הקשר בין הכותב לבין הקוראים:
רצוי שבכתיבה תהיה מחיצה ברורה בין הכותב לבין הקוראים. המגמה הנהוגה כיום בכתיבה היא סגנון כתיבה פמיליארי, חופשי ושאינו כפוף לחוקים. אחד החסרונות העולים מהקשר שיוצר הכותב עם קוראיו הוא שתחת התרכזות באמירה שלו, מתרכז הכותב בקשר שלו עם קוראיו. ניתן לדמות זאת לסרט או להצגה. שחקן טוב הוא שחקן המתנתק מנוכחותה של המצלמה או מנוכחותו של הקהל. בעשותו כן, הוא מתרכז במשחק שלו ויוצר אמינות ואותנטיות בגילום הדמות, מה שמגביר את הנאתו של הצופה ואת יכולת ההזדהות שלו עם הדמות ועם המסר שלה. את מידת הקשר בין הכותב לקוראים ניתן לזהות גם על ידי שימוש מרובה בסימני פיסוק כגון סימן קריאה, סוגריים, שלוש נקודות, מירכאות ופסיקים.
המילים הן שצריכות להביע - לא סימני הפיסוק:
א) סוגריים
רצוי להימנע מכתיבת מאמרים מוסגרים בתוך סוגריים, ולהביא אותם לגוף הטקסט. בכתיבה בתוך סוגריים יש פנייה סמויה לקורא ומודעות לנוכחותו, מעין: "בינינו, אבל אל תגיד לאף אחד". על הכותב להתעלם מנוכחותו המרחפת של הקורא ולא לפנות אליו, גם לא בעקיפין, אלא לכתוב את דבריו בגוף הטקסט ולא בסוגריים.
ב) סימני קריאה
רצוי להימנע משימוש בסימני קריאה, אלא אם כן מדובר בקריאה או בציווי. העוצמה אמורה לעלות מהמילים, לא מהסימן. השימוש בסימן קריאה מעיד על חוסר ביטחון והוא כאילו פונה לקורא: "שים לב למשפט הזה. ועכשיו שים לב לזה. ראית? חזק, אה?". גם מכאן עולה מודעות לקורא, דבר הפוגם בטקסט. כשם שאין צורך בהבעות צער או שמחה של קרייני חדשות בעת שידור הכתבות בטלוויזיה (שכן, מסקנותיו של הצופה מהכתבות תלויות בהשקפותיו, בניסיונו האישי ובגורמים נוספים שאינם תלויים בהבעות פניו של הקריין), כך אין צורך בהדגשות של הכותב באמצעות סימני קריאה. הקורא אמור להסיק את מסקנותיו מהמילים הכתובות, ולא מסימני הקריאה.
ג) פסיקים
רצוי לא להרבות בסימני פיסוק ולהשתמש בהם רק במקומות בהם כללי הפיסוק מחייבים זאת. בכל מקום שבו יש התלבטות בין שימוש בפסיק לבין נקודה, עדיף לשים נקודה. הנקודה תוחמת את המשפט או את המילה, ממסגרת אותו, נותנת לו ייחוד ועוצמה.
ד) שלוש נקודות
מומלץ להמנע משימוש בשלוש נקודות אלא אם כן מדובר בקטיעה של הבאת הדברים. שלוש הנקודות לא אמורות ליצור דרמה, מתח, הומור או שאר אפקטים שהכותב מבקש ליצור. את כל אלה עליו ליצור באמצעות המילים, הסגנון, הכתיבה.
ה) מירכאות
בשימוש במירכאות לציון אירוניה ולגלוג יש אמירה עקיפה, מרומזת של הדברים. כתיבה ישירה היא ברורה יותר והשפעתה גדולה יותר. כשאני נתקלת בטקסט עמוס במירכאות מלגלגות, אני רואה כותב מתוסכל, נרגן, כועס מאד, כמעט צועק, משתדל בכל מאודו להביע את קובלנתו, את מררתו, כותב שמשתמש באמצעים ילדותיים כמו חריצת לשון והעווית הפנים כדי להביע את סלידתו. המילים שלו כמוהן כסיסמאות המרוחות על שלטים בהפגנת מחאה. המילים המלגלגות מציגות אותו באור נלעג.
ו) שאלות רטוריות
שאלה רטורית היא אמצעי אמנותי. רצוי שהמילים ידגישו את הרעיון, ולא האמצעים. אני מעדיפה משפטים ברורים ומוחלטים (אך ללא סימני קריאה), לא משפטים שכוחם תלוי בעמדותיו של הקורא האנונימי. כאשר הכותב משתמש בשאלות רטוריות, הוא מנהל דו שיח דמיוני עם הקורא. אני מעדיפה כתיבה שבה קיים חיץ ברור בין הכותב לבין הקורא, כמו שחקן טוב המתנתק מסביבתו (מצלמות, קהל) ומתרכז בתפקידו, ובכך הוא מאפשר לצופה להבין טוב יותר את הדמות.
ז) קווים והדגשות
בדומה לסימני הקריאה, שימוש בהדגשות ובקווים מתחת למילים או משפטים יוצר הבדלים ברמות החשיבות של מילים או משפטים. דגש או קו מתחת למילה או למשפט הופך את המילה או המשפט לחשוב יותר לעומת המשפטים האחרים. באמצעות הדגשות וקוויםהכותב מפנה את תשומת לבו של הקורא למשפטים החשובים לו, אולם, כאמור, כשם שאין צורך בהבעות צער או שמחה של קרייני החדשות בטלוויזיה, כך אין צורך בהדגשות של הכותב.
כותרת:
אין לשים נקודה בכותרת.
מיקום המילים במשפט:
שימו לב למיקום של המילים במשפט. יש מקרים בהם המיקום משפיע על המשמעות. למשל: "האם אמרו לך היום שאת יפה?" לעומת "האם אמרו לך שאת יפה היום?"
יש מקרים שבהם מיקום לא טוב של המילים הופך את המשפטים למסורבלים. למשל: "תני לי להתמודד עם מצבים שקשים לי באופן הדרגתי". אם יש פסיק אחרי "שקשים לי", זה יכול להישאר כך, אבל עדיף שהמילים "באופן הדרגתי" יבואו אחרי "להתמודד".
משפטים ארוכים:
מומלץ להמנע ממשפטים ארוכים ומסורבלים. גם כאשר המשפטים הארוכים כתובים כהלכה הם מעייפים את הקורא. למשפטים קצרים יש עוצמה גדולה יותר, הם מתוחמים ומושכים תשומת לב גדולה יותר. אם בכל זאת כותבים משפטים ארוכים, יש לפסק אותם על פי כללי הפיסוק.
מילים "אופנתיות":
מומלץ להמנע משימוש במילים אופנתיות-פופולריות. השימוש בהן גוזל מהכותב את הייחודיות שלו ונותן לקורא את התחושה ש`הנה עוד אחד שמשתמש ברשימת "מדהים-מהמם-הזוי-מצמרר-זה סוג של-זה מרגיש לי-באיזשהו מקום" וכדומה. קוראים רבים מחפשים כתיבה פשוטה שאינה נכנעת לתכתיבי האופנה.
מספרים:
כאשר מדובר במספרים נמוכים - רצוי לכתוב את המספר במילה ולא בספרה: "שתי ידיים" ולא 2 ידיים, "שתי שניות" ולא 2 שניות.
סלנג בעברית:
שימוש בסלנג הוא לגיטימי, בתנאי שהוא נעשה במידה, ובתנאי שהכותב אינו נותן את התחושה שאוצר המילים שלו מסתכם בכך.
סלנג בלועזית:
יש מילים רבות השאולות מאנגלית שאין להן תחליף טוב, אך לרבות אחרות יש, והן עדיפות על פני המילים הלועזיות.
קיצורים:
רצוי להמנע מכתיבה בראשי תיבות: עפ"י = על פי; ע"י = על ידי; ביה"ס = בית הספר, וכדומה.
מילון:
מומלץ להיעזר במילון פירושים והגדרות, במילון לעברית תקנית ובמילון תזאורוס (אגרון) למילים נרדפות. חלקים מהמאמר התפרסמו בספר הכנה לבחינת הבגרות בלשון והבעה "לתרגל לשון והבעה - שאלון ב'" מאת גאולה ברקוביץ
להרחבה של הנושאים במאמר כתיבה טובה, כתיבה יפה, כתיבה נכונה
כתיבה יוצרת
כתיבת מאמר
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
