גמילה מחיתולים: מתי ואיך עושים זאת נכון 

גמילה מחיתולים

עד לפני שלושה עשורים, כשעוד לא היו חיתולים חד פעמיים, גיל הגמילה הממוצע היה שנה עד שנתיים. היום, בעידן החיתולים החד פעמיים, רוב הילדים נגמלים בסביבות גיל שנתיים וחצי-שלוש. כמו כל שלב אחר בתהליך ההתפתחות, גם שלב הגמילה מחיתולים צריך להיעשות מתוך תכנון ולאחר מחשבה/ תהליך גמילה לא מתוכנן שמתחיל עקב גחמה רגעית של הילד, ייגמר ברוב המקרים בעגמת נפש גם לילד וגם להורים. לכן, כדי שהתהליך יתבצע כראוי, יש להתחיל בו רק כאשר הילד מוכן לכך, ולא פחות חשוב - כאשר ההורים מוכנים לכך.


מתי הפעוט מוכן לגמילה?

הפעוט מוכן לגמילה כאשר הוא בשל מספיק, גם פיזיולוגית, גם קוגניטיבית וגם רגשית. פיזיולוגית, חשוב לוודא שהוא יכול לשלוט בסוגרים (לפחות למספר שניות), ויכול לשבת בקלות על סיר או ישבנון. קוגניטיבית, עליו להיות מודע לצרכים שלו. כלומר, להבחין בין פיפי וקקי ולזהות מתי הוא צריך להתפנות.
חשוב לוודא שהוא יכול לשלוט בסוגרים (לפחות למספר שניות), ויכול לשבת בקלות על סיר או ישבנון.
ההיבט הרגשי, לעומת זאת, מורכב יותר. פעמים רבות כשהפעוט מתקשה בתהליך הגמילה, הסיבה לכך נעוצה בחוסר בגרות רגשית. הקריטריונים הבאים יעזרו לכם לדעת האם הפעוט שלכם בשל רגשית לגמילה:
- כאשר הוא מאמין בעצמו וביכולותיו. כלומר, הוא חוזר על המילים "אני יכול", ולא מאמץ התנהגות נמנעת.
- כשהוא מוכן לנסות ולהתנסות בכל מיני דברים, ולא פוחד להיכשל. כלומר, חוזר על ביטויים כמו "גם אני", "עכשיו אני", ולא נמנע מביצוע פעולות.
- אינו חושש מתגובת ההורים כאשר הוא נכשל במשהו. לדוגמה, כשהוא שובר משהו אין לו מבט מפוחד, הוא לא מתחבא מההורים ולא מסתיר את אחריותו.
- כאשר הוא מגלה התנהגות עצמאית ורוצה לעשות דברים כמו גדולים: להתלבש לבד, לאכול לבד וכדומה.
- כאשר הוא לא חושש להיות עירום, לא מתבייש בגופו ולא חושש לשלום גופו.
- אם הוא לא מגלה רכושנות יתר ומוכן לחלוק עם אחרים צעצועים, חטיפים וכדומה לעתים קרובות (ילד שאינו משתף אחרים, עלול לשמור גם את צרכיו אצלו).
- כשהוא מסוגל לדחות הנאה מיידית. למשל, להמתין שתי דקות לממתק או לכל פעילות המבטיחה לו הנאה.
- אם המיומנויות הללו לא קיימות, גם לא בחלקן, מומלץ קודם כל לפתח אותן אצל הפעוט ורק לאחר מכן להתחיל בגמילה.
לצד הבשלות הזו, חשוב גם שהפעוט יביע בעצמו רצון להיגמל. זה יכול לבוא באופן יזום מצדו, או בתגובה להצעת ההורים. למשל, אפשר לשאול אותו האם הוא חושב שהגיע הזמן להפסיק עם החיתול ולהתנהג בצורה בוגרת יותר (ילדים הרי רוצים להיות יותר בוגרים). חשוב לשים לב אם הוא מעלה פחדים הקשורים בחוסר הרצון להיגמל או לעשות את צרכיו בשירותים ולתת להם מענה.


המוכנות הנדרשת מההורים

כהורים, יש לנו אחריות להוביל את ילדינו להתפתחות נורמטיבית. לפיכך, יש לנו גם אחריות ישירה וראשונית לגמילתם מחיתולים. ההחלטה על גמילה לא צריכה להתקבל כלאחר יד או בספונטניות. הורים שרוצים שילדם יהיה אחראי יותר וישלוט בצרכיו, צריכים להראות אותה מידה של אחריות כלפי התהליך.


כך תערכו לגמילה:

- הכינו את הבית: הרימו את השטיחים וכסו את הספות ושאר משטחים שאינכם רוצים ש"ייפגעו".
- צפו לפספוסים: תהליך הגמילה רצוף פספוסים של הילד, קחו זאת בחשבון וצפו לכך כמה שיותר. אתם עשויים להיות מופתעים לטובה.
- אל תכעסו: צאו מנקודת הנחה שאם לילד "בורח", זה לא מכוון נגדכם. פשוט קשה לו לשנות הרגלים. התייחסו ל"פספוסים" בקצרה ובאדישות, גלו אמפתיה לקושי ועודדו אותו בקול רם שימשיך להשתדל ושבפעם הבאה הוא יצליח יותר.
- החמיאו לו על הצלחותיו: במקרה שהפעוט מצליח לעשות את צרכיו בסיר, עודדו אותו והחמיאו לו, אבל אל תעשו מזה עניין יותר מדי גדול, כדי לא להציב בפניו רף גבוה מדי להצלחות נוספות. הזכירו לו שהוא מתנהג כמו בוגר, זה מספיק על מנת שירצה להמשיך בכך.
- בלי מלחמות: אל תהפכו את הנושא למלחמה או לנושא המדובר ביותר בבית.
ישנם לא מעט מקרים שבהם הפעוט מביע רצון להיגמל. ההורים מתירים לו להיות אחר הצהריים בלי חיתול ולמחרת מודיעים לגננת שהילד בתהליך גמילה ומבקשים ממנה להימנע מלחתל אותו.
למעשה, ההורים משאירים את ניהול התהליך לגננת. אלא שמדובר בטעות: ראשית, משום שגננות לא אמורות לגמול את הפעוט.שנית, הן לא יכולות לתת לו את מלוא תשומת הלב הנדרשת בתהליך. כך יוצא שברוב המקרים הגננת מצמידה לפעוט חיתול ומכשילה את תהליך הגמילה, מה שגורם לו לתסכול ואכזבה ולתחושה של חוסר אמון ביכולתו ובמסוגלות שלו. התסכול הוא גם מנת חלקם של ההורים, ואפילו של הגננת. לכן, על ההורים להיות מחויבים באופן מלא לתהליך.


השלבים בדרך לגמילה:

לאחר שהגעתם למסקנה כי הפעוט בשל לגמילה, יש להציג בפניו את האפשרות להיפרד מהחיתול. ראשית, בררו עמו האם הוא רוצה להיגמל. אם הוא מגלה מוכנות, הסבירו לו כי הדבר מצריך התארגנות. קבעו זמן, שבו כמה דקות ופרטו בפניו את שלבי הגמילה.
כאשר גם הילד וגם אתם מוכנים, מומלץ לפעול על פי השלבים הבאים ולשתף את הפעוט בכולם:
- החליטו מתי מתחילים את הגמילה. חשוב שההחלטה על המועד תהיה משותפת ותעניק לפעוט תחושה של שליטה בתחילת התהליך. סימבולית, פעוט שמסוגל "לשלוט" בתחילת התהליך, יהיה מסוגל "לשלוט" בצרכיו. מומלץ להציע לו שני מועדים אפשריים שמקובלים עליכם (לדוגמה: יום חמישי לפני הצהריים או אחרי הצהריים), ולתת לו לבחור.
- הקפידו שמועד תחילת הגמילה יהיה כזה שיאפשר לכם שהות צמודה של כשלושה ימים עם הפעוט. לדוגמה: אפשר להתחיל את הגמילה ביום חמישי אחר הצהריים ולוותר על הגן ביום שישי. כך ייווצר רצף של יומיים וחצי בהם תשהו במשותף עם הפעוט. חשוב לפנות את סוף השבוע מאירועים מיוחדים ולא להתחיל בגמילה במועד סמוך לשינוי משמעותי נוסף, כמו הולדת אח, מעבר דירה וכדומה.
- לכו עם הפעוט לחנות ובחרו יחד אתו סיר או ישבנון. בחנות אחרת בחרו יחד עמו תחתונים. אם יש בבית אביזרים כאלה מאחים קודמים, רצוי לשאול את הפעוט האם הם מוצאים חן בעיניו. אפשר להציע לו לפי הצורך לקשט אותם, לצבוע אותם, להדביק עליהם מדבקות וכדומה.
- אל תתפתו להתחיל את הגמילה עם קניית הסיר. אפשרו לפעוט להתנסות. זו לא צריכה להיות נקודות ההתחלה, אם לא החלטתם על כך מראש.
- החליטו ביחד איפה ימוקם הסיר ואיפה הישבנון (ודאו שהפעוט יכול לרוץ אליהם (מספיק תרגול אחד או שניים/
כדי שהתהליך יצליח, חשוב לתאם ציפיות יחד עם הפעוט ולשתף אותו מראש במה שמצופה ממנו ומכם. הסבירו לו שמרגע ההתחלה הוא בלי חיתול ובלי בגד תחתון. חשוב להבהיר כי היעדר בגד תחתון הוא רק למהלך הגמילה בבית. לגן - הולכים עם בגד תחתון. אם הילד מעדיף ללבוש אותו מלכתחילה, אפשרו לו זאת, למרות שזה גורם לקושי נוסף.


הסבירו לפעוט כי ברגע שהוא מרגיש צורך לעשות פיפי או קקי, עליו לרוץ לסיר או לישבנון ולעשות שם את צרכיו. בפעמים הראשונות ייתכן שהוא "יפספס". הסבירו לו שזה לא נורא ועודדו אותו להמשיך ולנסות עד שיצליח. בכל מקרה, חשוב להבין שגם אתם וגם הפעוט צריכים לגלות סובלנות וסבלנות.


למה עוד לשים לב?

- אצל משפחות שבהן יש שני ילדים בהפרש גילים קטן, פעמים רבות כאשר הילד הגדול מגיע לשלב הגמילה, גם הצעיר מביע רצון להיגמל. חלק מההורים רואים בכך אנקדוטה חביבה ומשתפים פעולה, אבל ברוב המקרים הילד הצעיר עדיין לא בשל לגמילה, והחוויה הזו נצרבת במוחו כשלילית.
- ישנם פעוטות שבשלב הגמילה מוכנים להתפנות רק בחוץ (על הדשא, ליד העץ וכדומה) המשמעות היא שהפעוט עדיין לא מוכן לגמילה. במקרה כזה יש להמתין עד שיסכים להתפנות בסיר או על הישבנון. אמנם אין כל רע, לפחות בישראל, להתפנות בחוץ, אך לא כדרך קבע.
- יש פעוטות שנגמלים, אבל נרתעים מלעשות קקי בסיר. שלב זה עובר בדרך כלל לבד כעבור כמה חודשים, והוא עשוי לעבור מהר יותר אם ההורים לא יעשו מכך עניין. במקום להפעיל עליו מכבש שכנועים, הציעו לו בעקביות את האפשרות להשתמש בסיר גם לעשיית קקי (כמו שאמא ואבא עושים)
- חשוב כמובן לעדכן את צוות הגן בהתקדמות ולוודא שיתוף פעולה מצד הגננות והמטפלות.


גמילת לילה:

גמילת לילה מתרחשת במקרים רבים מדרך הטבע, כשהפעוט לומד לשלוט בצרכיו. אצל פעוטות רבים קורה שתוך מספר שבועות חיתול הלילה יבש ואז, תוך התייעצות עמו וקבלת הסכמה שלו, אפשר לגמול אותו גם מחיתול בלילה.
מומלץ להמתין לפחות שניים-שלושה לילות רצופים שבהם הפעוט מתעורר עם חיתול יבש, בטרם מסירים ממנו את החיתול גם בזמן השינה. הורים רבים נענים לרצון הפעוט ומסכימים להוריד את חיתול הלילה בטרם עת, כי הם מפחדים לפגוע בביטחונו העצמי. אולם אם הוא עדיין לא בשל לגמילה, הרי שבמעשה זה הם גורמים בדיוק לדבר שממנו חששו.
אפשר ורצוי להציג עמדה ברורה לפעוט: נגמול אותך מחיתול הלילה כאשר תקום יבש במשך שניים-שלושה לילות ברציפות. חשוב להסביר לו שקשה יותר לשלוט בעשיית הצרכים בלילה, כי כשישנים יותר קשה לשים לב לצרכים וצריך להיות קצת יותר מבוגר לשם כך. אם הילד "מתבייש" מעצם היותו עם חיתול בלילה, אפשר לעבור לחיתול תחתון.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי