"הנוסעים ועוברי האורח שהשתקפו בזגוגיות החזית היו ערב-רב של רוכלים, פועלים, הולכי בטל וסתם שורדים, שניסו להפיק את המיטב מהחיים ב`סוציאליזם המפותח` בברית המועצות. עוגות? בירה? גלידה? עופות חיים? כל אלה היו שם, פרושים לפני קיר הזכוכית וקצת הלאה, ברחבה הפתוחה שבין התחנה לבין שורות הרכבות הממתינות".
הקטע הנ"ל לקוח מתוך הפרק הראשון "צללים ומחסור" בספרו של דייוויד א. הופמן -"האוליגרכים - צללים ומחסור" והוא מובא לצורך הדגמה של סגנון כתיבה שהכותב מציג בו את השאלות העולות מהנושא, ומיד אחר כך משיב עליהן. סימן השאלה כאן מחליף את הקו המפריד. זוהי דוגמה אחת לסגנון של שאלות-תשובות. כשנתקלתי בו בראשונה הוא מצא חן בעיניי. עד שזה נמאס.
נתקלתי לראשונה בסגנון ששואל ועונה באחד הפרקים של "סיינפלד", עונה 7, פרק 133 "ההמתנה" (the wait out).
בפרק הזה ג'רי ואיליין שמחים שההערה של ג'ורג' לבת' על דיוויד ("ובכן, בת', אני חייב להגיד לך, יכולת למצוא מישהו יותר טוב ממנו") גורמת לפרידתם זה מזה, שכן ג'רי מעוניין בבת', ואיליין מעוניינת בדיוויד.
בשיחה בין ג'רי לבת' היא מספרת לו: "וזה לא רק בגלל זה (בגלל ההערה של ג'ורג'). אחרי שלוש שנים של נישואים אני מרגישה שהמוזרויות הקטנות של דיוויד קצת עולות לי על העצבים... כמו למשל שבאמצע הוויכוח שלנו אתמול בלילה הוא עשה את הקטע הזה שהוא עושה תמיד - שואל את עצמו שאלות בקול, ועונה עליהן".
הסצנה שעוברת לשיחה בין דיוויד לאיליין מדגימה את דבריה של בת':
דיוויד: "האם אני מאושר מכך שבת' עזבה אותי? ברור שלא. האם אני מתכוון לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה? בהחלט!"
בהמשך, איליין וג'רי מחליפים דיווחים. איליין, שכבר מושפעת מהסגנון השואל-עונה של דיוויד, אומרת: "האם היה לי כיף עם דיוויד ליקנר אתמול בלילה? בהחלט כן. האם אני חושבת שליחסים בינינו יש עתיד? אני לא רואה סיבה מדוע לא.
ובתכנית "פנים אמיתיות" של אמנון לוי (8.2.2012, ערוץ 10), שדרן הרדיו אליקו מספר ללוי על האיומים כלפיו: "אז להגיד לך שהיו ימים שהייתי הולך עם הילד והילדה ברגל? כן, אבל להגיד לך שזה מפחיד אותי? לא".
סגנון הפרסומת
מי לא מכיר את שטיפת המוח של דורסל: "נגמרו הבטריות? בפעם הבאה - דורסל!" סגנון זה נפוץ בפרסומות אבל הוא מופיע גם בטקסטים. "חייבים ערבי? אין ברירה? טוב, צלצלו לטיבי". כותרת רשומה מיום 30.11.07 בבלוג של רביב דרוקר.
שאלות "מי"
דוגמא אחרת לשאלות מנחות? יש, והן מופיעות בדרך כלל בכותרות מדורי הרכילות, הבידור, הספורט וכדומה. הסגנון הזה מאלץ את הקורא לקבל תשובות מוכנות מראש גם אם הן אינן עונות בהכרח על שאלות שהדירו שינה מעיניו. בטורו משחק מילים ("להקת המי", הארץ, 27.10.08) מתאר אהוד אשרי את מה שכינה "האינפנטיליזציה שעוברת על העיתונים" ומביא דוגמאות: מי חטף מאסר על תנאי? השופטת; מי סילק מהעבודה אשה שהרתה? מנהלת בנעמת; מי יציל את לאקי?; מי הכי מצליח בפסיכומטרי?
הדבר דומה, הוא כותב, לשאלות ה"מי" שמשתמשים בהן הורים, גננות ומטפלות: מי גמר את כל הבננה כמו גדול? מי מתוק של אמא? מי עשה קקי?
הסגנון העירית-לינורי / רביב-דרוקרי
הכותב מספק תשובות מוכנות לשאלות שלא נשאלו, דבר המרמז על כך שהוא מנהל שיחה דמיונית סוערת עם שאר הדמויות השוכנות בתוכו. דוגמה: "כן / נכון, אני יודעת שאנשים רבים יטענו שאני מעצבנת, ולא, לא אכפת לי". הכותב מתיימר לנחש את ההערות/השאלות המופנות אליו, וכבר מוכן עם התשובות, ולא, הוא לא יודע שזה כבר נמאס.
אה, כן
הכותב כאילו נזכר במשהו, על משקל נ.ב., דרך אגב. זה נראה מאולץ ומזויף.
חשבתם ש________? אז חשבתם! (או: חשבתם ש....? אז זהו, שלא!)
אתם כל כך תמימים. למרבה המזל הכותב מאיר את עיניכם.
מישהו אמר _______?
כלומר "כבר היינו בסרט הזה", או "זה דומה ל..."
______, כבר אמרנו?
כנ"ל.
אה, כן, הרשימה הזו היא חלק מרשימת הדברים המעצבנים בשפה העברית. דברים מעצבנים בשפה העברית
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
