בית משפט השלום חיפה
א 007407/07
בפני:
כב' השופט אברהם אליקים
תאריך:
25/09/2007
בעניין:
1. שרון פילובסקי
2. בנימין פילובסקי
ע"י ב"כ עו"ד
בינימין פילובסקי
התובעים
נ ג ד
1. עירית אילת
2. שוהר שירותי חנייה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד
זיווה וולף- לוי
הנתבעות
מיני-רציו:
* בתי-משפט - סמכות - סמכות עניינית
לתובע הוצא דוח חניה לפי חוק העזר של הנתבעת 1. הקנס לא שולם והחוב הפך חלוט, והנתבעות החלו בהליכי גבייה. התובעים טוענים בתביעתם האזרחית כנגד הליך הגבייה וכן מבקשים להורות על ביטול הדוח. לטענת הנתבעות אין לביהמ"ש האזרחי סמכות עניינית לדון בתביעה זו ומכאן בקשתן למחוק את התביעה.
.
ביהמ"ש קיבל את הבקשה וקבע כי:
דוח חניה הינו עבירת קנס עפ"י חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. משחלפו המועדים הקבועים בחוק לערער על הדוח או לבקש להישפט בפני ביהמ"ש, כאילו ניתנו הרשעה וגזר-דין, ובמועד זה הופך הקנס לחוב אזרחי שחלה עליו פקודת המסים (גביה). טענות כנגד ביצוע העבירה, טיבה של ההרשעה וההודעות הקשורות בכך, מקומן בפני ביהמ"ש המוסמך - ביהמ"ש לענינים מקומיים או בימ"ש הדן בעבירות פליליות. לביהמ"ש האזרחי אין סמכות לדון בעבירה שניתן לגביה פס"ד. יתרה מכך, התובעים מערבים תביעה אזרחית הנובעת מהליכי הגבייה - הנמצאת בסמכותו של ביהמ"ש - עם טענות כנגד הדוח - שאינן בסמכות ביהמ"ש, כדי לעקוף את עניין הסמכות המקומית. חלקה האזרחי של התביעה טפל לעיקר התביעה, שעניינה הטענות כנגד פסה"ד הפלילי, ולפיכך לביהמ"ש אין סמכות עניינית לדון בה.
החלטה
מבוא
1.ביום 3.8.00 ביצע לכאורה התובע מס' 2 (להלן-"התובע") עבירת חניה לפי חוק עזר של עירית אילת ונרשם לו דו"ח שמספרו 0007118045.
2.ביום 19.3.07 התייצב "גובה מס" נציג המחלקה המשפטית של עירית אילת בביתו של התובע על מנת לבצע עיקול מטלטלין בהתאם לסעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה) לשם גביית החוב שנוצר בגין דו"ח החנייה הנ"ל ביחד עם הוצאות, לאחר דין ודברים עם התובעים בוצע במקום עיקול ברישום.
3.התובעים הגישו תביעה בסדר דין מהיר נ' עירית אילת ונגד החברה המטפלת בגביית הקנסות בטענה כי העיקול גרם להם עוגמת נפש המוערכת בשיעור של 5,000 ש"ח ובדרישה להורות על "בטלות או ביטול הדו"ח".
4.הנתבעים פנו בבקשה-בש"א 9652/07- להורות על דחיית התביעה בשל העדר סמכות ענינית. התובעים בסעיף 5 לתגובתם מודים כי "הסמכות הענינית לדון אך בהרשעה או בביטולה ואף בהתיישנות העבירה, אכן נתונה לבית המשפט לענינים מקומים" אך הם טוענים כי לבית המשפט סמכות לדון בהתיישנות החוב, בעילה הנזיקית ובגררא ביתר הטענות.
דיון
5.על פי פירוט משלוחי דואר רשום שצרפו הנתבעים לבקשתם נשלחו לכאורה אל התובע הודעות בקשר לדו"ח הנ"ל, בתאריכים 16.4.01, 18.12.01, 18.8.03, לפי הכתובת צייטלין 20 חיפה וביום 1.9.04 נשלחה הודעה לכתובת בשגב כאשר על מכתב זה מופיעה חתימה המאשרת קבלת ההודעה חתימה של שרון פילובסקי, התובעת מס' 1, (להלן-"התובעת").
6.ביום 24.1.07 ניתן כתב הרשאה לפעולה לפי סעיף 4 לפקודת המיסים גבייה וביום 19.3.07 בוצע העיקול כאמור. אין מחלוקת כי עד ליום ביצוע העיקול לא שילם התובע תשלום כלשהו בגין דו"ח החניה.
7.למען הסדר אזכיר את המסגרת המשפטית בה אנו דנים. דו"ח חניה הינו למעשה עבירת קנס עליה חלים הוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], 1982- התשמ"ב, לרבות סעיף 229(ח2') הקובע כי "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס".
8.תקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 קובעת חזקת מסירה ולפיה "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".
9.באשר להתיישנות העונש- הקנס במקרה זה-נקבע בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-כי "עונש שהוטל לא יתחילו בביצועו, ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו, אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט, או מיום ההפסקה, הכל לפי המאוחר יותר, עברו (3) בחטא - שלוש שנים". כב' הש' מצא בדיון מורחב בהרכב של 7 שופטים קבע בהקשר זה בבג"ץ 1618/97 - יצחק סצ'י נ' עיריית תל אביב, תק-על 98(2), 1644, 1645 (1998) כי "הצגת דרישה חוזרת לתשלום קנס שהוטל בדו"ח חניה מהווה המשך ביצוע העונש כמשמעו בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. נקיטת מהלך כזה, לפני חלוף תקופת ההתיישנות, מחזירה את מרוץ ההתיישנות לנקודת ההתחלה ומניין התקופה מתחיל מראשיתו".
10.סעיף 70 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 הדן בגביית קנסות קובע כי "קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו הוראות פקודת המסים (גביה)- כאילו היה מס כמשמעותו באותה פקודה".
11.סעיף 4(1) לפקודת המסים (גביה) מתאר את דרך גביית הקנס "הוטל על אדם כחוק סכום כסף בקשר עם איזה מס שהוא ולא שלם אותו אדם את הסכום בתוך חמשה עשר יום למן היום שהיה חייב לפרעו ולאחר שנשלחה אליו דרישה בכתב לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו, יתן פקיד מחוז כתב הרשאה לגובה מסים ובו יצטוה לדרוש מאת החייב לשלם מיד את הסכום המגיע ממנו ולגבותו, אם לא ישלמנו, על ידי תפיסתם ומכירתם של נכסי המטלטלים של החייב באופן המותנה להלן".
12.ניתן לראות כי לאחר המועד בו הפכה עבירת הקנס לגזר דין, משנה הקנס את אופיו הפלילי ולצורכי גבייה הוא מועבר למישור האזרחי-פקודת המיסים (גביה). לא במקרה קבעה כב' הש' שטרסברג כהן כי בשלב זה לרבות באשר להתיישנות הקנס הסמכות הינה לבית המשפט האזרחי ואפנה לפסק דינה בע"פ 3482/99 - אריה פסי נ' מדינת ישראל, תק-על 1999(4), 345 347 (1999) "בקשה להצהיר על התיישנותו של עונש קנס היא במהותה בקשה למתן סעד הצהרתי ועל פי סעיף ?75 לחוק בתי המשפט, הסמכות להעניק סעד הצהרתי מוגבלת לבית משפט הדן בעניין אזרחי".
13.עיון בכתב התביעה מראה כי התובע חוזר ומכנה את החוב בתביעתו "חוב מוכחש" הוא גם מכחיש גם את ביצוע העבירה וכחוט השני בתביעתו הוא חוזר וטוען כי החוב בטל או ניתן לבטול (ר' סעיפים 6, 9א', 9ג', 9ד', 9ה') והוא מוסיף כי הליך העיקול נעשה "במטרה לגבות חוב מוכחש בדרכים פסולות". בחינת הסעדים המבוקשים בסיומו של כתב התביעה מראה כי לתובעים תביעה כספית בגין עוגמת נפש ודרישת להורות על בטלות החוב או ביטול החוב שמשמעה להצהיר על בטלות פסק דין וגזר דין שניתנו בהליך פלילי, (להבדיל מהצהרה כי החוב התיישן!).
14.למעשה התובע מסרב בתביעתו לראות את האמור בסעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי כחל על הדו"ח נשוא התביעה, בין משום שהוא כופר בביצוע העבירה, או בקבלת הודעת תשלום קנס או מסיבות שלא מצא התובע לפרט ומבחינתו יש להכריז על הדו"ח כבטל. זה השלב להבהיר כי כל המעונין לברר את נושא ביצוע העבירה, טיבה של ההרשעה וההודעות הקשורות בכך, או לכפור בקיומו של דו"ח עליו להתכבד ולהציג טענותיו בפני בית המשפט המוסמך הלא הוא בית המשפט לענינים מקומיים, או בית משפט הדן בעבירות פליליות.
15.דרכם של התובעים הבוחרים לטעון בו זמנית טענות שמקומן בהליך הפלילי ביחד עם טענות שמקומן בהליך אזרחי אינה ראויה להתברר במאוחד, כב' הש' ריבלין התייחס לסעד דומה שנדרש בהליך אזרחי וקבע בע"א 8080/99 - נפתלי וקס נ' עירית תל-אביב, תק-על 2005(4), 2467, 2469 (2005) "המערערים ביקשו מבית המשפט קמא, בבקשה אותה לא קיבל בית המשפט (בהחלטה עליה הם משיגים), לתקן את הסעדים הנתבעים בכתב התביעה שהגישו. לפי התיקון המבוקש, אמור היה להיתבע סעד הצהרתי- לפיו ההליך בו הוטל על המערערים הקנס המדובר בטל והגדרת העבירות הרלוונטיות כעבירות קנס נעשתה ללא סמכות. דברים אלה מחזקים את המסקנה כי תביעתם של המערערים עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולות הרשות המנהלית. לאור הוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, שנוסחו הובא לעיל, בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם. אכן, אין להשיג על זכותם של המערערים לבקש את ביטולה של הרשעה, שלשיטתם נתקבלה בניגוד לחוק, אך לא נתברר לי ההגיון העומד מאחורי הגשת בקשה שכזו לבית המשפט האזרחי, שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי".
16.איני סבור כי יש לדון בחלק המרכזי בתביעה ולראותו כהליך טפל לעיקר רק משום שהתובע מעדיף להעביר הדיון מאילת לחיפה או משום שהוא מעדיף "לדלג" על חובתו לפנות לבית המשפט המוסמך היחידי לדון בעבירה או בגזר דין עליהם הוא חולק. למעשה ההכרעה בסעד הסופי, הנזק שנגרם בעקבות העיקול והזכות לבצע העיקול תלויה בהכרעת בית המשפט הפלילי בשאלת ביטולו של הדו"ח, או התיישנותו. התובע אמנם לא ביקש בתביעתו סעד של ביטול העיקול, אך שאלת המפתח הטעונה הכרעה או הסכמה -בטרם יתברר נושא העיקול-הינה שאלת תוקפו של פסק הדין הפלילי לרבות הקנס שנקבע בו.
17.לו היה התובע מסכים לצורך בירור תביעתו להצהיר כי גזר הדין והקנס עומדים בתוקפם והוא היה מבקש להצהיר כי התיישן העונש (סעד שאינו מסעדי התביעה הנוכחית) ולבחון את דרך גביית הקנס ניתן היה לברר תביעתו בפניי בכפוף לתיקון כתב התביעה בהתאם. אך כל עוד עומדים התובעים על קבלת סעד שהינו בסמכותו הבלעדית של בית משפט אחר וכל עוד להכרעה בשאלת ביצוע העיקול נדרשה הכרעה בשאלה מקדמית, האם בוצע העיקול לשם גביית קנס בר תוקף, הרי שאין סמכות ענינית לדון בתביעת התובעים בנוסח כפי שנוסח על ידם.
18.בכוונתי לקבל את בקשת הנתבעים ולהורות על מחיקת התביעה מחוסר סמכות ענינית, אך בטרם אעשה כן אמתין עד ליום 20.10.07 על מנת לאפשר לתובעים לבקש לתקן תביעתם.
19.אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה באשר לתוצאות ולדרך פניית התובע לבית המשפט המוסמך בקשר לטענתו בדבר בטלות גזר הדין.
20.למען הסדר אבהיר כי בפני התובעים נחשפו מסמכים שונים שצרפו הנתבעים לבקשתם לרבות אישורים בדבר משלוח דרישות שונות לתובעים וטענות בדבר העדר יריבות, הנני מצפה מהתובעים כי במידה ובכוונתם לבקש לתקן תביעתם כי יתנו ביטוי בטיוטת כתב התביעה המתוקן לאמור בהחלטה זו ויתייחסו גם למסמכים שצרפו הנתבעים וגם למצב המשפטי כפי שתואר לעיל בסעיפי החוק ובהלכות השונות.
5129371
54678313סיכום
22.לאור האמור לעיל למעשה התקבלה בקשת הנתבעים (אם כי באופן מותנה ואבהיר כי לא אדחה את התביעה כמבוקש ע"י הנתבעים שכן אין מקום לסגור הדלת בפני התובעים) ולכן הנני מחייב התובעים לשלם לנתבעים הוצאות הבקשה בשיעור של 700 ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. תוגש בקשה לתיקון התביעה עד ליום 20.10.07 תועבר הבקשה ישירות לתגובת הנתבעים שימסרו תגובתם תוך 20 יום ורק אם יותר התיקון יוגש כתב הגנה על ידם, לא תוגש בקשה לתיקון בהתאם לאמור לעיל תמחק התביעה.
5129371
54678313
23. המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים, תזכורת פנימית 22.10.07
_________________
5129371
54678313
אברהם אליקים 54678313-7407/07
5129371
אברהם אליקים, שופט
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת:
http://www.court.gov.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
