צבעים בשימוש הציירים 

לרשות האמנים- נפתחו אפשרויות בחירה רבות- והן זמינות לרשותם.לא היה כך תמיד-בעבר הרחוק, נוצרו הצבעים בעקר מן האורגני, אבקת פחם,פיח מעץ שרוף,שמני פשתן ושרף ושמני שעוה.
לא דומה הציור שנוצר בדרום צרפת עם יציאתם של הציירים לטבע, או ציור בימי האבירים, או ציורי האמנות ההודית-קרישנה.
הצבע-הוא כלי הביטוי של הצייר להבעת רגשותיו-בחיפוש אחרי העדפה צבעונית ובחירת סולם צבעים וגם שיטה מתאימה.
שיטות ומגמות מוגדרות:
צבעי טמפרה,צבעי שמן, אקריליק, דיו, צבעי מים, גואש ופסטל-כל אחד מהם והנילוים אליהם מבחינת החומרים המתערבבים ומוגשים לצייר לבחירה.
הבסיס לכל הצבעים הוא הפיגמנט [אבקת הצבע], חומר צבע סינטטי המופק בשיטות כימיות או מנגד פיגמנט "טבעי" המופק מעפרות פחם,נפט,פיח או צמחים. את הפיגמנט יש ללכד בעזרת חומרים שונים כגון דבק,קזאין, חלמון של ביצה, שמן פשתן, שעוה או שרף.
העדפות הצייר ובחירתו יבואו לידיי ביטוי-בהתחשבותו למהירות הייבוש,
המהירים שבהם המדוללים בעזרת מים והם צבעי הטמפרה, הגואש, הדיו והאקריליק-האפקט שלהם שונה מצבעי השמן המתיבשים לאט.
צבעי הטמפרה:
אלו צבעים שהפיגמנט עורבב בחלמון של ביצה ומדולל במים, הציור מאופיין כנקי ומעודן. את המצע לצבעי הטמפרה משיגים על ידי ערבוב של דבק וגבס בעל גוון לבן בוהק.בעבר שימוש בטמפרה -התאפיין בציור על עץ, בתוספת עיטורים של זהב והנושאים העקריים היו איקונות, ציורי מזבח ודת.
צבעי שמן:
בתחילת השימוש בצבעי שמן התאפיין בנגיעה בנושאים דתיים, דגלים וניסים לתהלוכות. תהליך העבודה- בעקר על לוחות עץ, ראשיתו הכנת משטח לבן ועליו צוייר הנושא ברישום. על הרישום הזה, נעשתה למעשה העתקה מושלמת בצבעי שמן.התקבלה הילה רבת הוד והדר ומתך הדיוקנאות בקע אור ויופי רב.
בתחילת העידן החדש, החל השימוש באריג פשתן הקנבוס, במקום לוחות העץ -נוצר אפקט חדש ומרקמים שונים- הרקע נוצר מצבע שמן לבן. השימוש בבד והאפשרויות שנוצרו עם הכנסת צבע השמן לשפורפרות- נתן אפשרות לאמנים לעזוב את הסדנה ולצאת לצייר בנוף, גל חדש של אמנים שנקראו אימפרסיוניסטים -החלו לפעול באותה תקופה.
במאה העשרים חלה התפתחות נוספת, כאשר האמנים שעבדו עם צבעי שמן, גילו את אפשרויות התנועה והמרקם על הבד- הזרם הזה התאפיין כאקספרסיוניזם מופשט.
צבעי מים:
הצבעים מאופינים כנזילים, נראים כזמינים אבל מצריכים מיומנות רבה,ציור באקוורל מצריך מוממחיות רבה, מאחר וקשה לעשות תיקונים לאחר גמר הציור. בתחילה מציירים במשטחים רחבים של צבע ואחר כך נכנסים לפרטי הציור.
צבעי המים מורכבים מפיגמנט טחון מעורב בתמיסת דבק שרף. לאחר הייבוש הצבע הופך להיות זמין-תוך ערבוב מחדש במים מתקבל הצבע הרצוי, היופי שבו אפקט השקיפויות. חשוב לבחור את הנייר המתאים בעל כושר ספיגה ועמידות בפני התקמטות.
דיו:
המאפיינים של הדיו ושימושו- בעקר במזרח הרחוק בסין וביפן. שליטה בטכניקה של ציור בדיו הצריכה אימון רב והיכולת של ביטוי -- הפך לסמל של תרגיל רוחני.הציור בא מבפנים תוך כדי זכרון הצייר, ושקיעה עצמית בנפש פנימה-ממנה היה זורם הציור אל הנייר.
הדיו נוצר מפיח של שריפת עץ. מעורבב בדבק מן החי. את המשחה הסמיכה היו יוצקים ומייבשים.לצורך התחלת הציור מוסיפים מים ומאפשרים בזה להגיע לקשת שלמה של אפורים ושחורים.
הדיו היה חביב באירופה על קבוצת אמנים אשר במקום מכחול השתמשו בקולמוס של סוף ואף הוסיפו לו נוצות.מאוחר יותר דחקה צפורן הפלדה את היחודיות של הקולמוס.
פסטל:
גירי הפסטל הם הקלים למשיכה, נוצרים מפיגמנט טחון ובחומר מלכד. היחוד בתוצאת הציור הוא החיספוס. ציירים כמו טולוז לוטרק ודגה התפרסמו בעבודות שלהם בגירי הפסטל.
בלחיצה חזקה נוצר רקע כהה בעוד שציור בגיר תוך רפרוף יוצר שכבתיות שקופה.היו אמנים שנהגו להחליק בטרפנטין ואף מרחו בלכה לשם שימור.
גואש:
ערבוב אבקת הפיגמנט בדבק שרף - יצר צבע אטום וחסרי שקיפות.הגואש שימש להכנת סקיצות ראשוניות,היה מקובל אצל אמנים הודים, פרסים ותורכים.נהגו לצייר בהם מיניאטורות משולבות בכתבי יד ספרותים.מבין האמנים המודרנים נזכיר את קנדינסקי, פיקסו,קלה ורואו.
לסיכום:
המאמר נוגע על קצה המזלג, בכמה נקודות יסוד והסבר לאפשרויות הבחירה בשימוש בצבע.נושאים אחרים וחשובים כמו פרספקטיבה, קו, היטל, נפח ונושאים חשובים אחרים-יעמדו לרשות המתעניינים בהזדמנות אחרת.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי