שובר השוויון הראשון במרבית האמנות הינו מבחן בית הקבע. היינו, אדם ייחשב לתושב המדינה בו מצוי ביתו הקבוע. ביחס למבחן זה נרחיב בהמשך, אך נציין קודם לכן כי מקום בו לא ניתן לקבוע תושבות בהתאם למבחן בית הקבע (בין אם לאדם בית קבע בשתי מדינות ובין אם אין לו בית קבע באף אחת מהן) יכריע מבחן מרכז האינטרסים החיוניים. באם אין הכרעה גם לפי מבחן זה ייחשב אדם תושב המדינה שבה הוא נוהג לגור. באם האדם נוהג לגור בשתי המדינות או שאינו נוהג לגור באף אחת מהן, הוא ייחשב כתושב המדינה שהוא אזרחה. רק באם אין הכרעה גם לפי מבחן זה תיקבע תושבותו בהסכמה בין שתי המדינות. חשוב לציין כי קיימת היררכיה ברורה בין שוברי השוויון, כך שמקום בו הוכרעה תושבותו של אדם בהתאם למבחן בית הקבע, לא יבחן היכן מרכז האינטרסים החיוניים וכך הלאה (אם כי במספר פסקי דין של בתי משפט בחו"ל קיימת נטיה, מוטעית לדעתי, לערב בין המבחנים).
דוגמא מעניינת לדרך בחינת שוברי השוויון ניתן למצוא בפס"ד צרפתי (Consorts de Gaillard No. 55943), אשר עסק באזרח צרפתי אשר עבד בגרמניה והתגורר בדירה שכורה בגרמניה. משפחתו של נישום זה נותרה בצרפת והתגוררה בבית המשפחה. הנישום היה מתגורר במהלך השבוע בגרמניה ובסופי השבוע בצרפת עם משפחתו. בית המשפט פסק כי לנישום בית קבע בשתי המדינות וכי לא ניתן לקבוע היכן נמצא מרכז האינטרסים החיוניים. כמו כן הנישום נוהג להתגורר בשתי המדינות. מאחר ולא עלה בידי ביהמ"ש להכריע היכן תושבותו של הנישום, בהתאם לשלושת שוברי השוויון הראשונים, פסק ביהמ"ש כי המדובר בתושב צרפת לצרכי האמנה בשל אזרחותו הצרפתית.
מהו, אם כן, בית קבע? המדובר בבית קבוע אשר עומד לרשותו של אדם בכל עת. מובן כי דירה בבעלותו של נישום, בה הוא מתגורר, מהווה בית שכזה. עוד אין מחלוקת כי דירה שכורה, בה מתגורר הנישום, מהווה בית קבע בידיו.
בהתבסס על עקרונות אלה, הפסיקה והמלומדים אחידים בדעתם כי בית בבעלות הנישום אשר מושכר לאחר, אינו מהווה בית קבע. עם זאת, פס"ד בבית המשפט הנמוך בארנהיים, הולנד, משנת 1983 פסק שדירה בבעלות הנישום, אשר מושכרת לאחר, מקום בו הסכם ההשכרה קובע שהבעלים רשאי לפנות את השוכר בהתרעה של חודשיים מראש, מהווה בית קבע בידי הבעלים.
לטעמי, פסק דין זה שגוי, שהרי למרות אפשרות הפינוי המוקדם אין המדובר בבית קבוע אשר עומד לרשות הבעלים בכל עת. אני סבור כי בכדי שבית מסוים ייחשב בית קבע בידי הנישום צריך להתקיים מצב בו לנישום מפתח לדירה ואפשרות להיכנס אליה בכל רגע נתון ללא כל הודעה מוקדמת. על כן, ספק אם פסק דין זה מהווה הלכה כלשהי וקשה לצפות לפסיקה דומה בעתיד.
יש לזכור כי בית קבע הינו בית שהיחיד ארגן לצרכיו, או בלשון דברי ההסבר לאמנת המודל:
?This home must be permanent, that is to say, the individual must have arranged and retained it for his permanent use as apposed to staying at a particular place under such conditions that it is evident that the stay is intended to be of short duration?.
מכאן ניתן להסיק כי בית מלון ודירת נופש לא יחשבו בית קבע בדרך כלל. כמו כן, דירה בעלות הנישום הקטנה לצרכיו (למשל, דירת שני חדרים למשפחה בת שש נפשות) אינה בית קבע, גם אם הדירה אינה מושכרת לאחר, שהרי בית קבע הינו בית המיועד לשימושו של הנישום, ודירה קטנה זו מוחזקת, ככל הנראה, לצרכי השקעה ולא לצרכי שימוש עצמי. באופן דומה ניתן לטעון כי בית בבעלות הנישום אשר אינו מרוהט (ואפילו הבית אינו מושכר לאחר) אינו מהווה בית קבע בידיו, אם כי יש החולקים על גישה זו.
ברוח הדברים האמורים לעיל פסק בית המשפט בדנמרק (Skat Ud.101/1990: DTC Denmark/UK) כי בית קיץ אינו בית קבע מאחר שהוא אינו מתאים לצרכי הנישום לאורך כל השנה ומאחר שהוא אינו גדול ואינו יקר.
באופן דומה בית משפט בקנדה (בענין (Enders v. her Majesty the Queen פסק כי ביתו של הנישום בקנדה לא היווה בית קבע מאחר שהוא הושכר במשך רוב הזמן והריהוט בו היה מינימלי. כן נפסק כי אסם מרוהט שעמד לרשותו של הנישום, ובו התגורר עם המשפחה באחד הקיצים, אינו בית קבע אלא אך ורק מקום לשהות בו בקיץ.
לסיכומם של דברים יש לזכור ? מבחן בית הקבע בעיקרו הינו מבחן טכני ונוח להפעלה. אמנם לעיתים תתעוררנה מחלוקות אך במרבית המקרים קל לקבוע תושבותו של אדם על בסיס מבחן זה. לא למותר להדגיש את ההשלכות האדירות הקיימות לשאלת התושבות. לדוגמא, לאור כל האמור לעיל, ישראלי היוצא לארה"ב ושוכר שם (או רוכש) דירה העומדת לרשותו באופן קבוע, כאשר דירתו בישראל מושכרת לאחר (וליתר בטחון יש להימנע מסעיף פינוי מוקדם) ייחשב תושב ארה"ב לצרכי אמנה ובלבד שהוא תושב ארה"ב גם לפי הדין הפנימי האמריקאי. באם אדם זה מפיק רווח הון, ואפילו אם מדובר במכירת מניות בחברה ישראלית (בכפוף למספר סייגים הקבועים באמנה), הרי שמס אמריקאי בשיעור 20% יחליף את מס רווחי ההון הישראלי אשר שיעורו 50%. במקרים אלה אין ספק שהשכרת הדירה בישראל שווה הרבה יותר משכר הדירה המתקבל עבורה, גם אם הינו פטור ממס...
אברהם אלתר, עו"ד avi@altertax.co.il
אודי שוסטק, עו"ד
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
