אפזיה - קשיי שפה ודיבור לאחר אירוע מוחי 

אפזיה (aphasia) היא פגיעה ביכולות השפה והדיבור המתרחשת בדרך כלל בעקבות נזק מוחי (לאחר אירוע מוחי, חבלת ראש קשה, גידול מוחי). במרבית המקרים הפגיעה היא בהמיספרה (המחצית) השמאלית של המוח. לאור מקומן המרכזי של השפה והתקשורת הן בהגדרת הזהות האישית של האדם והן בחברה, ברור כי לאפזיה השפעה דרמטית על החולה ועל הקרובים לו.

מרבית הלוקים באפזיה הם מבוגרים, כך שבעקבות הנזק המוחי, נפגעות יכולות שפתיות שהיו תקינות טרם לפגיעה. הנזק יכול להופיע בכל אחד מארבעת מישורי השפה - דיבור, הבנת דיבור, קריאה, כתיבה. מסוף המאה ה-19 הייתה נפוצה גישה נוירולוגית, אשר תארה את השפה באמצעות התפקוד בכל אחד מארבעת המישורים השפתיים הללו. גישה זו הדגישה את הקשר שבין אזורים מוחיים שונים, לבין תפקודים שפתיים מסוימים. לפי גישה זו, ניתן לחלק באופן גס את הפגיעה השפתית לשני סוגים עיקריים:
א. אפזיה הבעתית (אקספרסיבית) או מוטורית, בה החולה מתקשה לומר מילים, דיבורו קצר ("טלגרפי"), מהוסס, לא שוטף, לא קולח, אולם יכולת ההבנה תקינה (האדם מבין את הנאמר לו). הפגיעה בולטת גם בכתיבה (אשר, ממש כמו הדיבור, היא מלאת שגיאות ואינה רציפה).
ב. אפזיה הבנתית (רצפטיבית) או סנסורית, בה עיקר הפגיעה היא בהבנת השפה - החולה עשוי לדבר באופן קולח, אך "לא לעניין", באופן שאינו מובן לסובבים אותו, ועיקר הפגיעה היא בהבנת השפה (וגם בקריאה ובהבנת הנקרא).

קיימים סוגים נוספים של אפזיה (אנומית, קונדוקטיבית), וכן מצבים משולבים (אפזיה גלובלית), בהם קיימות גם בעיות בדיבור וגם בעיות בהבנת השפה.

גישות חדשות יותר, נוירו-פסיכולוגיות, מתייחסות לאפזיה מנקודת מבט "בלשנית", ומתארות את ההפרעה לפי תפקוד החולה באספקטים שפתיים של סמנטיקה, תחביר, מורפולוגיה ופונולוגיה. למשל, האם יש לחולה קושי בשליפה של מילים (קושי סמנטי), או קושי בבניית משפטים (קושי תחבירי). גישות אלו פחות עוסקות במיקום הפגיעה המוחית.

כך או אחרת, סוג האפזיה וחומרתה משתנים מאד מאדם לאדם, ותלויים בסימפטומים השונים ובצירוף הקשיים הקיימים בכל אחד ממישורי השפה. יתכן אירוע מוחי במיקום שכמעט ואינו משפיע על השפה, ויתכן נזק ממוקד במרכזי השפה במוח שגרם לפגיעה שפתית משמעותית. הפגיעה בדרך כלל קשה גם לחולה וגם לבני המשפחה הקרובים, משום שחוסר היכולת לתקשר גורם לדיכאון ולתסכול. במקרים רבים נלווה לאפזיה נזק מוטורי (חולשה או שיתוק) של פלג הגוף הנגדי למיקום הנזק (נזק מוחי בצד שמאל יגרום לפגיעה מוטורית בחצי הגוף הימני). יתכנו בעיות אכילה ובליעה, תיתכן גם פגיעה קוגניטיבית, למשל ליקוי בטווח הקשב, פגיעה ביכולת הלמידה, קושי בארגון, בתפישה חזותית, ובזיכרון. כל אלו מפריעים מאד לתפקוד החולה. אפזים רבים סובלים מתחושה של בדידות וניתוק, וקיימים אצלם קשיים רגשיים וחברתיים המקשים עליהם להשתלב בחברה לאחר הפגיעה.

החלמה מאפזיה תלויה כמובן במיקום הפגיעה המוחית ובחומרתה. בדרך כלל בשבועות הראשונים לאחר האירוע צפוי שיפור ספונטאני משמעותי. קצב השיפור מואט לאחר כחודשיים, אך עשוי להימשך עד כשנה לאחר האירוע. בחלק מן המצבים ניתן לחזור ממש לתפקוד מלא כפי שהיה טרם האירוע.

שיקום נוירולוגי אינטנסיבי, הכולל טיפול של קלינאי תקשורת (לצד טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק) משפרים מאד את המצב. מטרת הטיפול היא לשפר את התפקוד התקשורתי והשפתי של אנשים עם אפזיה בחיי היום יום. הטיפול מבוסס על תרגול משימתי ומדורג של תפקודי השפה הפגועים כדי לקדם את ההחלמה השפתית. למשל, תרגול היגוי של הברות פשוטות, הברות ארוכות יותר, מילים ולבסוף - משפטים. אולם, לא מספיק ללמוד לומר מילים ומשפטים בחדר הטיפול. חשוב ללמד את החולה לחזור ולבצע פעולות יום יומיות הכרוכות בתקשורת, כמו הליכה למכולת או לבנק, ואפילו חזרה לעבודה. לפיכך, הטיפול מבוסס לא רק על "תיקון" הבעיה השפתית, אלא על הגברת המעורבות וההשתתפות של האדם בחברה, לאור היכולות הקיימות אצלו.

כיום ברור שהתמיכה המשפחתית של החולה האפזי חשובה ביותר. במספר מרכזים בעולם עובדים לא רק עם החולה אלא גם עם בני המשפחה, הלומדים להתמודד עם הקשיים הייחודים של הפגיעה השפתית והתקשורתית (בהדסה ירושלים, למשל, פועל סניף בינלאומי של "מרכז אדלר לאפזיה" בהנהלת קלינאית התקשורת דפנה אולניק, המקיים מפגשים קבוצתיים עם בני משפחה של חולים אפזים).