אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) eli-doron@taxlawyers.co.il
בית הלורדים באנגליה דחה את נסיונה של חברת הספנות MEDITERRANEAN SHIPPING CO SA, להחשיב הובלה אשר חלו עליה כללי האג - וויסבי (האירופאים) כהובלה הכפופה לפקודת הובלת הטובין האמריקאית – כפי שנקבע בנוסח שטר המטען שערכה, ובכך להקטין את סכום הפיצוי המירבי בו היא מחויבת במקרה של נזק או אובדן למטען.
לפי כללי האג –וויסבי, מוגבלת אחריותו של המוביל הימי במקרה של נזק או אובדן לטובין לסכום הגבוה מבין השניים:
אם המטען כולל מספר יחידות או חבילות – מוגבלת אחריות המוביל לסך של 666.67 יחידות חישוב לכל חבילה ממנה מורכב המטען. (כל יחידת חישוב היא "זכות המשיכה המיוחדת" של קרן המטבע הבינלאומי – סך של כ - 1.5$ לערך)
ואם המטען כולל חבילה או יחידה אחת – מוגבלת אחריות המוביל לסך של 2 יחידות חישוב לכל קילוגרם של משקל המטען.
(ראה המאמר "תיאור הטובין משפיע על הגבלת האחיות של המוביל" פורסם ביום 15.3.2005)
לעומת זאת, לפי פקודת הובלת הטובין האמריקאית, מוגבלת אחריות המוביל לסך של 1000$ בלבד עבור כל יחידת משלוח או עבור יחידת משלוח בגינה שולמו דמי ההובלה.
במקרים רבים יוצא, כי ביחס לאותו המטען, באם היה חלים עליו כללי האג – וויסבי, אזי סכום הפיצוי לו היה חשוף המוביל הימי היה גבוה בהרבה מהסכום המירבי של 1000$ האמור בפקודה האמריקאית. למשל, די בכך שהמטען כולל יותר מחבילה אחת או שוקל למעלה מ – 166 קילוגרם על מנת שסכום הפיצוי לפי כללי האג – וויסבי יהא גבוה יותר.
לכן, ניתן להבין את פעולתה של חברת הספנות MEDITERRANEAN SHIPPING, שקבעה בשטר המטען שערכה בקשר עם הובלה שמטיבה חלים עליה הוראות כללי האג –וויסבי, כי יחולו על ההובלה כללי הפקודה האמריקאית. לצורך ההובלה, ערכה חברת הספנות שטר מטען מסוג "לפקודת הנשגר בלבד" והיא טענה כי שטר מטען שכזה אינו בגדר "חוזה ההובלה" האמור בהוראות כללי האג-וויסבי, לכן כללים אלה אינם חלים על ההובלה וכפועל יוצא הגבלת האחריות הרחבה שבכללים אלה אינה חלה אלא ההגבלה הצרה יותר שלפי הפקודה האמריקאית - אשר לכאורה חלה מכוח הסכמת הצדדים שבנוסח שטר המטען.
כידוע, ישנן שתי דרכים עיקריות לעריכת שטר מטען:
האחת - שטר המטען "חלק" הנערך "לפקודת" ("TO ORDER” (ובמצב דברים זה הבעלות בטובין היא לאוחז בפועל בשטר המטען אשר יכול להורות על הסבתו או מסירתו לכל גוף, יהא אשר יהא;
והשנייה – שטר מטען הנערך "לפקודת הנשגר בלבד" והנוקב בשם נשגר ספיציפי אשר הטובין לפיו יכולים להימסר אך ורק לאותו נשגר מוגדר אשר הוא בלבד בעליהם ולא ניתן למסור אותם לאחר. ("STRAIGHT CONSIGNED BILL OF LADING”.)
שטר המטען אותו ערכה חברת הספנות במקרה זה היה מסוג השני – "לפקודת בלבד".
סעיף I (ב) לכללי האג –וויסבי, מגדיר מהו "חוזה ההובלה" עליו חלים הכללים, כדלקמן:
"חוזה הובלה" – אינו חל אלא על חוזי הובלה הנדונים בשטר מטען, או בכל תעודת קנין כיוצא בזה, עד כמה שתעודה כזאת נוגעת להובלת טובין בים".
כאשר התייצבו הצדדים להתדיינות בפני הערכאות באנגליה, טענה חברת הספנות כי שטר מטען שכזה נוקב ומיועד לנשגר ספציפי כך שהאחיזה בו לכשעצמה אינה מקנה בעלות בטובין. לפיכך, מכיוון שעצם האחיזה במסמך שכזה אין מלמדת על הבעלות בטובין המתוארים בו, אין המדובר ב"שטר מטען" או "תעודת קנין" האמורים בכללי האג – וויסבי ולכן כללים אלה אינם חלים על ההובלה שכן אין המדובר ב"חוזה הובלה" כמשמעותו בכללים.
חברת הספנות טענה כי מסמך זה הוא למעשה "SEA WAYBILL"*. ככזה, מהווה המסמך מבחינת הנשגר, לכל היותר, קבלה או אישור על מסירת הטובין לידי המוביל הימי ולא שטר מטען כמשמעותו בדין.
(* SEA WAYBILL -
בעקבות קיצור זמני ההובלה והפער בין הזמנים בהם מבוצעת ההובלה בפועל לעומת פרקי הזמן הנדרשים לגורמים המלווים עסקאות מכר בינלאומיות - עיסקאות אשראי דוקומנטרי להנפיק את המסמכים הדרושים, התברר כי בפועל, במקרים רבים ההובלה בוצעה והסתיימה עוד טרם שעלה בידי הבנקים לקבל את מלוא האישורים ולהנפיק את מלוא המסמכים הדרושים. לפיכך, בהובלות קצרות מועד (ובעיקר בהובלות אוויריות), נהוג לערוך בין המשלח למוביל (וביניהם בלבד) מסמך המתאר ומתעד את פרטי ההובלה – יעדיה ומחירה המהווה למעשה קבלה ואישור על מסירת הטובין להובלה. מסמך זה אינו מקנה בעלות בטובין ואינו מהווה תעודת קניין לטובת הנשגר או צד שלישי אחר.)
המחלוקת אליה נדרשו הערכאות באנגליה הייתה אפוא, האם שטר מטען שנערך מסוג "לפקודת הנשגר בלבד" מהווה "שטר מטען" כמשמעותו בכללי האג – וויסבי – או אז הוראות הכללים הן אלה המחייבות וחלות על ההובלה.
הערכאה הראשונה שדנה בסכסוך וכן ערכאת הערעור הראשונה, קיבלו את טענות חברת הספנות. הללו קבעו כי המונח "שטר מטען" אינו מוגדר בכללים אולם ברור כי כשמדובר ב"תעודת קנין" הכוונה היא למסמך שהבעלות בטובין האמורים בו יכולה להיות מועברת במסירת המסמך עצמו. בעוד, שכאשר המסמך נערך לפקודת נשגר ספציפי, לא ניתן להעביר את הבעלות בטובין לאחר זולת הנשגר הספציפי. לפיכך, בגין היעדר היכולת להעביר את הקניין בטובין במסירת המסמך גופו, אין המדובר ב"שטר מטען".
אולם, ערכאת הערעור השנייה שדנה בסוגיה הפכה את היוצרות וקביעתה זו אושרה לאחרונה על ידי בית הלורדים.
הללו קבעו כי הנוסח בו חוקקו כללי האג-וויסבי המתייחסים לחוזה הובלה ושטר מטען - "...שטר מטען או בכל תעודת קנין כיוצא בזה..." הוא נוסח של הרחבת המונח "חוזה ההובלה" ולא צמצומו. השימוש בשטרי מטען שנערכו "לפקודת הנשגר בלבד" היה נפוץ בתקופה בה נחקקו הכללים. לכן, ברור שאם מנסחי הכללים התכוונו להתייחס לשטר מטען מסוג "לפקודת הנשגר בלבד" כחריג, ולא להחשיב אותו בגדר שטרי המטען האמורים בכללים והמקנים את הזכויות והחסינויות שלפיהם, היו עושים זאת במפורש בנוסח הכללים – מה שלא נעשה.
במישור המהותי, לא ניתן להשוות כלל בין שטר מטען ו– "WAYBILL”. מבחינת הנשגר הספציפי הנקוב בשטר המטען, מהווה שטר המטען את תעודת הקנין שלו, בעוד ש WAYBILL אינו מהווה לעולם תעודת קנין ואינו מקנה זכויות לנשגר הנקוב בו.
העובדה כי הטובין שבשטר המטען יכולים להימסר אך ורק לנשגר ספציפי נקוב אינה שוללת את העובדה הפשוטה כי גם שטר מטען שכזה נמסר במסירה ידנית ואותו הנשגר הספציפי יכול לקבל את הטובין לידיו רק אם הוא המחזיק בשטר המטען הנמסר לו (תמורת ביצוע התשלום כמובן). כך, מבחינת המשלח (מוכר הטובין) והצדדים האחרים המעורבים בעיסקת מכר בינלאומית כגון המבטחים והמוסדות הבנקאיים, מיועד שטר המטען שנערך לפקודת הנשגר בלבד להעניק להם את אותה ההגנה שמעניק שטר מטען מסוג "TO ORDER" ואין כל הבדל בין סוגי השטרות.
מה גם, שבפועל, שטר המטען הונפק ונערך באותה המתכונת ועל גבי אותם הטפסים לפיהם מונפקים שטרי מטען מסוג "TO ORDER".
בית המשפט סיים את דבריו באמירה הנחרצת כי מוביל ימי אינו אמור להשתמש במסמך הערוך בצורת שטר מטען בעוד שבכוונתו הייתה לערוך "SEA WAYBILL ".
נקבע, כי מסמך ההובלה שערכה חברת הספנות אכן מהווה "שטר מטען" כמשמעותו בהוראות כללי האג -וויסבי ולפיכך הוראות הכללים המרחיבות את אחריות המוביל הן אלה החלות על ההובלה שבוצעה.
רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il
הכותבים הינם שותפים במשרד דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי - עורכי דין ונוטריון, המתמחה במשפט מסחרי ומיסויי. המשרד החל לפעול בחיפה, וכיום פועל בכל רחבי הארץ באמצעות משרדים ברמת גן ובטבריה. במשרד כ-40 משפטנים, בנוסף לצוות המומחים (רו"ח ויועץ-פנסיוני) והצוות האדמיניסטרטיבי.
רמת-גן: החילזון 12, (בית הקריסטל) טל': 03-6127446,
חיפה: שד' המגינים 58
טל': 04-8526693,
טבריה: הירדן 100א'
טל': 04-6717201,
רומניה-בוקרשט: רח' דומינטה אנסטסיה 10/2
פעילות המשרד כוללת פעילות מסחרית ומיסויית בינלאומיות מקיפה ללווי עסקאות מסחריות ועסקאות נדל"ן בבגרמניה, רומניה, בולגריה, גאורגיה (גרוזיה), הונגריה, פולין, ארגנטינה, ברזיל ועוד.
שאלות נא שלחו למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
