בפסק דין חשוב ביותר מיום 28.12.01, שניתן ע"י בית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז החמישי בארה"ב בפרשת חברת המחשבים קומפאק[1], הצדיק בית המשפט תכנון מס של רכישת מניות לצורך קבלת דיבידנד ומכירתן לאחר מכן בהפסד הון אשר מקוזז כנגד רווח הון בעיסקאות אחרות.
מפסק דין זה ומפסק הדין בפרשת IES[2], שקדם לו, עולה, שאין כל פסול בכך שנישום ירכוש מניות לצורך קבלת דיבידנד, וימכור מאוחר יותר את המניות בהפסד הון אשר יקוזז כנגד רווח הון מעיסקאות אחרות, ובלבד שרכישת המניות ומכירתן נעשות במחירי השוק.
מטרתנו במאמר זה היא, לתאר בפרוטרוט את השיקולים השונים שהניעו את ערכאות השיפוט השונות בבואן להכריע בסוגייה זו, ולתת ביטוי לביקורתנו על החלטות אלו וההלכות הנובעות מהן.
נפנה איפוא תחילה לפירוט העובדות נשוא הדיון בפרשת קומפאק.
ב. העובדות
נקדים ונאמר, כי עובדות אלו ממחישות יותר מכל את האגרסיביות שבעיסקה זו (או ביתר דיוק, את אגרסיביות תכנון המס), אשר לא מנעה מבית המשפט לערעורים לקבוע, בסופו של דבר, כי אין מדובר כאן בעיסקה מלאכותית.
בשנת 1992 נוצר לקומפאק רווח הון בסך של 231.7 מיליון דולר. חברת ברוקרים מקומית אשר שמעה על רווח ההון, שלחה לקומפאק מכתב לפיו הם "פיתחו מספר אסטרטגיות שמנצלות רווח הון".
בפגישה בת שעה אחת שהתקיימה עם חברת הברוקרים הוצע לקומפאק להשקיע במכשיר פיננסי שנקרא ADR. למעשה, מדובר בהשקעה בנייר ערך שנסחר ב-NYSE, אשר מייצג השקעה ישירה במניות חברות זרות. דרך זו היתה זו הדרך המקובלת על חברות לא אמריקאיות לרשום את ניירותיהן למסחר בבורסה בארה"ב.
נייר הערך שנבחר היה של חברת נפט הולנדית אשר פרסמה בעיתונות שהיא עומדת לחלק דיבידנדים. ואכן, חברת הברוקרים רכשה עבור קומפאק את ניירות הערך ב-NYSE בתמורה לכ-888 מיליון דולר!! ומכרה אותם שעה אחת אחר כך לאותו מוכר בתמורה לכ-868 מיליון דולר, והכל במחירי שוק לפי מרווחי מחירים מוגדרים מראש. לסוחרים אחרים בבורסה היתה אפשרות להתערב במסחר, אולם היות והמסחר בוצע במחירי שוק ובפרקי זמן קצרים - לא היתה התערבות.
הרכישה והמכירה נכנסו לתוקפן מספר ימים מאוחר יותר, ולפיכך נחשבה קומפאק כבעלת המניות ביום ה-X והיתה זכאית לכן לדיבידנד שחולק. לפי האמנה למניעת כפל מס בין הולנד לארה"ב, החברה ההולנדית ניכתה 15% מס במקור מהדיבידנד (3.4 מליון דולר).
אם כי ישנה מחלוקת בעניין כוונותיה הנסתרות של קומפאק, ניתן לומר כי אין מחלוקת, כי קומפאק ביקשה ליהנות מכך שסכום הדיבידנד גבוה מהפסד ההון שנוצר בעקבות ירידת ערך המניות לאחר חלוקת הדיבידנד - הפרש שנקבע ע"י השוק החופשי ואשר מקורו משיקולי מס.
ואכן כצפוי, שווי השוק של נייר הערך ירד בפחות מסכום הדיבידנד ברוטו [3]. לאחר ירידת שווי ניירות הערך ומכירתם, ביקשה קומפאק לקזז את הפסד ההון מרווח ההון מהעיסקה האחרת. כמו כן, הכלילה קומפאק את הדיבידנד בהכנסתה החייבת בארה"ב אותה שנה אך ביקשה כנגד המס זיכוי על המס שנוכה במקור בהולנד (הרווח שנצמח לקומפאק מעיסקה זו יפורט להלן בפרק ד).
ג. האגרסיביות שבעיסקה נשוא פסק הדין
מבדיקה מדוקדקת של העובדות נשוא פסק הדין ניתן להבין, כי מדובר בעיסקה מיוחדת מאד מבחינת נסיבותיה, וזאת ממספר טעמים:
א) קומפאק כלל לא ערכה בדיקת נאותות בחברה ההולנדית, וזאת למרות שהשקיעה במניותיה כמיליארד דולר.
ב) קומפאק החליטה על השקעה של כמיליארד דולר לאחר פגישה בת שעה אחת בלבד עם חברת הברוקרים, בעוד שעסקאות כאלו מתגבשות, בדרך כלל, במשך חודשים רבים.
ג) בפסק הדין כלל לא מצוין אם קומפאק ניהלה מו"מ על מחיר המניות, ודומה כי לא היה כל מו"מ כאמור.
ד) המניות נרכשו בסכום של כמיליארד דולר ולאחר שעה אחת בלבד נמכרו.
ה) מוכר המניות ומי שרכש את המניות בחזרה היה אותו גוף, שהיה לקוח של חברת הברוקרים. כנראה מדובר בגוף שלא יכול היה לנצל את זיכוי המס ההולנדי (הדבר לא ברור מפסק הדין, אם כי הדבר משתקף בעמלות הגבוהות שנגבו מקומפאק - 1.5 מיליון דולר לעומת סך כל הרווח מהעיסקה - 1.2 מיליון דולר, כפי שיתואר להלן).
ו) לכאורה, אם כי הדבר נתון בספק עובדתי, הסיכון של קומפאק בעיסקה זו היה קטן. חברת הברוקרים קיבלה הנחיות מדויקות לגבי המחירים שבהם ימכרו וירכשו את ניירות הערך עבור קומפאק.
ז) מניתוח כלכלי של העיסקה כמפורט להלן, ניווכח, כי עסקינן בעיסקה הפסדית, ורק בעקבות קיזוז הפסד ההון מרווח ההון שהיה לקומפאק בעיסקה אחרת, הפכה עיסקה זו לרווחית[4].
ד. הדרכים השונות לנתח את העיסקה
מבחינת פסקי הדין, הן של הערכאה התחתונה של בית המשפט הפדרלי למיסים, והן של ערכאת הערעור בבית המשפט הפדרלי לערעורים, עולה כי כל אחד ניתח את העיסקה מנקודת ראות אחרת, תוך שימוש באותן עובדות.
א) הדרך הראשונה - בחינת כדאיות העיסקה לפני תשלום מיסים - אין עסקינן בעסקה מלאכותית
הדרך הראשונה שבה בחר דווקא בית המשפט לערעורים (הערכאה העליונה) היא, להציג את העיסקה כעיסקה כלכלית אמיתית, בה ביקשה קומפאק ליהנות מהרווח הנובע מכך, שלפי מחירי השוק האמיתיים, ירידת ערך המניות קטנה מגובה הדיבידנד שחולק:
טבלה 1
תוצאות העיסקה לפני מיסים:
הפסד הון ממכירת מניות (19.2 מיליון $)
עלויות עיסקה (עמלות וכיוצ"ב) (1.5 מיליון $)
הכנסות מדיבידנד ברוטו 22.6 מיליון $
רווח ברוטו לפני מס 1.9 מיליון $
תוצאות העיסקה לאחר מס בהולנד ובארה"ב:
ניכוי מס במקור בהולנד על דיבידנד (3.4 מיליון $)
יתרת מס בארה"ב על דיבידנד 35% לאחר זיכוי(4.5 מיליון $)[5]
הטבה מקיזוז הפסד ההון 35% 7.2 מיליון $[6]
רווח נטו לאחר מס 1.2 מיליון $
במילים אחרות, קומפאק נהנתה מרווח של 65% (רווח נטו לאחר מס של 35%) על ההפרש שבין ירידת שווי המניות לפי מחיר השוק, לבין גובה הדיבידנד (22.6 מיליון דולר) בניכוי עלויות העיסקה (1.5 מיליון דולר):
(22.6 -19.2 - 1.5)M 1.2$= 0.65
ב) הדרך השניה - בחינת תזרים המזומנים - מסחר מלאכותי בזיכוי המס
מנגד, בית המשפט למיסים בארה"ב (ערכאה תחתונה, שפסק דינה נהפך ע"י בית המשפט לערעורים) ראה את העיסקה באור שונה לגמרי, לפיו כל מטרתה היתה לסחור בזיכוי המס שניתן בארה"ב על ניכוי המס במקור בהולנד על הדיבידנד (הטבלה הבאה ממחישה זו):
טבלה 2
תזרים מזומנים (אין רווח)[7]:
עלות רכישת מניות בפועל ($887,577,129) הכנסות נטו מדיבידנד:
דיבידנד ברוטו $22,545,800 ניכוי מס בהולנד $3,381,870
דיבידנד נטו בארה"ב $19,163,930
תמורה נטו ממכירת המניות בפועל$868,412,129 ס"ה תוצאת עיסקה לפני מסים בארה"ב 0
מיסים בארה"ב (הרווח האמיתי):
הטבת מס על הפסד הון 35%
בגין ירידת ערך מניות 6.7 מיליון $
הכרה בעלויות העסקה 0.5 מיליון $
סה"כ הטבת מס בארה"ב: 7.2 מיליון $
מקזזים אחד את השני תוספת מס של 0.7 מליון $
מס על הדיבידנד 35%
מס על דיבידנד נטו: (6.7 מיליון $)
מס על דיבידנד ברוטו (מס על הפרש בין נטו לברוטו)(1.2 מיליון $)
בזיכוי על המס ההולנדי 3.4 מיליון $ לכאורה הרווח האמיתי
סה"כ מס על הדיבידנד: (4.5 מיליון $)
סה"כ הטבת מס בארה"ב (4.5 - 7.2): 2.7 מיליון $
עלויות עיסקה (עמלות וכיוצ"ב) (1.5 מיליון $)
סה"כ רווח מעיסקה: 1.2 מיליון $
למעשה, מהניתוח הנ"ל עולה, שקומפאק רכשה את הזיכוי ההולנדי בסך של 3.4 מיליון דולר בתמורה לסך עלויות העיסקה של 1.5 מיליון דולר ותשלום מס נוסף של $700,000 - ובסך הכול רווח של 1.2 מיליון דולר.
ההסבר לכך פשוט:
היות ושווי נייר הערך הנסחר ירד בגובה הדיבידנד נטו שהתקבל בארה"ב (מכיוון שהושפע מניכוי המס במקור בהולנד), הרי שמבחינת תזרים מזומנים (לפני מיסים בארה"ב), העיסקה מאוזנת לחלוטין (הפסד ירידת ערך = דיבידנד נטו). לפיכך, תוכן העיסקה ייבדק רק לאור היבטי המס בארה"ב, שהם היחידים המשפיעים על כדאיות העיסקה.
בשלב שני, מבדיקת היבטי המס בארה"ב אנו עדים לרווח שצומח לקומפאק בגובה הזיכוי על המס ההולנדי (בניכוי עלויות העיסקה). רווח זה נובע מהעובדה, שניצול הפסד ההון בארה"ב מקנה לקומפאק הטבה בגובה שיעור המס המלא על רווח הון, בעוד שלאור הזיכוי שניתן בארה"ב על המס ההולנדי, תשלום המס בארה"ב על הדיבידנד הוא חלקי בלבד.
היבט נוסף שחשוב לשים אליו לב הוא, שארה"ב הפסידה למעשה מס לטובתה של הולנד. תוספת המס בארה"ב על הדיבידנד לאחר זיכוי המס ההולנדי היא 4.5 מיליון דולר, בעוד קיזוז הפסד ההון בארה"ב מוביל להקטנת מס של 7.2 מיליון דולר ובסך הכל ארה"ב הפסידה כ-2.7 מיליון דולר מס לטובת הולנד.
למרות האגרסיביות בתכנון זה, עדיין הכריע בית המשפט לערעורים, כי מדובר בעיסקה אמיתית ואין לראות בה עיסקה מלאכותית כפי שדרשו רשויות המס הפדרליות. פסק דין זה נותן משנה תוקף ולגיטימציה למספר עסקאות, אשר לדעת נציבות מס הכנסה בישראל מהוות עיסקאות מלאכותית ואשר לפי פסק הדין אין מקום לקבל את עמדתה.
ה. הדיון בבית המשפט הפדרלי למיסים (ערכאה ראשונה)
א) טענות רשויות המס
רשויות המס בארה"ב טענו בפני בית המשפט הפדרלי למיסים, כי מדובר בעסקה ללא משמעות כלכלית או מטרה עיסקית מלבד הפחתת מיסים וסחר בזיכוי המס, ולפיכך יש לשלול מהחברה את הזיכוי בגין המס שנוכה במקור בהולנד ואת קיזוז הפסד ההון.
לדעת רשויות המס, העיסקה כשלעצמה היא הפסדית, ורק כתוצאה מניצול זיכוי המס והפסד ההון ביחס לחבויות מס אחרות, הפכה עיסקה זו לכדאית מבחינה כלכלית. כמו כן נטען, שלא היה כאן כל סיכון כלכלי המהווה סמן נוסף להיות העיסקה מלאכותית, שכל מטרתה לזכות בהטבות המס.
עוד נטען, שאין זה הגיוני שעיסקה בת מאות מיליונים של דולרים תיסגר לאחר פגישה בת שעה אחת בלבד, וכי פעולות הרכישה והמכירה יתבצעו בתוך שעה אחת בלבד, מול אותו מוכר וקונה, בטווחי מחירים מוגדרים מראש.
ב) טענות קומפאק
מנגד טענה קומפאק, שמדובר בעיסקה בעלת תוכן כלכלי אמיתי ולמטרות עיסקיות, שכל מטרתה היתה לנצל את ההפרש שנוצר בין ירידת ערך המניות כתוצאה מחלוקת דיבידנד, לגובה הדיבידנד (ברוטו).
קומפאק הוסיפה וטענה, כי לא זכתה בהטבת מס כתוצאה מפעולה זו, אלא להיפך - היא שילמה יותר מס, ולפיכך אין כל מקום לטענה, כי מדובר בעיסקה שכל מטרתה להפחית את נטל המס.
ואכן, מהניתוח דלעיל עולה, כי בפועל שילמה קומפאק כ-$700,000 יותר מס במישור הכלל עולמי מאשר לולא ביצעה את העיסקה (ראה ניתוח כלכלי שני דלעיל), אם כי בארה"ב הובילה העיסקה להקטנת נטל המס בכ-2.7 מיליון דולר על חשבון הולנד [9].
כמו כן נטען ע"י קומפאק, שהיה בעיסקה זו סיכון כלכלי, לאור החשש משינוי שער נייר הערך במהלך המסחר בבורסה הפתוחה למסחר, ולאור החשש מהתערבות סוחרים אחרים במסחר.
אשר לשלילת הזיכוי, טענה קומפאק בנוסף, שאין לומר כי כוונת המחוקק הפדרלי בקוד המס היתה לאפשר לרשויות המס ליישם את דוקטרינת העיסקה המלאכותית בכל הקשור לזיכוי על מס זר ששולם - שהרי העדר זיכוי יוביל לכפל מס. לפיכך נטען, שאין לרשויות המס סמכות לשלול מקומפאק את הזיכוי על המס שנוכה במקור בהולנד בגין הדיבידנד.
ג) פסיקת בית משפט קמא - בית המשפט למיסים
1. עיסקה מלאכותית
לאחר ששמע את טענות הצדדים, פסק בית המשפט הפדרלי למיסים (ערכאה ראשונה),שאכן עסקינן כאן בעיסקה שכל מטרתה הקטנת נטל המס ולא למטרה עיסקית לגיטימית אחרת, וקיבל לכן את טענות רשויות המס.
בית המשפט התבסס בפסק דינו על פסק הדין של בית המשפט העליון הפדרלי בפרשת Frank Lyon[10] בקובעו, שיש לכבד לצרכי מס עיסקה אמיתית בעלת תוכן כלכלי, שנעשתה ממניעים עיסקיים מציאותיים ולא נעשתה לצרכי הימנעות ממס בלבד.
בית המשפט המשיך וציטט את פסק הדין של בית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז השביעי בפרשת Saviano[11], בקובעו שחובתו של בית המשפט לבחון כל עיסקה מעבר לצורה הפורמלית שניתנה לה ע"י הצדדים, לבדוק אותה לפי המהות הכלכלית האמיתית ולהפעיל את דיני המס על מהות אמיתית זו.
בית המשפט קמא פסק, כי לאור העובדות שפורטו בפניו, עסקינן בעיסקה הפסדית כשלעצמה, שפרטיה נקשרו מראש בדקדקנות ושכל מטרתה היתה לרכוש את זיכוי המס ההולנדי ולא נייר ערך בחברה ההולנדית.
2. העדר סיכון כלכלי אמיתי
בית המשפט ציין, כי למעשה בעיסקה זו לא היה כל סיכון עיסקי אמיתי על קומפאק והדבר מעיד על העדר תוכן כלכלי אמיתי:
?Transactions that involve no market risks are not economically substantial transactions; they are mere tax artifices."
טענתה של קומפאק, שקיים סיכון, לא נשמעה הגיונית לבית המשפט, במיוחד לאור העובדה שלא הובאו בפניו ראיות כלשהן המצביעות על כך שקומפאק ביצעה בדיקה או ניתוח של הסיכון קודם לביצוע העיסקה. להיפך, לדעת בית המשפט, העובדות מלמדות שלא היה כאן סיכון אמיתי: ניירות הערך נרכשו ונמכרו במרווחי מחירים קבועים מראש, בהפרשי זמן קטנים של שעה אחת בלבד, כאשר למעשה כמעט ולא היה כל סיכוי לשינוי במחיר נייר הערך.
3. נסיבות המקרה מעידות על מלאכותיות
כתמיכה לעמדתו שמדובר בעיסקה מלאכותית, ציין בית המשפט את העובדה שניירות הערך נמכרו ונרכשו ע"י אותו גורם, וכן את העובדה שקומפאק כלל לא ביצעה בדיקת נאותות בחברה ההולנדית קודם להשקעה של כמיליארד דולר בניירות הערך שלה, וכל שידעה עליה הוא, שהיא עומדת לחלק דיבידנד.
לאור האמור הגיע בית המשפט למסקנה, כי לעיסקה אין תוכן כלכלי אמיתי וכל מטרתה לרכוש את זיכוי המס ההולנדי ולקזז את הפסד ההון מרווח ההון, ולכן יש להתעלם ממנה לצרכי מס.
4. שלילת הזיכוי מנימוקים של עיסקה מלאכותית
את טענתה של קומפאק בדבר העדר יכולת לשלול את הזיכוי מטעמים של עיסקה מלאכותית, שלל בית המשפט קמא בקצרה. בית המשפט קבע, כי מטרתו של הקונגרס במתן זכות הקיזוז היתה למנוע כפל מס ולעודד עסקאות בינלאומיות. בית המשפט לא שוכנע שמטרתו של הקונגרס היתה לסייע לעיסקאות נשוא הדיון, שכל מטרתן להוביל לחסכון מס בארה"ב.
5. העובדה שלימים תוקן החוק בארה"ב אינה מעלה ואינה מורידה
נציין, כי בשנת 1997 תוקן החוק בארה"ב ונשלל זיכוי המס בארה"ב על מס זר בגין דיבידנדים, וזאת במידה שהמניות הוחזקו ע"י הנישום תקופה של פחות מ-15 ימים[12]. בית המשפט התייחס לתיקון זה וקבע, כי אין בו ללמד על כך שקודם לתיקון, בשנת 1992 (שנת השומה נשוא פסק הדין), היתה כוונת הקונגרס לאפשר את הזיכוי.
חשוב לציין, כי הדיון בבית המשפט עסק בזכותן החוקית של רשויות המס לשלול זיכוי על מס זר לפי הוראה חד צדדית בקוד המיסים האמריקאי, וכלל לא נדונה שאלת הזיכוי המגיע לקומפאק לפי אמנת המס שבין הולנד לארה"ב.
ו. ביקורתנו על פסק הדין
לדעתנו, שגה בית משפט קמא במספר הלכות שקבע (ואכן, כפי שיתואר להלן, הלכתו נהפכה ע"י בית המשפט הפדרלי לערעורים).
א) אין פסול בניצול מחירי שוק אמיתיים, אפילו אם הם מושפעים משיקולי מס
בראשונה, לדעתנו, ניצול מחירי שוק אמיתיים למטרות רווח, גם אם נוצרו משיקולי מס, אינו מהווה עיסקה מלאכותית. וזה בדיוק מה שקומפאק עשתה במקרה זה.
אכן, אין ספק, כי קומפאק ניצלה במקרה זה את ההפרשים שנוצרו בשער נייר הערך בין מחיר הרכישה למכירה בהשוואה לגובה הדיבידנד ברוטו. כמו כן אין ספק, שמחיר השוק של נייר הערך הושפע משיקולי המס שנוכה במקור בהולנד - אולם אין זה אומר שמדובר בעיסקה מלאכותית.
למעשה, מדובר בעיסקה לגיטימית, שבה קומפאק ביקשה לנצל את המחירים שקבע השוק. נכון הוא, שמחיר השוק נקבע משיקולי מס, אולם לא נראה לנו שניצול מחירים כאמור, שנקבעים ע"י גורמים שאינם בשליטת הנישום, הופך את העיסקה לעיסקה מלאכותית (זוהי גם עמדת בית המשפט הפדרלי לערעורים, שתתואר להלן, אשר הפך, ובצדק לדעתנו, את החלטת בית המשפט הפדרלי למיסים).
כל השקעה עליה מוטל מס הינה פחות אטרקטיבית מהשקעה אחרת עליה לא מוטל מס, ואין ספק כי מחירה מושפע מכך. מי שבחר להיכנס להשקעה עליה מוטל מס, ידרוש, ובצדק, שעלותה תהיה נמוכה יותר בכדי להשיג תשואה דומה. האם יעלה על הדעת לטעון כנגדו לעיסקה מלאכותית בכך שביקש לנצל מחירי שוק נמוכים? לדעתנו, התשובה לכך היא שלילית, וזאת למרות שהפרשי המחירים נובעים משיקולי מס בלבד.
כזוהי בדיוק ההשקעה במניות החברה, שעל התשואה עליה (דיבידנד) חל מס. משקיעים יהיו מוכנים להיכנס לאותה השקעה ובלבד שיקבלו פיצוי על המס שיידרשו לשלם, פיצוי כדוגמת הפחתת מחיר המניה. ואין לראות בכך מעשה מלאכותי כלשהו. במקרה זה, מחיר השוק של ההשקעה נקבע מכוח שיקולי מס בלבד! אולם אין פסול בניצול מחיר שוק נמוך זה לצבירת רווחים.
כמו כן ברור לכל, שאם יוטל מס על הבורסה, הרי שייקשה על חברות לגייס הון; משמעות הדבר מבחינה כלכלית היא, ששווי המניות שלהן בבורסה ירד. האם יעלה על הדעת לטעון, שגופים שיבקשו לנצל את ירידת ערך המניות יבצעו בכך עיסקה מלאכותית?
עפ"י מחקרים רבים, ירידת ערך חברה בעקבות חלוקת דיבידנד היא ירידה בגובה הדיבידנד נטו שמחלקת החברה. עדות לכך ניתן למצוא במחקרים כדוגמת:
Trevor S. Harris and Deen Kemsley, ?Dividend Taxation in Firm Valuation: New Evidence?, 37 Journal of Acc?t Research, 275.
Trevor S. Harris, R. Glenn Hubbard, Deen Kemsley, ?The Share Price Effects of Dividend Taxes and Tax Imputation Credits?, 79 Journal of Public Economics 569.
תמיכה לאמור ניתן למצוא במחקרים כלכליים נוספים:
Elton &Gruber (1970) [13], Litzenberger & Ramaswamy (1973)[14], Lamdin & Hiemstra (1993)[15], Lasfer (1995) [16], Poterba & Summers (1984)[17], Barclay (1987) [18].
תמיכה נוספת לעניין זה ניתן למצוא בדברי מלומדים כדוגמת פרופ' יצחק סוארי, משה ברקת ודן גבעולי בספרם היבטים בחלוקת דיבידנד, עמ' 25:
"הממצאים האמפיריים נוטים לתמוך במודל של גילום המס - היינו שמשקיעים מנכים את תשלומי המס הצפויים ממחיר הפירמה, כלומר דורשים תשואה ברוטו גבוהה יותר על חברות המשלמות דיבידנד".
אברהם אלתר, עו"ד avi@altertax.co.il
צבי אלטמן, עו"ד; זיו שרון, עו"ד
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
