רובנו היינו שם לפחות פעם אחת. חלקנו חטפו מטר של סוכריות על הראש, חלקנו מגיעים לשם מדי שנה בחגי תשרי וחלקנו מגיעים מדי שבת. בית הכנסת. אין ספק כי החוויות במקום זה מגוונות, וכל אחד מאיתנו חווה אותן אחרת. אולם על חוויה אחת אין עוררין: השהות בעזרת הנשים. בין אם את אישה דתית ובין אם את חילונית למהדרין, ברוב בתי-הכנסת תמצאי את עצמך מרוחקת מהתפילה ומהמתרחש למטה, או מאחורי המחיצה, בעזרת הגברים.
אין ספק כי מיקומן הפיזי בבית-הכנסת גורם לנשים לתחושת ריחוק מההתרחשות בזמן התפילה. הן לא יכולות לגעת בספר התורה, לעמוד בקו ישר מול הכוהנים המברכים את הציבור והרבה פעמים לא יכולות לראות מה בכלל מתרחש שם. כך הנשים לא יכולות לחוש שהן חלק מבית-הכנסת, מהתפילה, וכל שכן להרגיש שהן בעלות מעמד שווה לזה של הגברים, עניין השנוי במחלוקת בכל הנוגע לענייני דת.
כמו נשים רבות המבקרות בבית-הכנסת, הטריד הדבר גם את מוריה רוזנפלד, בחורה דתית צעירה, כיום בוגרת המחלקה ללימודי ארכיטקטורה בבצלאל, שהציעה לפצוח בתחרות אדריכלית לתכנון בית-כנסת כמרחב שוויוני. "כבחורה דתית הטרידה אותי המציאות שבה אני מגיעה לבית-כנסת אך לא יכולה לשמוע או לראות כמו שצריך מה מתרחש בזמן התפילה", היא מסבירה. "ובאופן נרחב יותר, כארכיטקטית, אני חושבת שצריך לחשוב על עיצוב בית הכנסת, להפעיל שיקולים חברתיים בנוסף להלכתיים ולהפוך את המקום ליותר אנושי ונוח.
העבודות היו חייבות לעמוד בתנאי ההלכה האורתודוקסיים", היא מוסיפה. "בתי-כנסת רפורמיים וקונסרבטיביים, שבהם הנשים יושבות לצד הגברים, קיימים לא מהיום, אך האתגר האמיתי היה לבנות בתי-כנסת שיסתדרו עם תנאי ההלכה האורתודוקסית. היה גם מי ששאל איזה כבר שינוי אנחנו יכולות לעשות, כי ההלכה מחייבת מחיצה. התערוכה הוכיחה שניתן לחשוב מחדש על עיצוב בתי-הכנסת תוך עמידה בתנאי ההלכה, וזו מהפכה שרצינו ליצור".
(שאלה) אילו תגובות קיבלת?
(תשובה) "היו אנשים שהתנגדו לניסוח 'מרחב שוויוני', משום שזה ניסוח המעלה ויכוחים, כמו האם ייתכן מרחב שוויוני בבית-כנסת אורתודוקסי, אך הצלחנו להראות כי למרות שקיימת הפרדה, קיים גם איזון טוב בחלל. היו מעט מאוד נשים שאמרו שטוב להן בעזרת הנשים בקומה העליונה".
מחיצה היא "לשהות במחיצתו"
בתחרות שקיים בסוף יוני ארגון "קולך", ארגון חברתי-אורתודוקסי שבו פועלות נשים לקידום מעמד האישה בחברה הדתית, השתתפו 17 מועמדים, סטודנטים לאדריכלות לצד אדריכלים ותיקים, דתיים וחילונים. הזוכים במקום הראשון במסלול הסטודנטים הם אריאל נוימן ומיכאל בודנר, כיום תלמידי השנה השלישית ללימודי ארכיטקטורה בבצלאל, שהגישו את הצעתם לאחר שנענו למודעות שפרסם ארגון "קולך" ברחבי האקדמיה.
"המחקר הראשוני שעשינו כשהתחלנו לעבוד על הפרויקט היה להבין מהי בעצם המחיצה, ואיך אנחנו יכולים להגדיר אותה מחדש באופן שיהיה שוויוני", מספר נוימן. "גילינו שתת-הגדרה למילה 'מחיצה' היא 'לשהות במחיצתו', שהוא ביטוי המסמל חיבור ומהווה ניגוד לפירוש שהכרנו קודם, כגורם המפריד בין שני דברים. נתנו לקונספט של החיבור משמעות ויזואלית על-ידי כך שלקחנו את הקיר המפריד בין עזרת הנשים לעזרת הגברים והפכנו אותו לגורם מחולל שבית-הכנסת נע סביבו. ברוב בתי-הכנסת המחיצה היא מעין דיקט בעובי של 15-10 ס "מ. אנחנו הרחבנו מחיצה זו לקיר בעובי ארבעה מטרים, המאגד בתוכו פונקציות בסיסיות, כגון הבמה אליה עולה החזן, המקום בו ממקמים את הסידורים ועוד".
אתה חושב שהעיצובים יכולים להוביל לשינוי?
"כאדריכל, החלום שלי הוא שיוציאו את התוכניות לפועל, ואני מאמין שהציבור הדתי נמשך לכיוון של שוויון או לסוג של ליברליות חדשה המתאימה לגדרי ההלכה הקיימים, וניתן ליצור מערכת יותר שוויונית באמצעות פתרונות פשוטים שנועדו בעצם לגרום לצופה בהם לחשוב מה הוא יכול לשנות אצלו בבית-הכנסת כדי להשיג שוויוניות".
לא מסתכלים, לא מתערבבים
חלק מהעיצובים שהשתתפו בתחרות מוצגים במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת-גן עד סוף החודש. "התחרות והעיצובים השונים אמנם לא שינו את תפישתי בנושא", אומר מאיר אהרונסון, האוצר הראשי והמנהל האמנותי של המוזיאון, "לדעתי, התחרות לא הצליחה להביא את הפתרון המושלם ליצירת מרחב שוויוני בבית-הכנסת, משום שקיים ניגוד פנימי בין מרחב שוויוני לבין בית-הכנסת הפועל על-פי ההלכה. הפתרונות המוצעים הם אלגנטיים, אך לא הופכים את המרחב לשוויוני לגמרי. אך עם זאת, היה מעניין לראות את הדרך בה ניסו המתמודדים למצוא פתרון לבעיה שלפני כן לא הייתי מודע לה".
צוות השופטים בתחרות הורכב מאדריכלים דתיים וחילונים ומהרב רונן לוביץ', רב הקיבוץ ניר-עציון, שבדק אם העיצובים המתחרים עומדים בכללי ההלכה. "מטרת ההפרדה בין נשים לגברים בזמן התפילה נעוצה בשתי סיבות", הוא אומר. "האחת היא למנוע התערבות של נשים וגברים במהלך התפילה, שמביאה לידי קלות ראש, והשנייה היא למנוע הסתכלות של גברים בנשים, העלולה להביא לידי הרהורים.שתי הסיבות מסכימות על עיקרון בסיסי אחד, שאומר כי בית-הכנסת הוא מקום תפילה המתאים להרהורי קדושה, והתערבות של נשים וגברים או הסתכלות של גברים בנשים עלולה להפר זאת.
"קריטריון הסף שלי היה מניעת ההתערבבות של הנשים עם הגברים", הוא אומר, "ולכן אישרתי גם דגמים שבהם קיימת אפשרות של הסתכלות אך ישנה הפרדה. באופן מעשי חלק מהדגמים לא יתאימו למי שמעוניין להקפיד על כללי ההלכה".
(שאלה) האם ייתכן שוויון מהותי יותר בין גברים לנשים בבית-הכנסת מעבר לעיצובו?
(תשובה) "מבחינת ההלכה יש לזה מקום מסוים אבל העניין לא מקובל ברוב הגדול של בתי-הכנסת האורתודוקסיים. מצד שני, למרות שברוב הקהילות לא נוכל להגיע לשוויון מלא, ניתן לעשות הרבה כדי להפוך את בית-הכנסת למקום ידידותי, נוח ומזמין לציבור הנשים. גם אם השוויון לא יתבטא בחלק הפעיל של הנעשה במהלך התפילה, לפחות תהיה נגישות לצפייה והאזנה מרבית ותינתן התחושה לנשים שהן שייכות ומעורות בנעשה. בנוסף, מעבר לאינטרס הנשי הפמיניסטי, יש לעניין גם אינטרס דתי. אני מאמין שאם בית-הכנסת יהיה מקום מנכר ונשים ירגישו בו לא רלוונטיות, בשביל הרבה נשים הוא יהפוך להיות לא רלוונטי והן לא יגיעו אליו, ולכן האינטרס הדתי מחייב נקיטת פעולות שיקנו הרגשת שייכות".
עיתונאית, בעלת ניסיון בכתיבה ובעריכה בעיתונים ובמגזינים שונים, חובבת סרטים, תיאטרון, טיולים ועוד
*** ביקורות סרטים ומוסיקה, יופי ואופנה, הורות, זוגיות ואהבה, אוכל, עיצוב, רוחניות, תיירות, בריאות אופניים, מחשבים, עסקים ועוד באתר http://www.ifeel.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
