יובל בנאי מגיע אחר לחלוטין לאלבומו החדש "מעבר להרים"- האינטימיות באלבום הזה בין האומן למאזינים היא גדולה, וכבר מהשיר הראשון "בחצר של אלינור", הפשוט והמינימליסטי, בנאי מעביר אותנו למקום השונה אותו הוא חווה כעת בחייו- גליל במקום תל אביב, סג'רה במקום רחוב המסגר ופשטות במקום תסבוך ויומרנות.
בנאי לא מתיימר להיות מי שאינו. ההתפעלות שלו מחיי הכפר בולטת וכנה והוא מבטא באלבום זה ,בקלות מעוררת הערכה, את חלומם של רבים לחיי טבע ושלווה ובריחה מהעשן העירוני. בנאי משתף פעולה באלבום זה עם יוצר נוסף שזנח את העיר לטובת הכפר, עמיר לב, שבשני הטקסטים שכתב לאלבום יש דווקא יותר נוכחות לתל אביב הרחוקה, אך גם היא כאובה ושלילית.
המסע האישי של בנאי מקבל ביטוי מרתק בשירים "דברי הימים" ובעיקר ב"מעבר להרים" שכתב לב שמשלב בתוכו את נקודות המפגש הבלתי אפשריות של החייל במחסום,הערבי הכפרי על החמור,התל אביביות המנוונת והרומנטיקה שבינו לבינה.
זהו אלבום אקוסטי גם מבחינה מוסיקלית וגם מבחינת הטקסטים- פשוט,ישיר,לא מתחנחן ולא מתחכם. בנאי כבר מזמן לא משדר על אותו הגל של "משינה" וגם לא מזכיר טראומות רחוקות מלבנון- הוא בשלב ההחלמה, הוא שר כדי להרגיש טוב יותר ועושה את זה כמו שצריך.
בשלש מלים: פשוט,רענן,אמיתי.
מורה לאנגלית ולתאטרון בתיכון רכז פרוייקט האומנויות "חלון פתוח" ומבקר המוסיקה הישראלית של התכנית "בילוי היום" בגלי צה"ל.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
