אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) eli-doron@taxlawyers.co.il
קצת היסטוריה: במהלך המאה ה- 19 חלה התפתחות ניכרת בתנועת הסחר העולמי. הדבר בא לידי ביטוי בגידול בתנועת אוניות המשא, הארכת הקווים ליעדים רחוקים ועליית שווי הסחורות המועברות בהובלה ימית. כתוצאה מכך נוצר קושי בהבטחת הטובין של משתמשי ההובלה הימית. מחד, שווי הסחורות המועברות עלה לעתים על שווי כלי השיט, ומנגד, טרם התפתחו אמצעי הביטוח לפיהם ניתן יהיה לבטח את החבות בעלי האוניה במקרים של אובדן או נזק לטובין המועברים.
על מנת לפתור את המצב ולספק בידי בעלי האוניה כיסוי כספי עבור משתמשי ההובלה הימית, התאגדו בעלי כלי השיט וערבו באופן הדדי זה לזה באופן של שיפוי הדדי לתשלומי פיצויים ששילם בעל כלי שיט למשלחים, במקרים של נזק או אובדן הטובין.
בתחילת כל שנה שילמו בעלי האוניות לידי האיגוד סכום מוערך שנקבע לפי תדירות ההפלגות הצפויה, כלי השיט וקווי ההפלגה. סכום מוערך זה שימש למעשה כ"מקדמה". במהלך השנה -במקרה של נזק לכלי השיט ולסחורות שיפה האיגוד את בעלי האוניות בגין תשלומים ששולמו. בסיום השנה נערכה התחשבנות על בסיס התשלומים ששילם האיגוד בפועל במשך השנה. בהתאם להתחשבנות, בעלי האוניות הוסיפו על תשלום המקדמה או קיבלו החזר תשלומים, לפי העניין. ההצטרפות לאיגוד זה הייתה על בסיס חברי ומכן שמו ההיסטורי – "CLUB” (מועדון). כיום ישנם מספר איגודי "CLUB” הפועלים באופן מקצועי לחלוטין.
אחד המקרים הבולטים בהם מורגשת נוכחות הCLUB היא במקרה של מעצר כלי שיט. כידוע, בדרך כלל, לאחר שכלי שיט נעצר בגין עילת תביעה זו או אחרת, מאפשר בית המשפט את שחרור כלי השיט באם מופקדת ערבות בנקאית להבטחת סכום התביעה. חלופה אחרת שיכול להציג בעל האוניה הנעצרת הוא מכתב קבלת אחריות מטעם ה – CLUB לפיו מתחייב ה – CLUB לשלם לתובע את סכומי תביעתו. מכתב שכזה נקרא – LETTER OF UNDERTAKING (ובקיצור – "LOU”). מכיוון שמעמד ה- CLUB הנו כשל כחברת ביטוח, נהוג לראות במכתב שכזה ערובה מספקת להבטחת זכויות התובע ובכך מתאפשר שחרור האוניה ממעצר.
אם מקובל היה לחשוב, שמכתב LOU מה CLUB שקול ושווה ערך לערבות בנקאית, התברר שלא תמיד כך הדבר. לעתים קיימים הבדלים בין השניים ומומלץ "לקרוא את האותיות הקטנות". דוגמא מוחשית לכך ניתנה במקרה שנדון לאחרונה -
– CANMER INTERNATIONAL INC V UK MUTUAL STAEMSHIP ASSURANCE ASSOSIATION LTD
המעשה שהיה כך היה:
חברת הספנותSEATEX (להלן: "הבעלים") החכירה את האניה RAYS שבבעלותה לידי חברת CANMER בהחכרת זמן (להלן: "החוכר הראשי"). בספטמבר 2000 החכיר החוכר הראשי את האניה בחכירת משנה (חכירת מסע) לידי חברת CONAGRA CANADA (להלן: "חוכר המשנה"). זאת לצורך הובלת מטען חיטה מקנדה לאיטליה. במסגרת ההובלה הנפיק הבעלים ששה שטרי מטען לפיהם המוביל הימי הוא הבעלים והנשגר הוא חברה בשם CONAGRA NAPLES (להלן: "הנשגר")
עם הגעת המטען ליעדו התברר כי הוא ניזוק, והוגשה מסכת הדדית של תביעות פיצוי ושיפוי כדלקמן: מכוח שטרי המטען תבע הנשגר מידי הבעלים סך של 321,636$ בגין נזק למטען. מכוח עיסקת חכירת המשנה, תבע חוכר המשנה מידי החוכר הראשי את אותו סך של 321,636$ בגין הנזק למטען ואילו בתביעה נגדית תבע החוכר הראשי מידי חוכר המשנה את דמי ההובלה וכן דמי השהיה. בנוסף, מכוח עיסקת החכירה הראשית, תבע חוכר המשנה מידי הבעלים, בין היתר, שיפוי בגין כל סכום בו יחויב החוכר הראשי לשלם לחוכר המשנה.
באפריל 2003 הוכרעו התביעות ההדדיות. נקבע כי הנשגר זכאי לפיצוי בסך 284,194$ מידי הבעלים; חוכר המשנה זכאי לפיצוי בסך 284,194$ מידי החוכר הראשי ומנגד החוכר הראשי זכאי לפיצוי בסך 54,595$ מידי חוכר המשנה בגין דמי השהיה. לבסוף נקבע כי הבעלים מחויב לשפות את החוכר הראשי בגין התביעה שהוגשה כנגד החוכר הראשי ולשלם לידי החוכר הראשי את הסך של 284,194$.
בכל הקשור למישור היחסים שבין הנשגר וחוכר המשנה אשר שניהם זכו בתביעותיהם בגין הנזק לאותו המטען, נקבע כי חלה על המעורבים החובה לשלם לידיהם בגין הנזק למטען עד לסכום המירבי של 284,194$ בתוספת הוצאות משפט, ושני אלה אשר יוצגו על ידי אותו משרד עורכי דין, יקבעו בינם לבין עצמם כיצד יחולק סכום זה.
הבעלים לא שילם לידי החוכר הראשי את הסכום בו חויב. בתחילת חודש מאי 2003 דרש חוכר המשנה מהחוכר הראשי את תשלום הסכום שנפסק. לפיכך, בהמשך חודש מאי 2003 עצר החוכר הראשי את האניה. כתוצאה מכך, ה CLUB בו חבר הבעלים נתן בידי החוכר הראשי כתב לקיחת אחריות ("LOU”) וכן מכתב נלווה, לפיהם ה CLUB נוטל על עצמו את התחייבויות הבעלים והחובות המוטלות עליו לפי פסקי הדין שניתנו כאמור. בהתאם, שוחררה האניה מהמעצר.
כפי שהתברר בהמשך לנוסח ה LOU הייתה חשיבות רבה ולפיכך נביא ממנו כדלקמן -
“We hereby undertake to pay you on demand such sum as may be due to you from owners of the M/V Rays”
בהתאם להתחייבויות שנטל הCLUB על עצמו במכתב הנלווה, העביר ה CLUB לידי החוכר הראשי סך של 75,000$ לכיסוי הוצאות המשפט שנפסקו לטובתו. בנוסף ביקש ה CLUB להעביר לחשבון הבנק של עורכי הדין של הנשגר וחוכר המשנה סך של 315,000$ (סכום התואם את הסך של 284,000$ שנפסק לטובת מי משני אלה בצירוף הפרשי ריבית). אלא, שה CLUB ביקש להעביר סכום זה כסילוק סופי הן של מכתב ה - LOU ממאי 2003 והן של מכתב LOU קודם שהונפק בנובמבר 2000 אשר הפקיד הCLUB בידי הנשגר.
לזאת לא הסכימו עורכי הדין של הנשגר. הם סירבו לראות בסכום המועבר סילוק של מכתב ה LOU הקודם שמחודש נובמבר 2000 ובתנאים אלה הם סירבו לקבל את התשלום. כך יצא שהסכום של 315,00$ נשאר בחשבון הבנק של עורכי הדין של הנשגר וחוכר המשנה, ואיש לא נגע בו.
בחודש מאי 2004 תבע חוכר המשנה מידי הCLUB את תשלום הסך של 284,194$ שנפסק בתוספת הוצאות המשפט. ה CLUB סירב לשלם סכום זה והעלה שתי טענות בעניין: האחת – שלפי ה LOU ה CLUB אחראי לשלם לחוכר המשנה רק את הוצאות המשפט ולא את הסכום שנפסק, שכבר שולם לטענתו לפי מכתב הנלווה. דרישתו זו של חוכר המשנה מטילה עליו חובת תשלום כפולה והיא אינה הגיונית. ה CLUB הוסיף וטען כי היה בין הצדדים סיכום בע"פ בדבר תיקון נוסח ה LOU שנכתב ולפיו האחריות היא אך לתשלום הוצאות המשפט. השנייה – לטענת ה CLUB האחריות לפי כתב לקיחת האחריות היא לתשלום חוב שהבעלים עשוי להיות חייב בו כלפי חוכר הראשי. לפיכך, נוסח זה, מטיל על החוכר המשנה את הנטל להוכיח כי הבעלים אכן חב לחוכר המשנה כספים. במקרה מכיוון שהסכום הועבר לטענת ה CLUB לידי הנשגר, לא הייתה כל חובת תשלום.
בסופו של דבר בית המשפט דחה את טענות ה – CLUB. לגבי הטענה הראשונה נקבע כי לשון נוסח ה LOU ברורה ולפיה ה CLUB מתחייב לשלם את הסכום שנפסק ואין כל בסיס לטענה כי נוסח זה תוקן בעל פה. הקושי העיקרי בפניו עשויים להימצא מקבלי ה LOU נלמד מההכרעה לגבי הטענה השנייה:
כידוע, בכתבי ערבות בנקאית מתחייב הבנק לשלם "מיד עם הצגת דרישה", כך שדי בהצגת פסק הדין או דרישה בכתב על מנת לקבל את התשלום ואין צורך להוכיח לבנק את קיומו של החוב על מנת שהוא יאות לשלם.
במקרה זה נקבע כי אמנם אין מניעה שמכתבי LOU אותם מנפיק ה CLUB ייערכו באותן אופן לפיו נערכים מכתבי ערבות בנקאית. אולם, לא כך נוסח ה - LOU שנמסר לחוכר הראשי. לפי נוסח ה LOU אכן הייתה מוטלת על החוכר הראשי החובה להוכיח קיומו של חוב הבעלים כלפיו. לא די היה מבחינת החוכר הראשי בהצגת פסק הדין שניתן. יחד עם זאת, התברר כי החוכר הראשי עמד בנטל זה, שכן לא ניתן לראות בסכום שהועבר לחשבון הבנק של עורכי הדין של הנשגר כביצוע תשלום המסלק את חוב הבעלים. היה סירוב מוחלט לקבל סכום זה ובהעדר הסכמה לקבלת הסכום אין המדובר בביצוע תשלום בפועל. לפיכך, חוב הבעלים עדיין קיים. מסיבה זו על ה CLUB לשלם את הסכום שהחוכר הראשי דרש ממנו.
הנה כי כן, בעוד שניתן להנפיק ערבות בנקאית לפיה מתחייב הבנק לשלם כל סכום שנפסק ("ANY AMOUNT AWARDED ") או מיד עם הצגת דרישת תשלום בכתב ("WRITTEN DEMAND"), במקרה זה ערך ה CLUB מכתב LOU המחייב את מקבל הערבות להוכיח קיומו של חוב כלפיו ובכך מחמיר עמו. עוד התברר שה CLUB גם ניסה להשתחרר מנוסח מכתב ה LOU שהפקיד ולטעון כי נוסח זה שונה בע"פ.
מקרה זה מלמד כי כאשר ניתנת ערובה לשחרור ממעצר יש לבחון היטב את נוסח המסמך המונפק. זאת על מנת, שלאחר מכן, כאשר מקבל הערובה יבקש לקבל כספים לידיו הוא לא ייאלץ לנהל הליכים משפטיים נוספים, על כל הכרוך והנובע מכך והוא יוכל להיפרע באופן מיידי מיד עם הצגת דרישה מטעמו.
(המטען, גיליון 16 15.11.05)
רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il
רמת-גן: החילזון 12, (בית הקריסטל) טל': 03-6127446,
חיפה: שד' המגינים 58
טל': 04-8526693,
טבריה: הירדן 100א'
טל': 04-6717201,
רומניה-בוקרשט: רח' דומינטה אנסטסיה 10/2
פעילות המשרד כוללת פעילות מסחרית ומיסויית בינלאומיות מקיפה ללווי עסקאות מסחריות ועסקאות נדל"ן בבגרמניה, רומניה, בולגריה, גאורגיה (גרוזיה), הונגריה, פולין, ארגנטינה, ברזיל ועוד.
שאלות נא שלחו למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
