בית המשפט העליון החליט לדחות העתירה לקיומו של דיון נוסף ובכך קבע מסמרות בהלכה התקדימית שפסק. לפי אותה הלכה, ניתן לנכות את הוצאות הריבית הריאלית שנצמחו גם על נכסים שנרכשו עובר לתיקון 50 לחוק מיסוי מקרקעין (7.11.01) מן השבח שנוצר בעת המכירה. הלכה זו יצרה מהפכה של ממש בתחום. כך, למשל, ניתן לנכות את הוצאות הריבית ששילם מוכר על משכנתא שנטל למימון הרכישה. מוכרי דירות מגורים יכולים בעקבות הלכה זו "לחסוך" ניצול של פטור ממס שבח במכירה (בגין "דירת מגורים מזכה") אם כתוצאה מניכוי הוצאות המימון מהשבח נוצר בידם הפסד.
§ קלס (ע"א 900/01) - כל אחד מבני זוג בתא משפחתי אחד עשוי ליהנות ממדרגות מס נפרדות, גם אם שני בני הזוג עובדים בעסק או בחברה שבבעלותם.
פקודת מס הכנסה קובעת חזקה לפיה מקורות הכנסתם של בני זוג העובדים בעסק משפחתי אחד או בחברה (אשר לפחות 10% מהזכויות בה מוחזקות על ידי אחד מהם), יחשבו כתלויים זה בזה.
בפסק דין תקדימי זה קבע בית המשפט העליון כי החזקה האמורה איננה חלוטה. הגם ומתקיימים התנאים דלעיל, תמיד ניתן יהיה לנסות ולהוכיח כי לא קיימת תלות בין ההכנסות של בני הזוג, וכך לזכות ב"חישוב נפרד" המקנה מדרגות מס נפרדות לכל אחד מבני הזוג. התוצאה ? ניצול מדרגות המס הנמוכות והפחתת נטל המס בצורה משמעותית.
§ דניה סיבוס (ע"א 266/97) ? ביטול עסקת מקרקעין, אפילו לאחר חלוף זמן רב, גוררת החזר של מס שבח ומס רכישה ששולמו בגינה.
בית המשפט העליון קבע כי צדדים המבטלים עסקה לרכישת מקרקעין (להבדיל מעסקת "מכר חוזר"), וזאת אפילו לאחר 15 שנה מיום חתימת ההסכם, יכולים לקבל בחזרה את מיסי השבח והרכישה ששילמו. כל זאת, ובלבד שעסקת המכירה לא היכתה שורשים וביטולה הינו אמיתי ולפי כל דין. כך, למשל, אם זכות החזקה בנכס לא ניתנה, הביטול יכול להיות אפשרי וכך גם החזר המס בעטיו.
§ רוגובין (ו"ע 1298/01) ? העברה של מניות איגוד מקרקעין ללא תמורה בין קרובים לא תיהנה ממס רכישה מופחת (1/3).
ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בת"א פסקה כי ההקלות במס רכישה הניתנות לעסקאות מכירה במקרקעין, לא תינתנה בהכרח לעסקאות דומות במניות של איגודי מקרקעין. משכך, לא תינתן ההקלה הקבועה בתקנה 20 לתקנות מס רכישה, בדבר תשלום מופחת של 1/3 מס רכישה בעת העברת מניות באיגוד מקרקעין ללא תמורה מיחיד לקרובו. אין עוררין כי מס מופחת זה היה חל אם אותו אדם היה מקבל לידיו את המקרקעין עצמם.
החלטת הוועדה הופכת את הקערה על פיה, שכן גישת רשויות המס בעבר היתה ליצור שוויון ביחס להקלות המס הניתנות בשני המקרים.
לעניות דעתנו, פסק הדין שהוציאה תחת ידיה הועדה הינו שגוי. לאור הגישה התכליתית-כלכלית לפרשנות דברי חקיקה ונוכח דברי בית המשפט בעניין סובול, דומנו כי מבחינה מיסויית, פעולה באיגוד מקרקעין צריכה להיחשב כמכירת מקרקעין ? ועל כן יש להחיל לגביה גם את הקלות מס הרכישה.
§ עליזה לבנון (ע"א 2622/01) ? מעמד ידועים בציבור הינו כמעמד בני זוג וכקרובים לצורך פטורים ממס שבח והקלות מס רכישה.
בית המשפט העליון הלך בדרך שהתוותה ועדת הערר בעניין עשת (ו"ע 1198/00) וקבע כי המונח "בן זוג" בחוק מס שבח, מתייחס גם לידועים בציבור. משמעות ההלכה היא שידועים בציבור יכולים להעביר ביניהם במתנה ללא תמורה נכסי מקרקעין, כל זאת מבלי להתחייב כלל במס שבח (ועם חיוב מופחת במס רכישה). בעניין עשת הכיר ביהמ"ש בזכאות ידועה בציבור של נכה ליהנות מהטבת מס רכישה המוקנית לנכים. עד עתה עמדת רשויות המס הייתה שבני זוג לעניין החוק הם אך ורק בני זוג שנישאו זה לזו.
לאחרונה, על-אף הילכת עשת וחרף פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין לבנון, ניתן פסק דין מחוזי שסוטה מההלכה תוך אבחונה (רם - ו"ע 1068/00). באותו מקרה ביקשה ידועה בציבור של נכה להחיל על חלקה בדירה המשותפת שרכשו שניהם, את ההקלה בשיעור מס הרכישה על-פי תקנה 11(ב) לתקנות מס שבח (מס רכישה), התשל"ה-1974. נקבע כי בניגוד לעניין לבנון, כאן המחוקק לא התעלם ממצבו של בן-זוג שאינו נשוי לאותו זכאי להקלת מס. שכן, בסיפא של תקנה 11(ב) נקבע במפורש, כי במקרה בו רכשו את הזכות במקרקעין במשותף שני יחידים שאחד מהם זכאי להקלת מס רכישה לפי תקנת משנה זו והם נישאו תוך שנה מיום רכישת הזכות במקרקעין, יוחזר מס הרכישה העולה על השיעור המופחת ששילם בן-זוגו של הזכאי. סיכומו של דבר, נקבע באותו עניין כי רק בני-זוג שנישאו בנישואין פורמאליים יחשבו ככלולים בתא משפחתי אחד.
נזכיר לסיום כי קיימת פסיקה מחוזית הקובעת גם שידועים בציבור בעלי אותו מין לא יחשבו כבני זוג (שטיינר). נראה כי נושא זה יטופל שוב על-ידי בית המשפט העליון, וסביר כי הפרשנות הליברלית היא זו שתתקבל - הן לגבי בני זוג מאותו מין והן לגבי ההקלות במס רכישה לידועים בציבור של נישומים נכים.
§ מילשטיין (ע"א 2704/99) - נישום המשלם מזונות לילדיו הבגירים או לקרוביו האחרים מכח פסק דין או הסכם, יכול לתבוע החזר מס בגובה נקודת זיכוי אחת או שתיים לכל שנת מס.
בית המשפט העליון קבע בפס"ד תקדימי, כי אדם המחוייב בתשלום מזונות לילדיו הבגירים או לקרובים אחרים שלו מכח החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959, יכול לקבל החזר מס בגובה נקודת זיכוי אחת עד שתיים לשנה. משמעות ההלכה היא שמשלמי מזונות, כאמור, יוכלו לקבל החזרי מס של עד כ- 5,000 ? בשנה.
§ שיכון ובינוי (ע"א 222/00) - מס בולים על הסכם לנטילת הלוואה או משכנתא יחושב לפי היוון התשלומים ליום חתימת ההסכם ולא בדרך של סיכום לוח הסילוקין שכולל את מרכיב הריבית.
בית המשפט העליון, בפסק דין מהפכני הנוגע לכל אדם בארץ הנוטל הלוואה או משכנתא, קבע כי שוויו של הסכם הלוואה לצורך תשלום מס בולים יגזר מהיוון סכום התשלומים לאחור (ליום חתימת ההסכם וקבלת ההלוואה). עד כה, שווי ההסכם לצורך ביולו חושב על-ידי סיכום לוח הסילוקין של ההלוואה, אשר כלל גם את מרכיב הריבית (תוצאה גבוהה בהרבה מתוצאת היוון התשלומים).
יודגש, כי רשויות מס בולים (אגף המכס והמע"מ) אינן מקבלות את ההלכה של בית המשפט העליון, ועל-כן עתרו לעריכת דיון נוסף בה על מנת לשנותה. בית המשפט העליון נעתר לבקשה, אך אין משמעות הדבר שאכן ההלכה תבוטל. עד למתן פסק הדין בדיון הנוסף, בנקים מורים על ביול הסכמי הלוואות על-פי הדרך הישנה, אשר משמעותה היא תשלום מס גבוה יותר. לאור זאת, מומלץ כי כל אדם שנוטל משכנתא ונאלץ לבייל אותה בבנק ביתר, יפנה בכתב ובמועד לרשויות מס בולים, וידרוש החזר של עודף המס ששולם ובניגוד להלכת בית המשפט העליון. מס זה לא יוחזר כעת, כי אם רק עת תינתן ההחלטה בדיון הנוסף וכתלות בה, אך עדיין נמליץ על הגשת בקשות להחזר, וזאת על מנת שמבחינה פרוצדורלית לא תיחסם הדרך לכך.
§ מלק סלומון (בר"ם 5045/02) - ניתן לגבות ארנונה לפי השימוש החוקי שניתן לעשות בנכס ולא לפי השימוש בפועל שנעשה בנכס לפני עמידתו ריק.
בעבר, נהגו עיריות לחייב בארנונה נכס שעמד ריק לפי השימוש האחרון שנעשה בו. בפסק דין סלומון נדונה השאלה כיצד יש להשקיף על נכס ריק שיעודו לחקלאות אבל שימש בפועל למלאכה ותעשייה. ביהמ"ש קבע תקדים לפיו חיוב הארנונה יגזר מפוטנציאל השימוש בנכס ? והלה ילמד לא מן השימוש האחרון שנעשה בו בפועל, אלא על-פי יעודו התכנוני-חוקי לפי תכנית בניין עיר. כך, הוחזרו באותו מקרה לבעל נכס ריק כספים ששילם לפי תעריף מסחרי (ולא תעריף חקלאות) הגם שהשימוש בנכס טרם הפיכתו לריק היה כזה.
§ מהגר ברוך (עמ"נ 242/02) - בשורה לספרים: מספרה תסווג כ"בית מלאכה" ולא כ"מסחר ושרותים" לצורך גביית ארנונה.
בית המשפט המחוזי בת"א קבע כי עסק של מספרה צריך להיות מסווג לצרכי ארנונה כ"בית מלאכה" ולא כ"בית עסק". המשמעות ? שיעור ארנונה מופחת.
ההחלטה התבססה על כך שראוי לסווג ספר כבעל מלאכה ולא כנותן שירותי מסחר. השימוש הפונקציונאלי במספרה מעיד על כך כי בעל המקצוע האמור נותן לציבור שירותים זהים במהותם לאלה הניתנים על ידי הסנדלר או הטכנאי במעבדת תיקונים, אשר מקום עסקם סווג כבית מלאכה. כל זאת מהטעם כי, מבחינה מהותית, מתחילת העבודה ועד לקבלת "המוצר המוגמר" (הוא התספורת), מתבצע תהליך ייצור.
לאור פסיקה זו, מוזמנים הספרים להשיג ולערער על קביעות הארנונה של העיריות השונות ולדרוש את הפחתת נטל הארנונה בגין
אברהם אלתר, עו"ד avi@altertax.co.il
רונן ארויו, עו"ד (רו"ח); איתי הוכברג (משפטן)
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
