בית הספר אינו משתף פעולה? 

בית הספר אינו משתף פעולה?
"שלום, מדברת המורה לכימיה של תומר, רציתי לדעת מה שלומו?" הגיעה שיחת טלפון שבועיים לאחר פתיחת שנת הלימודים.
"למה? מה קרה?"
"כאב לו הראש והוא ביקש לצאת לפני תום השיעור.."
"אין לי מושג, הוא לא אמר לי כלום. מיד אבדוק אתו" ירדתי למרתף לצלילי גיטרה רועמים שהעידו למעלה מכל ספק כי תומר חש בטוב.
המחשבות שחלפו בראשי הכעיסו אותי מאד. איך הוא מעז לשקר למורה? רק החלה שנת הלימודים והוא כבר מתפרפר?? איפה כל ההבטחות על התחלות חדשות?????

בדרכי למרתף שמעתי את המורה מעבר לקו: "הוא נראה לי ילד כל כך אחראי ורציני וברור לי שאם הוא מבקש לצאת אז הוא באמת לא מרגיש טוב..."
תוך שניה קצרה השתנתה הרגשתי, והאמנתי בכל ליבי שתומר לא ניסה להתחמק..

"זו המורה לכימיה, היא שואלת לשלומך, מה קרה שביקשת ללכת לפני סוף השיעור? כאב לך הראש?"
"כן. ממש לא יכולתי להמשיך לשבת בכתה"
"ואיך אתה מרגיש עכשיו?"
"זה עבר. באתי הביתה שתיתי ואכלתי ואפילו קצת נחתי, וזה עזר. יכול להיות שזה מהריטלין? הרופא אמר לי שהראש יכול לכאוב לי בשבועיים הראשונים עד שאתרגל."
"יכול בהחלט" התביישתי ששכחתי.
סיפרתי למורה כי בני התחיל השבוע בטיפול תרופתי ועל תופעות הלואי שלו.
"זו לא פעם ראשונה שאני שומעת שיש תופעות כאלו בהתחלה. כבר היו לי תלמידים בעבר שלקחו ריטלין וגם הם סבלו בשבועיים הראשונים מכאבי ראש. אל תדאגי, זה עבר להם..."
הודיתי למורה על שיחת הטלפון והוספתי כי אני מאד מעריכה את יכולת ההבחנה שלה "הוא באמת ילד אחראי.."
המורה מצידה אמרה שבפעם הבאה בני לא צריך לבקש רשות. מצידה, הוא יכול לצאת מהשיעור כשירגיש צורך לנוח ואז לחזור.
כשהשיחה הסתיימה הודיתי בליבי למורה על שלא נתנה לי להישאר עם רגשות הכעס שלא היו במקומם ובכך מנעה ממני להגיע לעימות מיותר.

תגובתה של המורה, גרמה לי לחשוב מחדש ולשנות את התפיסה שלי לגבי התנהגותו של בני. בעזרתה של המורה ואף בלי ידיעתה, נתתי פרשנות חדשה לבקשתו של בני לצאת מבית הספר, ובכך היא שינתה את הרגשות שחשתי. הכעס התחלף באמפטיה מה שאפשר בדיקה אמיתי למקור הבעייה. פראדיגמה היא אותה תפיסה שמכתיבה את הפרשנות שאנו נותנים למציאות. אותה פרשנות היא שמעוררת רגשות והן אלו שמשפיעים על התגובות שלנו.
אני מעיזה לחשוב כי ייתכן והדרך בה הגבתי אני לדבריה של המורה תרמו לתגובתה החדשה. חיזוק האנטואיציה והאמפטיה שלה לתומר ייתכן וגרם לה לבוא לקראת תומר באופן מתחשב במיוחד.

הורים רבים מתלוננים על חוסר שיתוף פעולה לו הם זוכים בבתי הספר. הורים לילדים בעלי קשב וריכוז חווים את אותה תחושה ביתר שאת.
מנהלת גף לקויות למידה של משרד החינוך, דר' יהודית אלדור, מצביעה על הצורך ביצירת מרחב קשר בין המערכות המרכזיות העוטפות את הילד: המערכת המשפחתית, המערכת הבית ספרית והחברתית כדי ליצור את התנאים הסביבתיים המותאמים להם.
גב' אסנת דרי, מנכל'ית עמותת "ביחד" שנוסדה ע'מ לאפשר לאותם ילדים לממש את הפוטנציאל הטמון בהם מדגישה את הדיאלוג מורים-הורים כהכרח.
מכך יוצא שמטרת ההורים והצוות החינוכי זהה: לפעול בשיתוף פעולה.
בפעם הבאה שלא תזכו לאותו שיתוף פעולה נכסף ולא תהיו מרוצים מתגובתה של המורה בבית הספר, היזכרו במורה לכימיה וכיצד בתגובתה השפיעה עלי ושינתה את תגובתי.
עצרו דקה לחשוב כיצד אתם, בתגובתכם, יכולים לשנות את התפיסה שלה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי