ידוע הוא כי המילים שאנו כהורים למשל אומרים לילדינו, נחרתות בזיכרונם ומלוות אותם למעשה לכל החיים ומשפיעות על עיצוב אישיותם ועתידם. אם אנו שבים ואומרים לילד כי הוא ילד רע, הוא ירגיש עצמו ילד רע ונזוף גם בבגרותו, דבר שיכול להיות הרסני עבורו. הוא עלול להרגיש אשם בכל פעם שיקבל ביקורת ואף להעניש את עצמו שלא במודע, או לפחות לחשוב שמגיע לו חיים קשים ומרים, שהרי הוא ילד רע.
דוגמא הרסנית נוספת היא כאשר אנחנו אומרים לילדינו כי הם לא יוצלחים, ששום דבר הם לא יכולים לעשות כמו שצריך, וזאת כאשר הם טועים ובאופן טבעי וכדומה. הדבר יוצר תחושה של אני אפס, אני לא מוצלח, אני כישלון, דברים העלולים להביא את האדם לכשיתבגר לפחד להתנסות בדברים שרוצה, להרגיש חסר ערך ובעל דימוי עצמי נמוך מאד ולהרגיש שבעצם הוא אף פעם לא יכול להצליח בדברים שהוא עושה כי הרי הוא לא יוצלח, ובכך למעשה להשלים בכניעה עם כל כישלון.
גם מורים, שתפקידם לחנך ואשר משמעותיים מאד בחיים של ילדינו, עלולים לחטוא בדיבור חסר אחריות כלפי התלמיד, ולומר מילים אשר יחרטו היטב במוחו של הילד וילוו אותו למשך חייו הבוגרים. לא מזמן סיפרה לי ילדתי כי מורתה אמרה לכל התלמידים בכיתה מה לדעתה יעשו בעתיד. לזה היא אמרה שיעסוק במדע, להוא שיהיה מנהל ולאחת התלמידות שלא כל כך מצטיינת בלימודים היא אמרה: ואת, בעוד 10 שנים עדיין תעשי בגרויות בביה"ס. מיותר לציין כמה פוגע ומעליב היה לאותה ילדה לשמוע כי זה מה שמורתה חושבת שהיא יכולה לעשות בחייה. במקרה אני מכירה ילדה זו, ואף שאינה מצטיינת בלימודים מתוך מרד גיל הנעורים, היא ילדה נבונה ובודאי שמוכשרת במשהו המיוחד לה. מיותר לציין כמה חסר אחריות היה לומר כזה דבר וכמה זה עלול להשפיע לרעה על הערך העצמי של אותה ילדה ולהדהד בראשה עוד שנים רבות.
אך לא רק כהורים וכמחנכים אנחנו משפיעים על חיים של אחרים. אנחנו משפיעים בדברים שאנו אומרים גם על בני זוגנו, חברינו, עמיתינו לעבודה. אז נכון שלא כולם משפיעים עלינו באותה מידה, ומובן שהקרובים לנו והאנשים החשובים בחיינו הם המשפיעים עלינו יותר מכל, אך דבר זה אינו מעלה ומוריד מהעובדה כי למילה הנאמרת, כוח להשפיע אף על גורלות של אנשים. ומי שצריך להיות אחראי לכך יותר מכולם, הם אלה שנמצאים בעמדת השפעה כמו מנהיגים, דמויות מעולם הבידור הנערצות על הנוער, אנשים הנמצאים בעמדות מפתח וכדומה. לכל אורך ההיסטוריה ועד היום אנו רואים כי מילים יכולות להצית מלחמות עקובות מדם, בשם הדת או בשם הרעיון, מילים יכולות לעורר מהפכות, אך אני רוצה להתמקד דווקא בדוגמאות מחיי היומיום, בין אדם לרעהו.
המשפט החכם שאמרו חכמינו אומר חיים ומוות ביד הלשון. האומנם? האם כוחה של המילה כל כך חזק?. אני רוצה לתת פה דוגמא דווקא לכוחה של היעדרות המילה. לא מזמן ראיתי תוכנית על דיכאון. ראיינו שם אישה מקסימה שהייתה בדיכאון שנים וניסתה להתאבד עשרות פעמים ובכל פעם ניצלה עד שהחלימה אחרי שנים רבות של טיפול עיקש של רופא שלא הסכים לוותר עליה. והיא אמרה דבר שנחרת בזיכרוני. היא סיפרה שפעם כשרצתה להתאבד היא הלכה ברחוב ואמרה לעצמה אם מישהו אחד יראה לי סימן של אכפתיות, אם מישהו אחד יאמר לי מילה טובה אחת אני לא אתאבד, ולא היה אדם אחד כזה שבו היא נתקלה והיא ניסתה שוב להתאבד ותודה לאל שניצלה. מילה אחת שיכלה לשנות גורל.
שמענו גם על מקרים של אהבה נכזבת בו נער התאבד כי חברתו זרקה לו מילה מעליבה. בכלל בני נוער מאד רגישים למילים שנאמרות להם, והם רואים הכל מוקצן ובסערת רגשות ולכן צריך מאד להיזהר עם נער או נערה שמאיימים בהתאבדות ולשקול כל מילה שנאמרת להם בהקשר לכך. לזרוק לנער או לאדם במצב כזה: אז תתאבד יכול להיות הקש שישבור את גב הגמל.
לפעמים אנשים נמצאים במצוקה וכל מה שהם זקוקים לו זו מילה אחת טובה. ידוע על מקרים שאדם התאבד ממצוקה כלכלית ואז נשמעים הקולות: למה הוא לא אמר מילה, היינו עוזרים, בשביל זה מתאבדים? . אז אני שואלת: איפה הייתם כל אותם שנים? הרי מצוקה כזו לא מתרחשת ביום אחד. האם פעם אחת אמרתם לאותו אדם אם תהיה לך איזו מצוקה אתה תמיד יכול לפנות אלינו לעזרה?. משום מה אנשים מוכנים שיפנו אליהם לעזרה וידברו אתם על כל דבר רק לא על כסף, דבר שלצערנו דווקא להרבה אנשים בעולם מהווה עניין של מצוקה. מדוע שאנשים קרובים לא יוכלו לדבר על זה לפחות? לא חייבים לעזור, לא תמיד אפשר. אבל תמיד אפשר להקשיב, ולפעמים זה כל מה שצריך. מישהו שיקשיב, שייתן עצה, שיעלה רעיון שלא חשבנו עליו, שיעודד, שיראה לנו איך אפשר לראות את הדברים מזווית אחרת, העיקר לא להיות בתחושה של לבד במצוקה כזאת.
אנחנו איננו אחראים על חיים של אחרים, ובכל מקרה שכזה חלק מהאחריות נופלת גם על האדם עצמו, אך המילה שלנו, זו שנאמרת וזו שלא נאמרת, יכולה להיות הטריגר, היד שלוחצת על ההדק, ולכן יש להיזהר במילים. לעומת זאת אין לקמץ במילים טובות, מעודדות, מפרגנות ואוהבות.
אני אדם מאמין אך חילוני לגמרי באורחות חיי ואיני מוצאת סתירה בין השניים. האמונה מתבטאת למעשה בכל תחום בחיינו היומיומיים כגון: בטחון עצמי, זוגיות, עבודה, כסף ועוד, בעוד המצוות הן רק דרך אחת מני רבות להגיע ולחיות את דרך האמונה עצמה. במאמרי אני כותבת על הבעיות היומיומיות המעסיקות אותנו, על זוגיות, על יהדות ועוד, מתוך ראיית האמונה אך בדרך קצת אחרת, לכן קראתי למדור הכתיבה שלי - "אמונה בג'ינס".
דפנה אשכנזי dafi_ash@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
