פרשת השבוע, פרשת "מסעי" נפתחת במעין רשימת מלאי או, אם תרצו, רשימת סיכום.
בראשית הפרשה שני פסוקי פתיחה. הפסוק הראשון מודיע מה יהיה כתוב בהמשך: "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד משה ואהרן" (במדבר לג, א-ב). לאחריו נאמר: "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם" (שם, ב). שימו-לב, משה כותב את כל הרשימה את "מוצאיהם למסעיהם".
לשם-מה?
בהמשך מופיעה רשימה ארוכה ומפורטת של התחנות שבני ישראל עברו מצאתם ממצרים "ויסעו מרעמסס" ועד הגיעם אל מול ארץ כנען הארץ המובטחת: "ויחנו על הירדן מבית הישמת עד אבל השטים בערבת מואב" (שם, מט), צעד אחד לפני מעברם את הירדן [1].
הרשימה אמנם אינה זהה בכל לתחנות הנדודים של בני -ישראל, אבל כללית המסלול דומה [2], אם-כן שוב, לשם מה?
שאלה זו מטרידה גם פרשנים שונים, לדוגמא:
"למה נכתבו המסעות הללו?", שואל רש"י. אברבנאל מפרט יותר ושואל: "מה צורך היה בספור המסעות האלה במקום הזה, והלא כבר נכתבו בתורה כל אחד במקומו ומה התועלת בזכרונם כלם יחד?".
תשובה אחת יכולה להיות מהיבט פסיכולוגי. זוהי הפרשה החותמת את חומש במדבר, וגם את סיפור הנדידה והשהות במדבר במשך ארבעים שנה; בני ישראל עומדים בפני חציית הירדן לארץ כנען [3]. משה לא יעבור את הירדן, הוא על הסף, ובכן זו עת סיכומים.
אכן, יש פרשנים שמבינים זאת כך.
"להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר [...] נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות" [4], כלומר, לבני ישראל היו גם שנים של מנוחה ארוכה.
אלוהים, לא רק לא שלא טלטל את בני ישראל אלא עשה להם ניסים רבים בעצם התנהלותם במדבר: "הצורך להזכיר המסעים גדול מאד, כי הנסים והאותות הנעשות היו אמיתיות לכל רואיהם, אך בעתיד יהיו דברים בשמועה ויכזיבם השומע. ומאותות התורה ונפלאותיה העצומות עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה ומציאת המן בכל יום, והם מקומות רחוקות מן הישוב ואינן טבעיות לבני אדם לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, [...] וחזק אלה האותות כולם בזכרון המסעות, כדי שיראו אותם הדורות הבאים וידעו האותות הגדולות איך עמדו בני אדם במקומות ההם ארבעים שנה" [5].
באופן דומה, אבל מעט ציורי יותר: "ועוד שלא היה בטבע האדם שיחיה שם אפילו יום אחד כל שכן עם כובד אנשים ונשים וטף שעמדו שם ארבעים שנה, [...] וכדי לחזק אמונה זו בלבבות באה התורה והאריכה בספור המסעות שעשו שהיו בין כלן ארבעים ושנים מסעות, ורצתה להזכירם בשמם כי יש בסיפורם תועלות רבות לשעה ולדורות, שיתפרסם הפלא הגדול לשעה בין העמים שבאותו הדור אשר שמעו את שמע מצרים והיו יודעים קצת מהמקומות שאין בטבע האדם לחיות שם, ועוד שיתפרסם גם כן לדורות הבאים אשר לא ראו הענין ותהיה האמונה קבועה בלבם באותם הדורות שראו, ויספרו זה לבניהם, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון, איך עמדו ישראל שם לא בדרך הטבע רק בדרך הנס, וכן כל מעשיהם היו בדרך הנס" [6].
פרשנויות אלה מזהות מטרה במניית תחנות המסע, המטרה היא: חיזוק האמונה באלוהים.
נדודי ישראל במדבר, והניסים שליוו אותם הם אות לאמינות אלוהים ולכוחו. זכירתם המתמדת היא בסיס חשוב לאמונה.
אני מציע כוון נוסף, אמנם מניית מסלול הנדודים מעלה גם אירועים שונים שהיו בהם. אבל, יש דבר נוסף והיא עצם הדרך והנדידה בה, התנועה בה.
המשורר היווני קונסטנדינוס קוואפיס, שחי באלכסנדריה בשנים 1863-1933, כתב בין השאר [7]:
כי תצא בדרך אל איתקה / שאל כי תארך דרכך מאד / מלאה בהרפתקאות, מלאה בדעת.
אל תירא [...] / כל עוד מחשבותיך נשאות, ורגש מעלה / מפעים את נפשך ואת גופך מנהיג.
[...] שאל כי תארך דרכך מאד. / [...] / וכל הזמן חשב על איתקה / כי יעודך הוא להגיע שמה.
אך אל לך להחיש את מסעך / מוטב שימשך שנים רבות. / שתגיע אל האי שלך זקן
עשיר בכל מה שרכשת בדרך. / אל תצפה שאיתקה תעניק לך עשר. / איתקה העניקה לך מסע יפה
אלמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך. / יותר מזה היא לא תוכל לתת.
והיה כי תמצאנה עניה - לא רמתה אותך איתקה. / וכאשר תשוב, ואתה חכם, רב-נסיון,
תוכל אז להבין מה הן איתקות אלה [8].
בשורות אלה אני מבין שיש חשיבות לעצם ההליכה בדרך ולהתנסויות בה, בבחינת חשוב יותר התהליך מאשר התוצר המוגמר. הנדידה אל המטרה חשובה מן המטרה עצמה. להיפך ההולך עלול להתאכזב.
אז מה צריך רק לנדוד, רק ללכת? הלא שכר על שמירת מצוות, יעד מרכזי לנדודים הוא "וישבתם על הארץ לבטח" אז למה לנדוד?
הפסוקים הבאים וודאי מוכרים לרבים מכם:
"פתאום קם אדם בבוקר / ומרגיש כי הוא עם / ומתחיל ללכת" [9].
לטעמי גלבוע אינו אומר אתם עם, שבו לבטח, אלא תתחילו ללכת, ללכת...
ישיבה לבטח כדימוי אינה יוצרת טוב.
ישיבה לבטח בבחינת הגענו ליעד, השגנו את המטרה, זהו אפשר לנוח...
במצב כזה למה אפשר עוד לשאוף?
ויש דוגמאות לא מעטות של "ישיבה לבטח" שהביאה לקיפאון ואף לדרדור [10].
כלומר, אני תופס את ה"נדודים" כבדיקה מתמדת של התנאים, של המטרות ושל הדרך.
כמו שאמר הבעש"ט: "אין בכלל אלא מה שבפרט. כל מ"ב המסעות של בני ישראל מצויים גם אצל כל פרט ופרט, מיום היוולדו עד שובו לעולמו" [11].
בבחינת תנועה מתמדת, כך חיי האדם כמו גם חיי האומה.
זה לטעמי המסר החשוב מהכתוב בפרשה: "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם" (שם, ב).
משה היה חכם, על סף הכניסה לארץ הוא רושם את הנדודים, למען נזכור: הנדודים הם אלה שיצרו ועיצבו את העם.
ואם לא רוצים להתנוון ולשקוע צריך להמשיך לחפש, ליצור, צריך לנדוד בין מחשבות בין רעיונות בין מטרות.
המוצא מוליך למסע, והמסע מביא למוצא...
הארות מבהירות
[1] "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן אל ארץ כנען" (במדבר לג, נא).
[2] מסעות בני ישראל במדבר מפורטים בפסוקים שונים, למשל: שמות יג, כ; יד, ב; טו, כז; יז, א; יט, ב. במדבר יב, טז; כא, י-יג; כב, א.
[3] אמנם לפנינו חומש נוסף, חומש דברים, אבל עיקרו דברי הפרידה של משה: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב" (דברים א, א).
[4] רש"י על אתר.
[5] דעת הרמב"ם כפי שהיא מובאת בפרשנות הרמב"ן (רמב"ן על אתר).
[6] רבינו בחיי על אתר, באופן דומה גם תולדות יצחק
[7] הפנייה ראשונה לשיר מצאתי אצל: דוד אנסבכר, "הדרך חשובה לא פחות", אתר מעריב, 15/07/04.
[8] לפי התרגום של יורם ברונובסקי
[9] אמיר גלבוע, בבוקר בבוקר
[10] כך היה בעבר, המלוכה בישראל הביאה דרדור מוסרי וערכי. ובימינו "הישיבה לבטח" לאחר מלחמת ששת הימים הביאה אותנו אל עברי פי הפחת של יום כיפור...
[11] אהרן יעקב גרינברג, עיטורי תורה, כרך חמישי, תל אביב תשנ"ו, עמ' 201.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
