לאחרונה ניתן פסק דין נוסף בשאלת מיסויין של הרחבות במושבים. פסק הדין (ע.ש 1454/99 לוי נ' מס שבח נתניה), ניתן על-ידי ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין, בראשות הנשיא בדימוס של בית המשפט המחוזי, מנחם אילן, שמונה לאחרונה לעמוד בראש ועדה כאמור. לטעמי, לוקה פסק הדין בטעות משפטית, ואף עומד בניגוד לפסיקה קודמת בנושא.
המדובר בהרחבה במושב נווה ימין, במסגרת החלטה 737 של מינהל מקרקעי ישראל, ולפיה החוכרים, שיחתמו על הסכם עם המינהל, ישלמו דמי חכירה מופחתים בשיעור של 66% מערך הקרקע. המושב, המאוגד כאגודה שיתופית, החליט לאפשר לכל אחד מחבריו להמליץ על מועמד אחד. העוררים המליצו על בתם וחתנם. בעקבות זאת המליצה האגודה השיתופית כאמור בפני המינהל והעיסקה אושרה ביום 14.4.96.
לעוררים הוצאה שומת מס רכישה על רכישת זכויות במקרקעין מהמינהל, ולאחר מכן הוצאה להם שומה על העברת הזכויות כמתנה לבת ולחתן, וזאת בשווי של למעלה מפי 2 מהערכת השמאי הממשלתי ביחס לערך הקרקע. בהסכמת הצדדים דן בית המשפט בשאלת עצם קיומה של העיסקה, מבלי לקבוע בשלב זה מסמרות בשאלת השווי.
בפסק דינו קובע השופט אילן, כי זכות ההמלצה אכן הינה בגדר "זכות במקרקעין" לעניין חוק מיסוי מקרקעין, וזאת מן הנימוק שהינה זכות בעלת ערך כלכלי, וכי יש לפרש את המונח "זכות במקרקעין" לעניין החוק באופן מרחיב.
עם כל הכבוד, אין לקבל את תוצאת פסק הדין, שכן הוא עומד בסתירה ברורה הן ללשונו של חוק מיסוי מקרקעין ביחס להגדרת המונח "זכות במקרקעין", והן לפסיקה קודמת בנושא, וזאת בהיעדר הנמקה משכנעת.
כך לדוגמה נפסק על-ידי בית המשפט העליון בעניין בארותיים (ע"א 3962/97), כי זכות ההמלצה אינה מחייבת וכי הכוח להחליט נותר בידי המינהל. אמנם פסק הדין לא ניתן בסוגיית מס, אולם הגיונו ברור: בהיעדר זכות משפטית לממליץ, הכיצד ניתן למסותו על מכירת הזכות?! הנחייה דומה ניתנה גם על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, ולפיה לממליץ אין זכות, ואף היא נדחתה על ידי השופט אילן, בנימוק שעדיין אין בחוות דעתו כדי לשלול את העובדה לפיה יש ערך כלכלי להמלצה. השופט מתעלם לחלוטין ואינו מתייחס כלל לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון בעניין מחסרי (ע.א 727/86), שקבעה שאין בכוח מהות כלכלית להפוך ציפיה שאין לה עיגון משפטי לזכות משפטית ולכן אף לא לזכות במקרקעין.
נימוק נוסף של בית המשפט מבוסס על פס"ד יובל גד, שלא עסק כלל במטריה דומה. באותו עניין (ע.א 702/84) דן בית המשפט בהסכם פיתוח. הסכם זה מהווה מזה זמן רב, על פי פסיקת בתי המשפט והקונצנזוס של כל אנשי המקצוע, "מכירת זכות במקרקעין" בגדר "הכח להורות על הענקת זכות" ע"י המנהל לחוכר אותו מפנה הקבלן המפתח. בעניין יובל גד דובר בהסכם פיתוח רגיל, שעבר "תכנון מס" של פרופ' יורן ז"ל, שהיה מבכירי אנשי המס בישראל. לפי התכנון, במקום ליתן כח הפניה פוזיטיבי לקבלן, ניתנה זכות וטו לקבלן למנוע התקשרות ממ"י עם מתיישב שאיננו מופנה ע"י הקבלן. הנשיא שמגר, בטוב טעם ואבחנה משפטית דקה, דחה תכנון מס זה וקבע, כי "הכוח המשפטי" המוקנה לקבלן בעניין יובל גד הינו למעשה כמעמד כל קבלן בכל הסכם פיתוח, אשר כזכור כולם, כך מוסכם, מהווים הקניית זכות במקרקעין. משמע, השופט בא למנוע תכנון מס, שהיווה באותו עניין הימנעות בלתי נאותה מתשלום מס.
לדעתי, לפסק דין יובל גד אין כל רלבנטיות ביחס להמלצת הורים למושב בו הינם חברים לרשום את בתם ובעלה כמועמדי המושב להרחבה לפי 737 - מקום בו כלל לא מדובר בתכנון מס, ודאי שלא בהימנעות ממס בלתי ראויים. השופט אינו מנמק מדוע ראה בזכות המשפטית שהוקנתה בעניין יובל גד (זכות מוכרת של וטו) כשוות ערך להמלצה שאיננה זכות משפטית בנסיבות פ"ד לוי.
לבסוף, יש לציין, כי השופט מתחיל את פסק הדין בכך שהוא מתיר למשיב להוסיף עובדות, מבלי שביקש זאת, בסיכומיו, וזאת משום שהמערערים לא ביקשו את מחיקתן של העובדות שהביא המשיב בסיכומיו. אין הדבר רצוי מבחינת מדיניות משפטית ראויה ואף עומד בניגוד לסדרי הדין. בהיעדר רשותו של בית המשפט אין להוסיף עובדות בסיכומים ואין אף הכרח שהעוררים יבקשו את מחיקת העובדות. במקרה בו נוהג כך בעל דין באופן חד-צדדי, ראוי כי בית המשפט יעיר לו ואולי אף ינזוף בו ולא יעניק לו "פרס".
לאור האמור לעיל, סבורני שרבים הסיכויים כי פסק הדין יהפך אם יגיע לכדי הכרעה בבית המשפט העליון.
אברהם אלתר, עו"ד avi@altertax.co.il
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
