העסקה תספק למשפחות גולדווסר ורגב את סגירת המעגל הנדרשת לאחר שנתיים של המתנה מורטת עצבים, במהלכה סירב החזבאללה, בניגוד לחוק הבינלאומי, לספק כל מידע אודות מצבם הבריאותי של החיילים. אלא שבעוד העסקה תסב מעט הקלה רגשית למשפחות, המחיר הגבוה שנדרשת ישראל לשלם עבורה עלול לסכן את יעדיה האסטרטגיים.
חילופי אסירים אינם תופעה חדשה. הם מונהגים בין מדינות יריבות כבר מאות שנים. בעת המודרנית, עסקאות כאלה מוכוונות על ידי החוק ההומניטארי הבינלאומי המעוגן באמנת ז'נבה מ- 1949. הגישה כלפי חילופי אסירים במסגרת זו היא ברורה מאד: בתום סכסוך, המדינות היריבות מסדירות ביניהן עסקה לחילוף חיילים שבויים וכל צד מחזיר את החיילים שבידיו. לפני כן, החיילים שנתפסו זכאים למעמד של שבויי מלחמה וכל מדינה חייבת לספק להם מתקנים וטיפול ראויים, כמו גם קשר עם העולם החיצון.
בעשורים הראשונים לקיומה, ישראל ביצעה עסקאות חילופין בתום מלחמותיה נגד מדינות ערב על פי המודל שנקבע באמנת ז'נבה. מאז, עם זאת, השתנו חוקי המשחק. אויביה של ישראל עברו משימוש בצבאות סדירים כמודוס אופרנדי העיקרי שלהם לשימוש בארגוני גרילה כמו החזבאללה. ארגוני הטרור האלה פועלים מחוץ למסגרת המשפטית של חוקי המלחמה ומבצעים באופן שיטתי פשעי מלחמה, כגון תקיפת מטרות אזרחיות.
כתוצאה מניהול חילופי אסירים עם אותם ארגוני טרור, כאילו היו מדינות שומרות חוק, ישראל עלולה להיתפס כמי שמשדרגת את מעמדם הבלתי חוקי של הטרוריסטים ופושעי המלחמה. בו בזמן, ישראל ממעיטה מערכם של החיילים הישראלים כאשר היא מתעלמת ממניעתן השיטתית של זכויותיהם בשבי ארגוני הטרור. הנזק שדפוס פעולה זה גורם הן לחוק הבינלאומי והן למערכת הצדק הפלילית הבינלאומית הוא אדיר.
כשישראל חותמת על עסקאות בלתי שוויוניות, כמו עסקת ג'יבריל, טננבאום או גולדווסר ורגב, זהו אך טבעי שאויביה יסיקו שחטיפת חיילים ואזרחים ישראלים, ורמיסת זכויותיהם החוקיות בשבי, הן פעולות רווחיות ביותר. עסקאות אלה מציגות את ישראל כמי שמוכנה לוותר על כל זכויותיה החוקיות ולהיענות לכל דרישותיהם של ארגוני הטרור. יתרה מזאת, העסקאות מסייעות לארגוני הטרור להתחזק פוליטית בעולם המוסלמי והערבי ולהגדיל את התמיכה הציבורית בהם. כך, למשל, במסגרת העסקה הנוכחית, עלה בידי החזבאללה לשחרר מחבל ידוע (סמיר קונטאר), לחלץ מידע אודות ארבעה דיפלומטים איראניים נעדרים ולהבטיח את שחרורם של אסירים פלסטיניים.
עסקת גולדווסר רגב - כפי שניכר מסטיותיה ממודל אמנת ז'נבה - איננה מצייתת לחוק ההומניטארי הבינלאומי, פוגעת בהרתעה הישראלית, מעודדת חטיפות נוספות בעתיד ומסכנת את חייהם של אלו שעלולים ליפול בשבי החזבאללה או כל ארגון טרור אחר. הערך שישראל מעניקה לחייו של אדם אחד ראוי לשבח, אך תרגומו למדיניות של כניעה לדרישותיהם של מחבלים מעצים עוד יותר את המחיר המנופח ממילא של חילופי האסירים.
מדיניותן המתמשכת של ממשלות ישראל להיכנע למחירי הכופר הגבוהים של שחרור חיילים ישראלים חטופים (או גופותיהם) ובתמורה לשחרר מאות מחבלים עומדת בסתירה לזכויות והמחויבויות של ישראל מתוקף החוק הבינלאומי. בתגובה לביקורת הציבורית שהתעוררה בנושא, הקימה לאחרונה ממשלת ישראל ועדה לניסוח קווים קשוחים יותר למו"מ עתידי. קווים אלה צריכים לשדר מסר לאויביה של ישראל כי מעתה והלאה, חילופי השבויים יהיו מאוזנים יותר ורגישים יותר לחוק הבינלאומי ולשיקוליה האסטרטגיים של ישראל.
מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
כתובת האתר: http://www.jcpa.org.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
