התאמה של תשלומים עתיים 

לאחר מאבק משפטי ממושך אשר הגיע עד בית המשפט העליון, זכה אברהם שמש וחברת הבטוח שמיר חויבה לשלם לו פיצויים עתיים של כ- 9,500 ש"ח מדי חודש בחודשו.

צורת פיצוי זו היא נדירה למדי. בדרך כלל, משולמים פיצוייו של נפגע בסכום אחד מהוון מראש האמור לשקף את כל צרכיו העתידיים. הנפגע מקבל סכום זה ומשקיע אותו כראות עיניו. בכך בא סוף פסוק להתדיינות שבינו לבין חברת הבטוח.

במקרה של שמש העדיפו בתי המשפט לפסוק לו תשלומים עתיים - חודשיים וזאת על בסיס הציפיה ששמש אשר היה כבר מאושפז במוסד סיעודי ימשיך להיות מאושפז שם והסכום של 9,500 ש"ח הותאם למה שנראה לבית המשפט נחוץ לצורכי אשפוז זה.

אלא זמן קצר לאחר שניתן פסק הדין, חדל שמש לשכון במוסד הסיעודי ועבר להתגורר בבית בנו.

חברת שמיר לא הסכינה עם מצב זה, פנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים וביקשה מנשיאו, השופט ורדי זילר, כי יורה על ביטול או שינוי התשלום החודשי.

תשלומים עתיים - מסביר השופט זילר - היא צורת פיצוי נדירה.

הם מתבקשים באותו מקרה בו רבה מאוד אי הוודאות באשר להתרחשויות בעתיד, כאשר הפיצוי החד פעמי עלול להתגלות כמקפח מאוד, או כמעשיר שלא בצדק את הניזוק.

ברור לכן כי כשמוענקים פיצויים על דרך של תשלומים עתיים, בית המשפט רשאי להתאימם למצב חדש בין ל"טובה" בין ל"רעה" על ידי הקטנת התשלום או הגדלתו.

אולם תיקון "מסלול הפיצויים" איננו נעשה כדבר שבשיגרה. לא כל שינוי נסיבות ולא כל רוח מצויה מצדיקים פניה לבית המשפט והתערבות בית המשפט בגובה הפיצוי. רק שינוי מהותי עשוי להטות את מסלול הפיצויים לנתיב אחר.

כך לדוגמא, מקרה של עוור שנפסקים לו פיצויים חד פעמיים על בסיס עוורונו ליתרת 40 שנות חייו.
הפיצויים יהיו במקרה כזה בדרך כלל בהיקף גדול מאוד (הפסד שכר, עזרה, אמצעי עזר וכיוצ"ב) . אם אותו עוור חדל להיות כזה, אם מחמת "נס רפואי", או מחמת טיפול רפואי חדשני, יישארו מלוא הפיצויים בידו, על אף שבסיס הצפיה לתשלום פיצויים קועקע. לעומת זאת, אם נפסקו לאותו עוור פיצויים על דרך של תשלומים עתיים, והוא חדל להיות עוור, תוכל חברת הבטוח לעתור לבית המשפט ועליה הנטל לשכנע כי חל שינוי בנסיבות.

המכנה המשותף לכל המקרים הכשרים לבוא בדיון מחודש הוא שיהיה קעקוע של אחד העניינים המהווים בסיס לפסיקה המקורית.

שינוי מקום אשפוז, העברה ממוסד למוסד, הוצאה חד-פעמית ותנודות כספיות לכאן או לכאן אינם עניין לדיון מחודש בגובה התשלומים העתיים. ברור ש"הצדק הנקודתי" היה מחייב התאמה מדויקת של גובה הפיצוי. אין סיבה הגיונית לכך שאדם יקבל למעלה מהנזק המדויק שנגרם לו.

אולם ה"צדק הכללי" במובנו הרחב היה יוצא וידיו על התחתונה משום שבתי המשפט היו נסתמים באלפי פניות יום-יומיות ל"תיקון מעוות" ולא היה בידם להתפנות להשלטת "הצדק הכללי".

בענייננו, מבהיר השופט זילר, כל שטוענת חברת שמיר הוא ששמש איננו מצוי במוסד אלא בבית. בכך לא סגי. גם שהייה בבית של אדם מוגבל כרוכה בהוצאות.

בקשתה של חברת הבטוח שמיר להקטנת התשלומים העתיים נדחתה והיא חויבה בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד שח 7,500 ש"ח.

מסמך 127

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי