עידן חדש במדיניות הפסיקה הפיסקלית - מיצוי ההליך השומתי עד תומו כתנאי להתיידנות בבית המשפט 

שורה של פסקי דין שנתנו לאחרונה בתחום הפיסקלי מלמדת על שינוי משמעותי במדיניות של בתי המשפט, מתוך מגמה כוללת לייעל את ההליכים ולצמצם את המקרים שיגיעו להתדיינות בבית המשפט.
כחלק ממגמה כוללת זו, דומה שמשתרשת עתה יותר מעבר ההלכה שלפיה הנישום נדרש למצות את מלוא ההליכים בפני רשויות המס, דהיינו השגה וכו', בטרם פנייה לבית המשפט. חלף עידן ההגעה למסדרונות בתי המשפט והתחלת ההליך השיפוטי מבראשית - העלאת טענות לראשונה מבלי לבררם ראשית בשלב השומתי, הגשת בקשה לגילוי מסמכים, העלאת טענות חלופיות שונות. מעתה נטיית בית המשפט, ההולכת וגוברת, הינה לפתוח את הדלתות רק לאחר שהנישום עמד בכל הדרישות הדיוניות, וזאת גם במקרים של גביית מס שלא כדין!
דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בפסק הדין בעניין רן גזית (ה"פ 293/04). שם הגיש נישום עתירה להשבת מע"מ כתוצאה מביטולו של חקוק, וזאת לאחר שמנהל מע"מ סירב להשיב את המס משעברו 5 שנים מהיום ששולם. בית המשפט מחק את העתירה על הסף וקבע כי מכיוון שהנושא נתון להליך מיוחד של השגה וערעור, יש ללכת בדרך זו ולא לאפשר לנישום לפנות לבית המשפט הרגיל או לבג"צ על מנת שיכריע במחלוקת.
היבט אחר של מגמת ייעול ההליכים נעוץ בסוגיית גילוי הראיות ושמירה על הגינות הדיון. בפסק הדין בעניין ד.נ.ד (רע"א 291/99 ואח') קבע בית המשפט העליון כי הנישום רשאי לקבל מרשויות המס את חומר החקירה בעניינו כבר בעת הדיון בהשגה על שומה. זאת כאמור מתוך המגמה של ייעול הדיון ונטרול "הפתעות" בהמשך הדרך, אשר יקשו על הנישום להציג טיעון ענייני ומסודר ויעכבו את ההגעה לתוצאת נכונה וצודקת. מובן שלתכלית זו משנה תוקף מקום בו בעלי הדין אינם שווים מיסודם, כמו במקרה בו מתייצב הנישום מול רשות שלטונית, שלה סמכויות חקירה עצמאיות, הפוטרות אותה מהצורך להיזקק להליכי הגילוי במסגרת המשפט.
דוגמה נוספת לכך ניתן למצוא בפסק הדין בעניין עמרם אבנר. שם קבע השופט מגן אלטוביה כי בקשה של נישום לגילוי ועיון במסמכים יש להגיש לפקיד המס עוד בשלב הדיון השומתי, ואין לחכות לשלב ההליך השיפוטי. הרציונל שהנחה את בית המשפט הינו כי בדרך זו השלב השומתי הופך יעיל יותר שעה שהוא מברר את המחלוקות שבין הצדדים, רשות המס והנישום, אם בידי הצדדים מלוא המידע הרלוונטי התומך בטענות כל צד.
דוגמה אחרת מצויה בפסק הדין בעניין מרדכי שטרנליכט (בש"א 1171/01). שם התנגד פקיד השומה לבקשתו של הנישום להגיש מספר מסמכים בשלב ההוכחות בטענה שהמסמכים לא הומצאו לו קודם לכן. השופט מגן אלטוביה קיבל את טענתו של פקיד השומה וקבע כי משלא הוגשו מלוא המסמכים עוד בשלב השומה או לכל המאוחר עובר לשמיעת הראיות, אין הנישום רשאי להגישם בשלב ההוכחות.
באופן דומה, בפסק הדין בעניין בן ארויה (עמ"ה 1089/03 - 1090) שנפסק עוד קודם לכן הדגיש השופט מגן אלטוביה כי במטרה שהטיפול בהשגה יהיה יעיל, על הנישום להציג את עמדתו באופן בהיר ומנומק, להעמיד את המידע המתאים ולספק את הראיות התומכות בעמדתו באופן בהיר ומתועד.

דוגמא נוספת מצויה בפסק הדין בעניין גרינברג עמי. באותו מקרה נתבקש בית המשפט להורות על מחיקת טענה אלטרנטיבית בנימוקי השומה המהווה, לגישת המערער, טענה עובדתית סותרת ליתר טענות המשיב. בית המשפט פסק במסגרת הליך מקדמי כי העלאת טענות חלופיות על-ידי פקיד השומה חייבת להיות מלווה במקביל בהצגת שומות חלופיות.


אברהם אלתר, עו"ד avi@altertax.co.il
אורי כליף, עו"ד
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי