פרובוקציה אחרת של מיכאלי היא דרכה לפנות למאזינים ולמרואיינים בלשון נקבה (את או אתן), בניגוד לכללי השפה שקבעו בין היתר הבחנה בין זכר לנקבה במספרים וכן קבעו כי פנייה לקבוצה שרובה נשים ומיעוטה גברים תהיה בלשון רבים ולא בלשון רבות.
על כך נכתב באתר האקדמיה: "צורת הזכר בעברית היא הצורה הלא-מסומנת, הצורה הסתמית - והיא יפה אפוא גם לנקבות. ואילו צורת הנקבה מציינת רק נקבה. זו דרכה של העברית, ואין האקדמיה רואה עצמה רשאית לקבוע קביעה המנוגדת לדרך זו. (אגב, אילו התקבלה החלטה כזו, פירוש הדבר היה שיש לספור את הנוכחים בכל אירוע כדי לדעת איזו לשון לנקוט. ועוד אפשר היה להקשות אם ההחלטה חלה גם על עצמים שאינם בני אדם, כגון דלתות וחלונות.) יוער עוד זאת: המגמה המסתמנת בעברית לדורותיה היא ביטול צורות הנקבה מפני צורות הזכר, ולא להפך".
את התנגדותה של מרב מיכאלי לחוקים אלה היא הביעה בהזדמנויות רבות, וכך היה אפשר לשמוע אותה אומרת בהרצאות שנתנה ובתכנית הבוקר שלה "רדיו ללא הפסקה":
"הפלשתינאים שולטות במעברים";
"קול ישראל הם בחורות רציניות";
"מאזינינו הלא עצמאיות";
"אני ואתה מסכימות".
"כי עכשיו אנחנו כבר יודעות שהוא מנהיג. איך אנחנו יודעות?" (2.1.09, ערוץ 10, "החמישייה הפותחת" בחדשות שישי עם רביב דרוקר ועפר שלח)
בטורו "משחק מילים" (מוכרחות להיות שמח, הארץ, 3.12.2005) כתב אהוד אשרי:
"בפעם הראשונה זה נשמע כמו טעות צורמת. בפעם השנייה מבינים (כלומר מבינות) שמדובר בשיטה, ואז זה נשמע סתם מגוחך; בפעם השלישית זה מתחיל להישמע כמו נדנוד פמיניסטי. בפעם העשירית את מתחילה להפנים את האמירה הסאטירית המתריסה. נכון, זה מגוחך לפנות לגברים בלשון נקבה, אבל לא פחות מגוחך לפנות לנשים בלשון זכר. מיכאלי מצאה דרך סמלית להביע את מחאת המגדר שלה. מוכרחות להודות שזה יותר חינני מלשרוף חזיות".
הנושא הבא דומה לסירובה של מיכאלי להיענות לתכתיבי השפה העברית, והוא עולה מהצעתה של אלינור מילר, סטודנטית לגיאוגרפיה ולימודי נשים ומגדר, להשתמש במילה שתחליף את הפועל "לזיין".
בטורו משחק מילים ("קודם חושבת, אחר כך מכווסת", הארץ, 06/05/2005) כותב אהוד אשרי על היוזמה של מילר, המציעה חלופה נשית לפועל "לזיין": "כיווס", על משקל "זיון": "כיווסתי לו את הצורה"; "תפסתי כיווס לא נורמלי"; "התכווסנו עד שהתכווץ לו".
באותה הזדמנות מציעה מילר חידוש שימושי נוסף: במקום "גירבוץ" - "גירכוס".
הדיון האטימולוגי בפועל "לכווס" נמשך בטורו של אשרי ("לזיין", "לכווס", "לפותת", הארץ, 13.5.2005) בו הוא מביא את תגובתו של אופיר בלייברג להצעתה של מילר:
"הצעתה של מילר מייצגת את הסוג הפתטי של הפמיניזם. במקום להדגיש את העובדה שתכונות נשיות במובהק טובות לפחות כמו התכונות הגבריות, יש ניסיון להראות שנשים יכולות להיות בדיוק כמו גברים, מתוך הנחה שמה שגברי הוא בוודאי טוב (ההיפך מפמיניזם). מה לעשות שסקס חד צדדי כאשר הגבר לא באמת מעוניין הוא עניין מעט מסובך טכנית? דווקא ביכולת לקיים סקס חד צדדי ובלתי מחייב היא מקנאה? "אני הייתי משתמש ב`כיווס` לתאר פעולה חד צדדית אחרת: `לבשתי מיני קצר ומחשוף עמוק, צחקתי מכל הבדיחות הטפשיות שלו והוא עוד השאיר לי טיפ ענק (וגם את המספר שלו). בקיצור, כיווסתי לו את הצורה`. באשר לתביעות של נשים כמו אלינור מילר לשוויון מוחלט, אני מוכן לתרום להן גם את סרטן הערמונית שלי. יחד עם זאת יש צדק בטענות על הקיפוח שבשימוש בפועל `להזדיין` ולכן אני מציע שכל שנה זוגית נשתמש במלה `להתכווס`. לעזאזל, אני מרגיש נדיב. מצדי אפשר להשתמש רק ב`להתכווס`. על הכוס שלי".
המגיב אמנון דרנס מסכים עם הטיעון של מילר, אך מציע להשתמש בפועל "לפותת" במקום "לכווס", ובמקום "כיווס" - "פותוי" (על בסיס "פות"): "פותיתי לו את הצורה"; "תפסתי פותוי לא נורמלי". בהתאם לכך, חוה לא סתם פיתתה את אדם, אלא אשכרה פותתה אותו.
את דעתו של המגיב אורי קציר הביא אשרי בטורו משחק מילים ("כסכוס", "ויגון", "ערבוב", הארץ). בנות לא יכולות "להזדיין", הוא כתב. אדם שמבצע פעולה בבניין "התפעל" מבצע אותה על עצמו. בהתאם לכך, אישה ש"מזדיינת" מבצעת את הפעולה על עצמה, כלומר, מאוננת. כדי להפריד בין שתי הפעולות הוא מציע את הפועל "לכסכס". הגבר "מזיין" והאשה "מכסכסת".
אשרי הביא גם את הצעתו של מיכאל דוחובני להשתמש בפועל "ויגון" (על בסיס "וגינה") ואת הצעתו של שלמה בן חיים להשתמש ב"ערבוב", פועל המכיל את המילה ערווה ואת פעולת ה"ערבוב" של הערווה עם האיבר הגברי במהלך קיום יחסי המין ביניהם. לעמוד אהוד אשרי
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
