בית המשפט המחוזי בירושלים דן לאחרונה בתביעת רשלנות רפואית אשר הגישו זוג הורים שנולדה להם בשנת 1995 ילדה הנושאת את מחלת האיקס השביר וסובלת מפיגור חמור עקב כך.
ההורים הגישו את תביעתם בעילה של רשלנות רפואית כנגד שירותי בריאות וכנגד הרופא הגניקולוג המטפל במהלך ההיריון, ד"ר יעקב זר.
הרופא אשר טיפל באם בעת הריונה עם ביתה הפגועה לא שלח את האם לבדיקת נשאות לאיקס שביר ולא מסר לה כי קיימת בדיקה שכזו. ההורים טענו בתביעתם כי הרופא המטפל לא לקח אנמנזה (פרטים) טובה מהאם ולפיכך לא היה מודע לכך שבמשפחת האם קרובת משפחה רחוקה אשר סובלת מפיגור, דבר אשר יכול היה לרמז על אפשרות של מחלה גנטית ולחייב בדיקה של האם.
ההורים טענו עוד כי ד"ר זר התרשל בכך שלא שלח את האם לבדיקת הנשאות לאיקס שביר וכי התרשל בכך שלא גילה לאם כי בדיקה זו קיימת.
עוד טענו ההורים בכתב התביעה כי שירותי בריאות כללית, אשר בה הייתה חברה האם התובעת ובמסגרתה ניתן לה מעקב ההיריון על ידי ד"ר זר, הייתה חייבת לעדכן את רופאיה, ובהם ד"ר זר בקיום הבדיקה ובצורך לשלוח נשים הרות לבדיקה זו של איקס שביר כבדיקת סקר או לכל הפחות בחובה לעדכן נשים הרות בקיום בדיקה זו.
הנתבעים טענו מנגד כי בעת ההיריון נשוא התביעה, סוף שנת 94 ותחילת שנת 2005, בדיקת דם לאיקס שביר לנשים הרות לא הייתה מקובלת כבדיקת סקר ולפיכך עצם העובדה כי האם התובעת לא הופנתה לבדיקה זו אינה בגדר רשלנות רפואית במעקב ההיריון.
בית המשפט דן בטענת ההורים כי האנמנזה שלקח ד"ר בר הייתה לקויה ורשלנית ובסופו של דיון קבע כי אף אם ד"ר בר היה מבצע אנמנזה מלאה ושואל את האם לגבי קרובי משפחה רחוקים פגועים יש להניח, נוכח הראיות שנשמעו, כי האם לא הייתה מזכירה כלל את קרובת משפחתה הפגועה אשר כמעט לא הייתה בקשר עימה.
בית המשפט בחר בפסק דינו שלא להכריע בשאלה אם בעצם העובדה שד"ר זר בחר שלא לשלוח את האם במהלך מעקב ההיריון לבדיקת הנשאות לאיקס שביר הינה בגדר רשלנות רפואית.
בית המשפט מתמקד בשאלה המרכזית לטעמו והיא אם הייתה מוטלת על הרופא החובה ליידע את האם כי קיימת בדיקה לנשאות לאיקס שביר.
בית המשפט קובע נוכח המאמרים הרפואיים אשר הוצגו לו כי היה על הרופא המטפל להיות מודע בשנת 1994 לאפשרות של ביצוע בדיקת נשאות לאיקס שביר לנשים הרות.
עוד קובע בית המשפט כי הייתה מוטלת על הרופא המטפל, ד"ר זר, החובה ליידע את האם התובעת על האפשרות לבצע בדיקה זו וליידעה כי הבדיקות אשר ביצעה על פי הנחייתו במהלך ההיריון אינן מכסות את כל האפשרויות לגילוי מוקדם של מחלות גנטיות ומשלא עשה כן הרי שיש בכך רשלנות רפואית בטיפול.
בפסק הדין דן בית המשפט בפסקי הדין אשר הביאו להלכה המשפטית בדבר חובת הגילוי של מידע מצד רופא כלפי מטופל והזכות שיש למטופל לאוטונומיה על גופו. בית המשפט מדגיש כי הגישה המקובלת כיום הינה שחובת הגילוי הינה נרחבת ומשתרעת אף על בדיקות רפואיות פרטיות, אשר אינן במסגרת סל הבריאות, וכן על בדיקות שאין הוריה חד משמעית כי הן הכרחיות אצל המטופל.
בהמשך פסק הדין קובע בית המשפט כי התחום של מעקב הריון ולידה הינה תחום רגיש במיוחד כאשר אין עוד תחום אשר חשיבותו רבה יותר לאדם סביר מאשר בריאות משפחתו וילדיו ועל כן הפסיקה קבעה כי בעניין זה יש לנהוג משנה זהירות.
באשר לאחריות שירותי בריאות כללית (קופת חולים כללית) אשר במסגרתה עבד הרופא המטפל, ד"ר זר, ובה הייתה חברה האם התובעת קובע בית המשפט כי קופת החולים חייבת הייתה לעדכן את רופאיה באפשרות של ביצוע בדיקת נשאות לאיקס שביר אצל נשים הרות והיא לא עשתה כן.
לפיכך אף טענת התובעים בדבר רשלנות רפואית מצד קופת חולים התקבלה.
פסק דינו של בית המשפט עסק אך בעניין אחריות הנתבעים לנזקי התובעים ובהמשך יינתן פסק דין נפרד לעניין שיעור הנזק והפיצויים להם זכאים התובעים בשל רשלנות הנתבעים.
הכותב הינו עו"ד העוסק בדיני נזיקין, רשלנות רפואית, תאונות דרכים ותאונות שונות. חבר בועדת רפואה ומשפט של לשכת עורכי הדין, חבר באגודה לרפואה ולמשפט בישראל, בעל השכלה רפואית.
תאונות עבודה
תאונות דרכים
רשלנות רפואית
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
