסה להגן על עצמו ועל השלט, וברגע זה נקרעה ידו השמאלית ושתתה דם רב לאחר שהתוקף ניסה לרסק באמצעות אחד העמודים את יד התובע. באותו רגע הגיע הפקח השני וניסה במהירות לעלות על שיפוע הדשא הרטוב והמוכר לתובע כקשה לטיפוס, ומיד החליק מעצמו והתגלגל על צידו לתחתית התל. הפקח ניסה לעשות הצגה בקריאת קולות "אוי, אוי..." אבל כשראה שאיש לא מתרגש ממנו, חזר ועלה ותקף את התובע מצד שני של השלט. התובע התקשר מיידית למוקד 100 וביקש דחוף עזרת המשטרה להגנתו. הגיעה ניידת משטרה, והשוטר (כנראה קצין תורן) ששמע את תלונתו של התובע - החליט: לעכבו לחקירה ושפקחי העירייה יגיעו להגיש התלונות. התובע שהותקף באלימות יזומה וללא כל סיבה חוקית, אחרי שביקש עזרת המשטרה - מעוכב לחקירה!! ההתקפה הלא חוקית הזו של הפקחים באה אחרי שבועיים של ניסיונות שלא עלו להם יפה באין חוק כלשהו לצידם. התובע הבין שעיריית נתניה ומחלקת הפיקוח החליטו לכלות בו את זעמם באלימות על כי מטיל הוא דופי בראש העירייה שלהם, גם אם כל חוק אינו לצידם. התובע בטוח שכל העניין אורגן וסודר בידיעת כל הגורמים בעיריית נתניה.
10. התובע שאל את אחד הפקחים התוקפים: "מדוע אינכם מתנפלים ככה על עבריינים הפולשים למגרשים שכלל אינם שלהם?", ונענה: "נראה לך שנתעסק איתם?".
11. התובע שהגיע לתחנת נתניה עוכב בחדר עם שוטר שומר - במשך כ-3 שעות. אף אחד לא חקר אותו. אף אחד לא שמע את תלונתו. אף אחד לא טיפל ו/או שאל על ידו המדממת. כולם היו עסוקים בסדרת הגשת תלונות של הנתבעים. עדויות השקר של פקחי עיריית נתניה נרקמו מול עיניו ואוזניו של התובע לכל אורך זמן קרות האירוע.
12. התובע שנפשו קצה בזלזול כלפיו בתחנת נתניה, יצא לחדר החוקרת וביקש לברר מדוע מחכה הוא בצד מעוכב עד שנשואי תלונתו עושים במשטרה כרצונם? מדוע שעות ההמתנה הרבות כמעוכב על לא עוול בכפו? במקום תשובות יצאה אליו החוקרת אושרית בצעקות ואיומים: "אני צועקת יותר חזק ממך (התובע כלל לא צעק). אתה עוד לא יודע איך זה ייגמר". לויכוח הזה הצטרפה במסדרון גם הקצינה מרסיאנו זהבה ראש מדור החקירות שלא חסכה ביקורת כנגד התובע. לתובע לא נשאר אלא למחות, ולהמשיך להמתין. מאוחר יותר התברר כי גב' מרסיאנו זהבה השאירה הוראה על פתק קטן, ואח"כ יצאה לביתה: "לשחרר רק בערבות עצמית, בערבות צד ג', ועם 5 ימי מעצר בית". הכל בהחלטה טרם פצה התובע פיו בתחנת המשטרה.
13. החקירה. בתוך התיק שנפתח נגדו כחשוד (ולא כמתלונן) כבר היה מוצמד הפתק של ראש מח' החקירות. התובע שאל: "ככה אני מגיש תלונה? אני חשוד? למה לא הם החשודים? מדוע לפני חקירתי כבר נקבע שאקבל עונש של מעצר בית? מה עשיתי רע?". על כל השאלות קיבל התובע תשובות "מרגיעות": "אתה נחקר כחשוד, אבל זה כמו תלונה מצדך. אתה לא מקבל עונש, זו רק פרוצדורה".
14. התובע הגיש תגובתו לאירוע, והוצגו בפניו התמונות שצולמו במקום. לא היו צילומים של פתיחת ההתקפה עליו. לא היו צילומים של האלימות שקרעה את ידו עד זוב דם. היה רק פרק כמעט מסוף האירוע בו רואים את התובע מרים ידו להגנה מפני התוקף השני, וזה נשמע כך בפי החוקרת: "אתה רואה שאתה תוקף? אתה גם מקלל". התובע הסביר את גרסתו על הצילום הלא מרשיע לחלוטין, והוסיף: "ע"פ תקדימים משפטיים ברור שלמותקף מותר להגיב, ואפילו לקלל - דבר שכלל לא מהווה עבירה. מבחינתי, לא אני האדם שיישב בשקט כשמתקיפים אותו, ואספר בנחת תוך כדי אלימות מהצד השני שבבוא היום אגיש תלונה או תביעה. לא אני האיש שישתוק להתקפה כה אלימה ומתוזמרת - ואחכה בנימוס שיסיימו את המלאכה. אינני אדם שישתוק ולא יביע את דעתו בזעם על עבריינים הנכנסים למגרש פרטי שלי שלא כדין, ללא צו, ללא הזדהות, תוקפים ללא סיבה, ואינם מכירים בזכויות האזרח הרבות שיש לי במקום, לא כל שכן בזכות להפגין בשקט נגד עוול נוראי שנעשה לי. מה פתאום הרסו לי את השלט? האם הסבירו? האם הזהירו על סע' החוק האוסר עליי לעשות מעשה זה? שום דבר. אלימות ותו לא.".
15. הפגיעה הקשה בגב ידו השמאלית של התובע. התובע לא נשאל מעולם במשטרה ע"י מאן דהוא על הפציעה, ורק מיוזמתו נרשמה הפציעה בעדותו. בכך לא תמו ייסורי התובע: ביום שלישי בערב החלו לפתע כאבי תופת בכתף ימין, כנראה אפקט מאוחר לתקיפה נגדו ביום הקודם. כאבי התופת נמשכו כל הלילה וביום שלאחריו, ועד רגע הגשת התביעה לביהמ"ש הפעולה בחלק הגוף הימני מלווה בכאבי תופת נוראיים. על תוצאות הפגיעה הנפשית הקשה בתובע, באישתו ובילדיו - בביהמ"ש.
16. העיכוב הבלתי חוקי. א. העיכוב של התובע מעצם טיבו היה הפרה בוטה של זכויותיו החוקתיות להיות חופשי כל עוד לא עבר עבירה כלשהי. ב. זמן העיכוב היה מעבר לכל זמן סביר וחוקי. התובע הגיע לתחנת המשטרה בסביבות 11:00-12:00 ורק בשעה 18:00 הסתיים העיכוב והפך למעצר רק כי לא הסכים לחתום על עונש שנקבע בשרירותיות מראש.
17. בתום החקירה נאמר לתובע שאם לא יחתום, ייעצר ל-4 ימים בלי לראות שופט. למרות ערב חג ראש השנה, לא יכול היה התובע לחתום על העוול הנוראי הזה. כאשר ראו במשטרה שאין התובע מוכן לחתום על השחרור בתנאים מגבילים, עצרו אותו. כל בקשותיו של התובע שמישהו במשטרה, בכל דרג, יבחן את העוול הזה - נענו בשלילה. התובע הושם באזיקים בידיו וברגליו והורד כדי להיות מוסע לכלא הדרים. רבים ניסו להניאו מכך. גם טלפונים מהבית. גם שוטרים. קצינים - אבל אף אחד לא היה מוכן לשנות את סע' העונש של מעצר הבית, וגם לא הקצינה הגב' מרסיאנו שפנו אליה טלפונית בביתה.
18. ברגע האחרון, אחרי הפצרות נוספות, החליט התובע למחול על כבודו, ולחתום רק כדי להיות בחג עם משפחתו, ולאחר שהבין כי תביעתו על העוול שנגרם לו יכולה לעמוד גם ללא הסבל של 4 ימים בבית הסוהר. אבל החג לא היה חג. היה זה ערב מיוחד בו הבת קיבלה הצעת נישואין מחברה, והורי החתן הזמינו את משפ' התובע לארוחה חגיגית בביתם שבחיפה. כולם נסעו לחיפה, והתובע נשאר לבדו בביתו. "תודה רבה" למשטרת נתניה.
התובע מבקש שתביעה זו תידון ותכובד במלואה ע"י כבוד ביהמ"ש, תביעה שיש בה סממנים בולטים של הפרת זכויות יסוד של אזרח במדינה מתוקנת. תביעה שמוכיחה הפלייה בוטה בין האזרח הרגיל והקטן כאשר מולו עוצמה בלתי סבירה של כח שלטוני. תביעה בה משטרת ישראל אינה מאמינה מראש לאזרח מתלונן, ונותנת במה ברורה ומוגזמת לנציגי רשות מקומית. תביעה בה המשטרה מנסה להפחיד מתלונן, כאילו הוא הפושע - הכל לפני שבכלל שמעה את גירסתו. זוהי תביעה המייצגת אוזלת ידו של האזרח שאינו יכול לעשות מאומה ברגעים מסויימים בהיותו בזרועות מי שאמור להיות אוכף החוק בישראל, ולסבול עד שמאוחר יותר אולי יהיה לו הכח לגשת לכב' ביהמ"ש ולתבוע זכויותיו. התובע שעבר המון מלחמות צודקות במסגרת חייו הלא קצרים, אינו מוכן לסבול יותר את הקו העקום המלווה רבים מאזרחי המדינה לנורמת חיים כזו המאיימת על עצם קיומם ואפשרות של חיים סבירים. התובע שהיה מוכן לשבת בכלא עם דגל העוול הנוראי שנעשה לו, שוכנע לוותר על הקרב באותו רגע, להיות גם צודק אבל גם חכם, ולהמשיך המלחמה מאוחר יותר בפני ביהמ"ש הנכבד כאן. התובע אכן הבליג, המתין, וכעת מבקש הוא פס"ד וקביעות של כב' שופטי ביהמ"ש.
התובע: נסים גבאי
מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות, ולוחם צדק חברתי. נשוי ואב לארבעה מופלאים.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
