ניקו ניתאי המנהל האמנותי של התיאטרון כתב וביים מחזה בשם " א"א: אישה אלימה " שתחילתו במקום שכל כך מוכר לו דהינו התחנה המרכזית.
זאת גם הסיבה שתחילתו של המחזה בה אך המפגש יכול היה להתרחש בכל מקום ששם זרם העוברים ושבים רב.
זאת הצגה מאוד שובבה,רעננה,מבדרת ולמרות הנושא גם משעשעת, בביצוע צוות צעיר ומוכשר רובו בוגרי בית צבי בשנים עברו-7 מתוך 12 משתתפים.
פגישה מקרית בין 5 זוגות של צעירים פנויים וזוג מבוגרים נפגשים במקרה כל אחד בנפרד בתחנה המרכזית.
לאחר היכרות נוצרים זוגות,מתחתנים, נולדים ילדים ובהמשך מתחילים החיכוכים בין הגבר והאישה .
לאורך ההצגה החיננית שזורות בדיחות ידועות וחדשות על חיי הנישואין,על יחסי גבר ואישה ושירים ערבים מאוד לאוזן שהולחנו ע"י הבמאי.
מפעם לפעם הזוגות אומרים משפטים הקשורים במוסד הנישואין הנשמעים לעתים כסיסמאות .
אנו רואים מריבות בתוך הזוגות על חוסר האמון ההדדי בין הבעל לאישה, אלימות במילים ומעשים, בעיקר של האישה, שאינה מעריכה את השתדלות הגבר לספק את צרכיה השונים ושאינו מרגיש כבעל הבית האהוב.
כל בגידה מתחילה בשקר אחד קטן.
מתגלה לפנינו חוסר אמון של האישה כלפי בעלה בדבריו הכנים על אהבתו,נאמנותו ודאגתו למשפחה ואשתו.
יחסי האישה והגבר אחד כלפי השני שונה.אומרת האישה:
"אני שונאת אותך" עונה הגבר "אני אוהב אותך"
"אתה גנב" עונה הגבר "אני אוהב אותך".
האם המסקנה בהצגה היא שבאלימות אשמה האישה.
הגבר מספר על הפנטזיות שלו בעסקים על "קומבינות" שלו אך הוא אינו זוכה לכל עידוד על כך.
היש משהו יותר אלים מבכי.איך התינוקות מנצחים אותנו?-בבכי.
איך הנשים עושים זאת-בבכי.
ככתוב בתכניה השחקנים שיתפו פעולה בעריכה הסופית של ההצגה ושולבו רעיונות שהועלו בזמן החזרות.
ההצגה מורכבת מסדרת דיאלוגים בין הבעל לאישה ,על המריבות שלהם,על חוסר האמון,על אי הפרגון ולפעמים על עשית דווקא בכוונה וללא סיבה נראית לעין.הכול מוגש בכנות לפעמים במעמדים לא קלים בבוז ושנאה החשים אחד לשני ובמשחק מרגש וטוב.בזכות הבימוי הנבון והקצבי הכול זורם היטב בצורה מעניינת .
האלימות במשפחה במציאות גוברת מיום ליום והמסקנה לאחר שאתה רואה את ההצגה היא שאי אפשר למנוע כנראה אותה כי עם חלוף הזמן האהבה ההבנה נעלמים ובאים השנאה ההתנשאות וכאשר אין רצון לויתור באה גם האלימות.
הרבה משתתפים בהצגה כולם נמצאים על הבמה כמעט לאורך כל ההצגה כאשר הם עומדים עם הגב אל הקהל והזוג המתווכח או רב במרכז הבמה.
רובם טובים מאוד ומשכנעים ביותר.התרשמתי במיוחד מדביר פרץ, הני ישעיהו וענת קלאוזנר ששכנעו אותי טיפה יותר מהאחרים ברגישותם, כנותם ומשחקם. כן ברצוני לציין את דגן פרנקל.
טוב עשה תיאטרון קרוב שהעלה הצגה על נושא שלצערנו הפך מאוד אקטואלי בזמן האחרון וראיית ההצגה אולי תשפיע ותעורר למחשבה לפני מעשה.
לראות או לא לראות :הצגה ראויה הן בכלל הנושא והן בגלל הבימוי הקצבי השוטף והמשחק הטוב.
נכתב ע'י ELYBIKORET25.7.08 שעה 21.00
הכתבה נכתבה בחסות האפ - אתר אירועים, הצגות, הופעות
elybikoret
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
