ציור-הבנת השפה והסגנון-משהו שכדאי לדעת 

שפת הציור מורכבת מכמה אלמנטים בעזרתם ננסה להבין,להתפעל או להרגיש דחיה, נתרשם מקו, צורה, עומק, רובד, תנועה, פרספקטיבה ובעקר מהצבע.
בניתוח היצירה, יש לעיתים לקיחה מעצם החוויה הכוללת הנותנת את הטעם והמיסתורין.תוך כדי בדיקת הנושא, הצבע, האור והצל,יחסי המידות,מימדי התמונה-חשיבות לגודל, הגדולות בחשיבותן בתצוגה באולמות גדולים וציבוריים או מיניאטורות המתאימות בעקר לבתים פרטיים.
העבודות הגדולות-שהביאו "סיפור" מתאים לרוח התקופה, או לאוירה מיוחדת המוצגת- חשיבות לחלוקת השטח ובחירת הצייר את מיקומם של הדמויות. למשל, כלפי מעלה , תסמל הדמות הממריאה אל על כהבעה רוחנית, ובעוד שבתחתית התמונה תסמל משהו דכאוני.תפקיד מיוחד לדמות הפונה משמאל לימין- והיא מסמלת קריאת כתב, אומרת לצופה ל"קרוא" את התמונה כמו סיפור בספר.
בתקופות מסוימות נבנתה התמונה בחלוקה מיוחדת של חלל התמונה, לרוב בשלושה חלקים-התחתון שהוא הקידמי, המרכז והעליון כסמל ההתעלות.
הציור נתפס כדו-מימדי, אך היו אמנים שעבדו על יצירת האפקט של תלת-מימד-הם הופיעו בסתירה למשטח הישר, בהיותם ציוריים ולא פיסולים. בעוד שהפסל יכול לנוע סביב האוביקט העומד להיות פסל, הצייר לעומתו מחויב לחשיבה מופשטת,לא מתוך היכרות מוחשית.
בהקשר לזה יש נגיעה לפרספקטיבה, האומרת שקוים מקבילים הולכים ומתכנסים לתוך נקודה אחת, תוך כדי התרחקות, עצמים שמתרחקים נעשים קטנים. ברור שזו אשליה אופטית-המקובלת עלינו מראשית חיינו.ההסכמה הזו, מאפשרת לנו להעלות בציור עצמים תלת-מימדים על משטחים ישרים.
ציירים אחרים, בתקופות מאוחרות, הרשו לעצמם להתעלם מנוקשות הפרספקטיבה ולהכניס תוכן אחר תוך שבירת המוסכמות.בעוד שהציור האירופאי בעבר הביא את תוכן היצירה תוך התחשבות רבה לחלוקת החלל, הצבע,והפרספקטיבה.
כתוספת להבנת הציור, יש לבדוק בניית הדמויות והעצמים בנפח שלהם.
יש בזה חשיבות והרגשה שלנפח מסויים יש גם משקל-ניסיון נוסף להעניק הרגשת תלת-מימד.
בחינה נוספת של הציור בעזרת ההתיחסות לקו או לבחירת הצייר להשתמש במשטחים- המתמזגים אחת לתוך השניה- בחשיבה מופשטת. בעוד שבעזרת הקו יכול האמן למשוך אותנו להסתכל בעזרתו -ימינה ,שמאלה, למטה או למעלה, הרגשת משיכת כדור הארץ,או נפילה וחוסר יציבות.
בציורים רבים, נוהגים אמנים לגעת בהבאת הנושא-כתנועה.בעצם אשליה
פסיכולוגית, תוך כדי עייני המתבונן לזרימה מסויימת-והיא הגורמת להרגשה של תנועה בתוך הציור.
חשיבות נוספת שיש לשים לב אליה-הוא האור המשתקף מהדמויות או מהעצמים המצוירים, כאן אפשר להבחין בשוני בין קבוצות אמנים בתקופות שונות. ידועים האימפרסיוניסטים שיצאו מהסטודיו לצייר בנוף ובטבע- נצלו הייטב את אפקט האור והשלכתו על הציור.
במקומות ובתקופות אחרות "נוצל" אפקט האור בויטרזים בכנסיות והשתברותו פנימה במשמעות של אור אלוהי.
מכל האמור -חשוב ולהדגיש כראשון במעלה הוא הצבע!
כל ציור עומד לבחינה בהתיחסות לזה,בחירת הגוונים, משקפת הלך רוח, השימוש ובחירה בין צבעים משלימים ומנוגדים והחיבור ביניהם, צבעים שטוחים, או בעלי חמריות ומסה, צבעים רוויי אור, או שצויירו בסטודיו חשוך [בעקר בארצות צפוניות וקרות],שם תיהיה מורגשת הקדרות.
ציירי המופשט לעומתם לא ראו עצמם מחוייבים לכללי הבאת הציור כמציאות, אצלם מורגש הדגש על התנועה והחלל.מה שבעייני רוב האוכלסיה מתקבלים כבלתי אמינים, אף כי נוצרו כמה מגמות של ציורים אימפולסיויים ומנגד גם תופעות של ציור מסודר ומאורגן.

לסיכום- מטרתו של מאמר זה , היה לנגוע באפס קצהו של הכרת השפה והסגנון בציור ובהבנה ראשונית ובלתי נוגעת בעומק הרבדים,ולא תוך ראיה היסטורית, של הניסיונות והמגמות בזרמים השונים ובתקופות שונות.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי