לרוב זה מתחיל כך: אתם מנהלים עסק בעמל רב. מזה שנים הנכם נאבקים לבדכם, כמובן, ברשויות, במתחרים ובכל יתר העולם הקם עליכם לכלותכם. עד שיום בהיר אחד מתייצב בפתח בית-העסק אדם חביב הנושא תיק אלגנטי ומדבר נמרצות בשבחו של ארגון מקצועי אלמוני (עליו לעיתים לא שמעתם מעולם) ועל היתרונות הרבים שבהשתייכותכם אליו.
הוא, כמובן, ממליץ לכם בחום להימנות על חבריו. אתם, למודי ניסיון מר מחברויות כושלות אחרות, מסרבים כמובן. או אז מדווח לכם אותו אדם לתדהמתכם כי בין אם תרצו ובין אם לא תשלמו גם תשלמו.
לא הבנתם? לא זו בלבד שיתבעו אתכם לתשלום מה שקרוי דמי טיפול ארגוני-מקצועי אלא שסביר מאוד שיתבעו אתכם על 7 השנים האחרונות(!). סכומים אלה מגיעים לאלפי שקלים ולעיתים אף לעשרות אלפי שקלים. והכל בחסות המחוקק הישראלי.
החוק הישראלי מטיל על מעביד לשלם דמי חבר לארגון מעבידים עליו חל צו הרחבה, שזה בעצם כל ארגון ששר העבודה ראה לנכון להכיל עליו את תוקפו של הסכם קיבוצי. היה שלא הצטרף כחבר עדיין חייב הוא לשלם "דמי טיפול ארגוני-מקצועי".
לעניין זה קובע החוק, כי "שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב. התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסוימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים שנקבע בתקנות כאמור"
מובן מאליו כי ארגונים שונים, שתרומתם של חלקם לקהילה העסקית אינה ברורה, החליטו להעמיק כיסם על חשבון אותם בתי-עסק קשי יום. כך קיימים ארגונים שעיקר עיסוקם הינו בתביעת עשרות בתי-עסק כמעט מדי יום.
המחוקק קבע כי דמי ה"טיפול" ישולמו בהתאם למספר העובדים שמעסיק בית-העסק הרלוונטי (ולמספר זה גם חשיבות לעיתים לעניין זהות הארגון אליו "משתייך" בית-העסק).
מאחר שלרוב אין לארגון כל מושג מהו מספר העובדים של בית-העסק (שהרי זה לא עבד עמו מעולם...) הקל המחוקק על הארגון שלא במפתיע.
וכך קובע החוק: "מעביד החייב בתשלום דמי טיפול חייב למסור פרטים... בנוגע למפעלו, על-פי דרישת ארגון מעבידים הזכאי לקבל ממנו דמי טיפול. לא מסר מעביד פרטים שנדרשו ממנו... לגבי שנה פלונית, רשאי ארגון המעבידים הזכאי לדמי טיפול לקבל מאותו מעביד בעד אותה שנה שלגביה מסר לאחרונה פרטים"
רוב בתי-העסק שנתבעים בבתי-הדין לעבודה על-ידי אותם ארגונים משלמים בסופו של דבר את הסכומים הנדרשים, בין אם מכוח פסק-דין שנתקבל לאחר שלא טרחו להתגונן מפני התביעה, ובין אם בפשרה עם הארגון.
עם זאת, קורה שצצים גם בתי-עסק שמחליטים ללכת נגד הזרם ולהילחם בעור שיניהם כנגד תשלום על שירות שלא התקבל מעולם, וספק אם ניתן כלל על-ידי אותו ארגון.
ישנם מקרים בהם מלחמת ההתשה משתלמת והארגון מוותר על ה"טרף" המשיב מלחמה עזה מדי. במקרה שהיה (וטרם הסתיים) נתקבל ארגון מעבידים, המורגל בבתי-עסק שאינם מתנגדים, בבית-עסק יוצא דופן. זה החליט להשיב מלחמה כנגד התביעה (שהוגשה עוד בשנת 2001!).
במהלך ההליך הוברר כי ארגון המעבידים (ששמו מוכר וידוע) אינו קיים תחת השם ומספר הרישום בו הציג עצמו, והוא נאלץ לתקן את שמו ואת מספרו לא פחות מ-4 פעמים במהלך ההליך (כאשר בפעם האחרונה אף חויב בהוצאות לטובת בית-העסק בשל כך).
מטעם בית-העסק הועלו טענות טכניות כנגד האופן בו פעל הארגון (כגון אי-משלוח מכתב דרישה כדין וכו') וכיום, כמעט 4(!) שנים מהמועד בו החל ארגון המעבידים לנהל את ההליך, מצוי הוא, למרבה ההפתעה, בעמדת נחיתות בבית-הדין.
סביר להניח כי שאם בתי-עסק נוספים היו בוחרים בדרך המאבק נדרשים היו אותם ארגונים לשקול פעם נוספת את אופן התנהלותם. גם המחוקק היה שוקל שוב אם אותה חקיקה המאלצת את מי שאינו נהנה משירות - לשלם עבורו - אכן חיונית, צודקת ונסבלת בתנאי שוק חופשי.
המחבר הינו עו"ד, חבר וועדות המדע והטכנולוגיה, המחשוב והתכנות, הבנקאות והתובענות הייצוגיות של לשכת עורכי-הדין.
תוכן הכתבה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.
www.rnc.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
