משה עומד בסופו של תהליך אותו יזם, הניע והוביל במשך ארבעים שנה. לתהליך זה היה יעד להגיע לארץ כנען. העם עומד על סף הכניסה לארץ היעודה. משה לא יעבור את הירדן. משה נפרד מהעם ומצייד אותו בהנחיות לגבי העתיד.
הנאום ארוך, החומש נפתח בהודעה: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה" (דבר' א, א). כלומר, חומש דברים כולו משקף את דברי משה [1].
מה אומר מנהיג דגול בנסיבות כאלה לעם?
לפני תחילת דברי משה, מפרט לנו הסופר המקראי את המקום [2] את המועד [3] ואת הנסיבות [4] בהם נישאו דברי משה.
הסופר המקראי מקדים לדברי משה את הפסוק: "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" (דבר' א, ה).
בפסוק זה יש לפחות שני מוקדים הדורשים הבהרה "הואיל משה" ו"באר את התורה".
פרשנים שונים מפרשים בהתאם: "החל משה ללמד את דברי התורה הזאת לאמור" (יונתן על אתר). "הואיל - התחיל [...] באר את התורה - בשבעים לשון פירשה להם" (רש"י על אתר).
"משה החל לפרש לבנים שנולדו במדבר מה שאירע לאבותיהם, ואמר להם כל המצות, גם עשרת הדברים, ששמעו אבותיהם מפי השם, ישמעום גם הם מפי ציר נאמן" (ראב"ע על אתר) [5].
ויש גם תפיסה אחרת: "באר את התורה - ולהלן הוא אומר (פ' תבא) וכתבת על האבנים באר היטב, יחליף באר באר, מה להלן אבנים אף כאן אבנים, מכאן שהקים משה אבנים בעבר הירדן בארץ מואב ובאר עליהם את דברי התורה" (תורה תמימה על אתר).
אם-כן, "הואיל משה באר" מובן "התחיל" לבאר, לתאר, לספר. הטעם לכך הוא: הנה דור חדש אשר לא חווה את הנדודים ואת הנפלאות והניסים.
בשלב זה נקבל זאת, בינתיים נשאל במה פותח משה את דבריו?
משה פותח בקביעת נקודת המוצא הערכית לתהליך הנדודים - הר סיני: "ה' אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת. ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם" (דבר' א, ו-ח) [6].
כבר בקביעת נקודת המוצא ניכרת דמותו של משה, הוא אומר "ה' אלהינו דבר אלינו". משה אינו מנכס לעצמו את כל הכבוד - ה' פנה אל כל העם - כאילו ה' לא דיבר בעיקר אל משה, כאילו לא הנחה אותו בעיקר.
ובכן, לאחר ציון נקודת מוצא האם משה עובר לתאר את הישגיו הגדולים? את תרומתו הגדולה לעם? או אולי את כישרונו הגדול להנהיג? או את ייחודו כמנהיג?
לא, לא אלה גם לא אלה.
משה מעלה אירוע מתקופת הנדידה: "ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם: ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב: ה' אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם: איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" (דבר א, ט-יב) [7].
כאן, בחומש דברים, בפתיחת דברי משה לעם, על סף הכניסה לארץ הוא מתאר השתנות נתונים ומציין את חולשתו ואת אי-יכולתו להמשיך לתפקד ללא עזרה, ללא שיתוף במטלות ההנהגה; ואמנם כך קורה, התוצאה היא סמכויות מבוזרות [8].
כלומר בפתיחת נאום הפרידה משה מציין מצב של קושי וחולשה בתפקוד ולא התפארות.
בתיאור זה אני מוצא שני דברים חשובים:
א. גם למנהיג גדול יש קשיים בתפקוד.
ב. קושי אינו מעורר בעיה אלא הוא מניע למציאת פתרון חדש.
משה משקף את שניהם.
הדיון עד כה מביא אותי לראות אחרת את הביטוי "הואיל משה".
ייתכן מאוד שהסופר המקראי רצה לשדר לנו שמשה אולי לא התלהב לשאת נאום לאומה. משה לא אץ לתקשורת כדי לשדר לעולם [9]. אבל הוא הבין שיש בכך חשיבות להמשך תפקודו של העם. רובו של העם הוא חדש ולא חווה את כל תהליך הנדידה על קשייו ועל נפלאותיו. לכן, משה הואיל למלא את המשימה הזו. יתר-על-כן, בהמשך נראה ש"באר את התורה" אינו משקף את המובן הצר של הביטוי אלא משה מנחה את העם בכללים ונוהגים לכל תחומי החיים.
מנהיג ממש [10]!!!
איך תעמיד ההשוואה בין משה למנהיגי הדור את המנהיגים הנוכחים?
הארות ומראה מקום
[1] המחקר המקראי סבור שחומש דברים נכתב בתקופת המלך יאשיהו (מל"ב כב, ט-יג). בכל-אופן, אנו לא עוסקים בבמה זו בחקר המקרא ובמקורות הכתוב. אנו מתייחסים לכתוב כפי שהוא.
[1] "בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב" (דבר' א, א); "בעבר הירדן בארץ מואב" (שם, ה).
[2] "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אתו אלהם" (שם, ג).
[3] "אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי" (שם, ד).
[4] ברוח דומה מפרש גם רבינו בחיי.
[5] מעניין, בפתיחת הנאום משה אינו מציין את מצרים כנקודת-מוצא; לא מצב הדיכוי כעבדות אלא דווקא הר סיני.
[7] בחומש שמות מסופר שרעיון הביזור עלה בראשו של יתרו שראה כיצד משה מותש מהיותו מוקד יחיד להנהגה ולשפיטה. יתרו מציע ביזור, משה מקשיב וממש את הרעיון (שמות יח, יג-כו).
[6] "הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם: ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות: ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם" (דבר' א, יג-טו).
חשיבות הפתיחה והסיכום
[9] למרות זאת, דמותו של משה ידועה בכל העולם ובכל התרבויות יותר מהרבה מנהיגים שרצו, באופן זה או אחר לתקשורת לנאום לאומה או לעולם כולו.
[10] אם תיאור משה כדמות מנהיג למופת נשמע לכם מוכר, אכן גם באתר זה [http://www.notes.co.il/moti] תוכלו למצוא דיון בפרשת דברים משנת תשס"ז בשם: פרשת דברים: מנהיג בשר ודם.
זוכרים מעשה טוב, פשוט טוב?
לכם אין?
הנה עוד אחד
הכומתה
מושיקו יצא לסידורים אחדים בעיר. היה חם, אנשים לא מעטים חלפו במדרכה הלוך ושוב. הוא התקדם מזרחה, לפתע ראה על המדרכה כומתה מקופלת כדבעי של חייל. הוא הרים אותה. לא היו כל סימני זיהוי מלבד סמל חיל כללי. הוא הסתכל סביב, אף חייל לא נראה.
"טוב" חשב "ודאיי במשרדי קצין העיר ישמחו לקבל".
הוא המשיך ללכת, התעכב בחנות אחת, יצא והמשיך.
כעבור, כמעט כ- 500 מטר הוא ראה חיילת עומדת ומשוחחת בטלפון ציבורי, ראשה היה גלוי.
"סליחה חיילת, אולי זה שלך?" שאל בזהירות מושיקו.
החיילת הסתובבה, העיפה מבט לכתפה "אוי, כן, שלי, תודה".
מושיקו מסר את הכומתה והמשיך ללכת, הוא עוד הספיק לשמוע את החיילת אומרת בטלפון:
"שמע, ממש סיפור, לא הרגשתי..."
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
