מאת: סמדר פרגר - אוגוסט 2005
עם כל כמה שאת יודעת ששקילה יומית היא לא רק מיותרת, אלא ממש לא מועילה - את מוצאת את עצמך עולה על המשקל שוב ושוב, כל יום, ולפעמים אפילו כמה פעמים ביום.
כדי שתצליחי להביא את עצמך למצב שבו תשליכי את המשקל לפח, או לפחות תצליחי להביא את עצמך למצב שבו תישקלי רק פעם בשבוע, שימי לב למידע הבא: ישנם מספר משתנים המשפיעים על הקריאה של המשקל - מצבירת נוזלים, דרך אחסון גליקוגן ועד שינויים ברקמת הגוף הרזה - תנודות במשקל הן נורמליות בהחלט ואינן מעידות על הצלחה או כישלון, כלומר על השמנה או הרזיה.
ברגע שתביני איך עובדים המנגנונים האלה, תוכלי לשחרר את עצמך לחופשי מהתלות היומית במשקל.
מים מהווים כ-60% ממשקל הגוף.
תנודות יומיומיות נורמליות בתכולת המים שבגוף משפיעות על משקל הגוף, ובהתאמה על מצב הרוח של הנשקלת באין הבנה לתהליכים הפיזיולוגים הללו.
שני משתנים משפיעים על אצירת נוזלים: צריכת מים וצריכת מלחים.
עד כמה שזה ישמע מוזר, ככל ששותים פחות מים, כך צובר הגוף יותר נוזלים. אפילו אם רמת ההתייבשות היא מזערית, הגוף מגיב מיד בצבירת הנוזלים הקיימים (כדי לחסוך ולמזער את הסכנה), והתוצאה היא משקל גבוה יותר.
הפתרון: לשתות הרבה מים. אחת השיטות הפשוטות והטובות ביותר להבטחת אספקה מספקת של נוזלים לגוף היא להחזיק בקרבתך תמיד ובכל מקום בקבוק מים. עצם נוכחותו תעודד אותך להיות קשובה לצורך שלך במים, ולשתות.
לעודפי מלח (סודיום/נתרן) יש גם תפקיד משמעותי בתהליך צבירת הנוזלים בגוף. כפית אחת של מלח מכילה מעל 2,000 מ"ג נתרן (2,325 מ"ג ליתר דיוק). בגדול, עלינו לצרוך לא יותר מ: 1,000-3,000 מ"ג נתרן ביום, כך שזה באמת קל מאוד לחרוג מהמכסה המומלצת, במיוחד מכיוון שהנתרן הוא חומר (מינרל) חמקמק ביותר. היית מצפה למצוא כמויות גבוהות של נתרן בחטיפים מלוחים, אבל חשוב לדעת שטעם מלוח הוא לא בהכרח אינדיקציה למזון עשיר בנתרן. לדוגמא: שקית במבה (10 ג') מכילה 40.9 מ"ג נתרן, בעוד ש100 גרם מילקי וניל מכיל 70 מ"ג נתרן - המזון המתוק מכיל כמעט פי 2 יותר נתרן מהמזון המלוח!
באופן כללי, ככל שהמזון מעובד יותר, הסבירות שהמזון יכיל רמות גבוהות יותר של נתרן עולה. לכן, רצוי תמיד להעדיף מזון בסיסי ופשוט, הקרוב ככל האפשר למצבו הטבעי.
נשים צוברות מספר ק"ג של נוזלים לפני המחזור החודשי.
אין זה נדיר שהמשקל "יעלה" ויעלם כלעומת שבא בתום המחזור.
גם כאן, הפתרון הוא שתיה מרובה של מים, שמירה על פעילות גופנית סדירה, והמעטה בצריכת מזונות מעובדים עשירים בנתרן.
משתנה נוסף המשפיע על קריאת המשקל הוא הגליקוגן.
חישבי על הגליקוגן כעל טנק דלק מלא בפחמימות. חלק מהגליקוגן מאוחסן בכבד, וחלקו מאוחסן בשריר. מחסן האנרגיה הזה שוקל יותר מ-1/2 ק"ג שאליו מסופחים עוד כ-1.5-2 ק"ג מים. מאגר הגליקוגן מתדלדל לאורך היום, ומתרוקן אם את לא צורכת מספיק פחמימות.
תנודות של עד 1 ק"ג במשקל ביום, הן נורמליות ביותר גם ללא כל שינוי בצריכה הקלורית היומית או רמת הפעילות הגופנית. לתנודות אלה במשקל אין דבר וחצי דבר עם צימצום רקמת השומן, אבל הן יכולות בהחלט להשפיע על תנודות מצב הרוח שלך אם את נשקלת בזמנים שונים של היום.
משקלם של המזון והשתיה שאת צורכת לאורך היום משפיעים גם הם על קריאת המשקל. לכן, על מנת לקבל תוצאה אובייקטיבית יותר מהמשקל, רצוי להישקל בבוקר, אחרי ביקור בשירותים ולפני שאת אוכלת או שותה.
באותה מידה, גם כמות הזיעה שאת מפרישה תשפיע על קריאת המשקל עד כדי איבוד של 2 ק"ג שלימים, שיחזרו מיד אחרי שתשתי ותחזירי לעצמך את הנוזלים שאיבדת עם הזיעה.
כדי להעלות קילוגרם אחד של שומן, עליך לצרוך לאורך שבוע אחד 7000 קלוריות יותר ממה שהגוף שלך מסוגל לנצל. כך, שאם המשקל עולה ב-1.5-2 ק"ג בין לילה, רוב הסיכויים שאלה מים, גליקוגן ומשקל הארוחה האחרונה שלך....
"חוק" 7000 הקלוריות עובד גם בכיוון ההפוך. כדי לאבד קילוגרם אחד של שומן עליך לשרוף לאורך שבוע אחד 7000 קלוריות. באופן כללי, הגיוני לאבד 1/2-1 ק"ג של שומן בשבוע (תלוי במספר הק"ג העודפים). אם את מתעללת בגופך באמצעות דיאטה דלת קלוריות כדי לאבד 5 ק"ג בשבוע, מה שפיזיולוגית בלתי אפשרי...., קחי בחשבון שרוב המשקל שתורידי יהיה מים וגליקוגן, כלומר, בעיקר רקמת שריר.
חשוב לזכור שהמשקל שוקל את כל כולך, ולא רק את רקמת השומן. הוא שוקל את השרירים, העצמות, המים, האברים הפנימיים וכיוב'. כשאת "יורדת" במשקל, אין זה אומר בהכרח שאיבדת שומן - וכנ"ל גם אם את "עולה" במשקל, אין זה אומר שהעלית רקמת שומן. למעשה, אין למשקל שום אפשרות לדעת מהיכן ירדת או עלית, או מה איבדת או הוספת. אובדן רקמת שריר אינו סיבה למסיבה. רקמת השריר היא רקמת מטבולית פעילה ביותר. ככל שיש לך יותר רקמת שריר ביחס למשקל הכללי, כך את גם מנצלת ביעילות רבה יותר, ושורפת יותר קלוריות ושומן לאורך היום - גם במנוחה מוחלטת. זו הסיבה שאנשים בכושר טוב מסוגלים בדר"כ לאכול כמויות מזון גדולות יותר באופן יחסי מבלי להעלות במשקל, לעומת המידיאטים הכרוניים המשמידים באופן סיסטמטי רקמת שריר חיונית.
רובין לנדיס, בספרו "תדלוק הגוף" משווה שומן ושריר לנוצות וזהב. ק"ג אחד של שומן דומה לצרור גבשושי של נוצות, בעוד שק"ג אחד של שריר דומה למטיל זהב בעל ערך רב. מובן מאיליו שתרצי לצמצם את כמות הנוצות ולשמר את הזהב.
הבעייה עם המשקל היא שהוא אינו יודע להפריד בין השניים. הוא לא יכול לומר לך כמה מסך כל משקל גופך שוקלת רקמת השריר הרזה שלך וכמה ממנו הוא משקל השומן. על מנת לדעת זאת יש מספר שיטות שונות*: מדידת קפלי עור, הידרוסטטיק (השקעת הגוף במים), ומוליכות חשמלית.
אם המחשבה שיצבטו אותך, יטביעו אותך או יעבירו בך זרם חשמלי לא נראית לך מושכת במיוחד, אל דאגה, כלי המדידה הטוב ביותר הוא העיניים שלך:
איך את נראית?
איךאת מרגישה?
איך מונחים עליך הבגדים שלך?
האם את השרירים שלך מרגישים מעוצבים?
האם הטבעות של אצבעותייך חופשיות?
אלה המדדים האמיתיים.
אם את אוכלת נכון ומתעמלת על בסיס קבוע, אל תתייאשי מהתנודות של המשקל. הן נורמליות בהחלט. צפי להן והתייחסי אליהם בהתאם. ואם את באמת רוצה לראות את השינויים במידות גופך - השתמשי בסרט מדידה.
* עוד בהרחבה בספר הרזיה שפויה
* עוד מאמרים מאת סמדר פרגר באתר הרזיה שפויה סמדר פרגר מחברת רב המכר הרזיה שפויה מנחת קבוצות מוסמכת - הדרכה אישית גם דרך האינטרנט מתמחה בבעיות אכילה ודימוי גוף של נשים - מתוך גישה הוליסטית ואמונה כי הגוף והנפש שלובים וקשורים זה בזה ללא הפרד.
לאתר הרזיה שפויה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
