טבילה בבריכת מי הכסף - תהליך של רגיעה, שחרור, טיהור, ניקוי, הטענה.
הבקר אני יוצאת למסע כזה...
אני פוסעת בתוך השביל בחורשה.
השביל מואר באור הלבנה.
צעד, צעד, לאט, אין מה למהר, רק לנשום ולנשוף ולשחר כל איבר בגוף.
מהות וטינטה מלוות אותי כדרכן, עם אהבתן ותמיכתן, עם האמירה, שתמיד מתנגנת
אצלן, שאומרת לי - הכל בסדר, הדברים הם כפי שהם אמורים להיות, יש דברים
שעדיין נסתרים מעבר לצעיף ואינך יכולה לראותם ותמיד תמיד יש סיבה ולכן נשימה
ארוכה ואורך רוח דרושים בימים כאלה.
אני יוצאת מן החורשה. עכשיו מישור רחב נפרש לפני ודרך - דרך ישרה כסרגל -
מרוצפת באבנים קטנות לבנות אשר נראות זוהרות באורה של הלבנה.
במרחק - הרים והשביל מוביל היישר אל ההרים.
עצמי עיניים והתקדמי על השביל, אין צורך לראות את השביל בעיניים הפיזיות וחוץ
מזה - אנחנו איתך, שומרות, משגיחות, את אף פעם לא לבד - אומרות מהות וטינטה.
אני עוצמת עיניים ומתקדמת, צעד, צעד. לפעמים נדמה לי שאני מרחפת, שהן נושאות
אותי.
מגע מרפרף על כתפיי - אני פוקחת עיניים -
אני עומדת למרגלות ההרים, יש נקיק ביניהם ואני נכנסת פנימה.
כאן מראה קסום
מבנה עתיק, רק שרידים של היכל מכוסים בצמחיה ירוקה ופרחים - כאן אור יום, בחוץ
עדיין אור הלבנה.
במרכז ההיכל בריכת מים מבהיקה בצבע הכסף.
מהות וטינטה מסירות את הכסות שאני עטופה בה ואני נכנסת לאט לאט לבריכה.
זהו טקס - הן אומרות לי ללא קול - זהו טקס היטהרות, התחדשות, התחילה חדשה,
ידיעה וקבלה.
אני טובלת במי הכסף, חשה את התהליך בכל תא בתאיי גופי, צוללת פנימה ומוותרת
על שליטה, מקבלת את הלא ידוע, הלא מובן, את החדש שמביא עימו טוב, אהבה
ושמחה פנימית.
אני עולה ויוצאת ומהות וטינטה עוטפות אותי בכסות חדשה, כמו ארוגה מקרני
האור הכסופים של הלבנה.
לכם -
למי שהצטרף ובחר לבקר בבריכת מי הכסף וחווה את התהליך הנפלא -
תבורכו.
אמונה עופרה לב הורנשטיין אמנית/יוצרת
טווה רשת תדרי צבע לציור וסיפור.
באתר גלרית ציורים באקריליק, עפרונ
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
