שבעה חיילים לכודים בצריף במלחמת העולם השניה במזרח הרחוק.סייר יפני נכנס לצריף ונשבה על ידם.
מה לעשות איתו האם להרוג אותו ,האם לקחת אותו איתם כשיעזבו את המקום.
הדעות חלוקות.גם הזמן חשוב.
ברגע הראשון מוכנים לחסל אותו אך בהמשך לאחר שהכירו אותו במקצת ולאחר מחשבה שניה יש ששינו את דעתם.
אמנם אין הפסקה בהצגה אך למעשה המחזה מורכב משני חלקים עיקריים.
הראשון המגע בין החיילים,הפחד מהבאות,האלימות המתפרצת ביניהם בהתאם לאופיים השונה,העקיצות על מוצא ,ראית דברים שונה בהתאם לאופי של כל אחד ואחד,דרגות שונות וכו'.
החלק השני לאחר בואו של השבוי מטפל במוסר בזמן מלחמה הן של הצבא והן של כל אחד מהחיילים באופן אישי.
עוד בטרם שנשבה היפני אנו עושים הכרה עם החיילים הנמצאים במקום הצר, המחניק ,המלחיץ.כל אחד טיפוס אחר כל אחד עם המטען שהביא מהבית,לכל אחד התנהגות אחרת השקפת עולם אחרת.
הבימוי-סלבה מלצב שוטף,קיצבי,מהיר.נבנתה הצגה חזקה.
המחזה זכה להצלחה גדולה עם פירסומו והוצג גם כמה פעמים בארץ.
יתכן וההצלחה נובעת מכך שהמחזאי ויליס הול שכתב אותו ב1958 לא נקט עמדה השאיר את הדילמות הקשות פתוחות והתשובה אם היתה כזו ניתנה ע'י פעולה לא מכוונת תרצה-יד הגורל.
בסוף המחזה החייל שרצה להרוג את השבוי מההתחלה ולא שינה את דעתו הופך בעצמו לשבוי.
בסיום זה אפשר לראות רמז לדעתו של המחבר...
התפאורה צריף-אוסם עם מיטות עץ כשבחוץ יורד גשם לסירוגין שירתה היטב את ההצגה והוצבה ע'י הבמאי.
התלבושות -אירנה שר מדי חיילים רטובים מהגשם היו יפות ואסטטיות ביותר.
משחקם של כל שמונת הבחורים המשתתפים בהצגה היה טוב מאוד החל בחייל היפני השבוי-דותן רמות ששיחק משחק אילם ללא דיבור רק בתנועות,התנהגות, הבעה וחוסר מעש וכלה בבאמפורת.
באמפורט-מחמוד מורה המשחק את התפקיד הראשי ולמעשה מניע את ההצגה, התנהגותו התנהגות של פרחח, התנהגות ברוטלית,עולה על העצבים של כולם .אינו מוכן לקבל הערות אך מעיר לכולם ,רב עם כולם.
הוא, שהתנהגותו כאמור ברוטלית וכוחנית מתגלה כרחמן ביותר כלפי השבוי ומכוון נשק אל חבריו כאשר מתברר לו שהמפקד מתכוון לחסלו אם יעזבו את המקום.הוא היה היחיד שהיה מוכן להרוג את היפני בתחילה ולא עשה כן בהוראת הסמל אך לאחר שראה את חוסר האונות של היפני, הכיר אותו במקצת הוא מתגלה לנו כחייל עם לב זהב.
מחמוד משחק את התפקיד בכשרון רב . הוא רגזן, מתנפל אל חבריו, משתלט עליהם מעליבם אך יחד עם זאת אנושי, חייל שאינו רוצה שאחרים יסבלו בגללו וחס על חיי היפני.
נהנתי ביותר מתפקידו המינורי של וויטקר הקשר-נמרוד שדות.הוא שקט מנסה לא להיות מעורב ונדחק לפינה אך כאשר שואלים אותו אם יש לו חברה הוא נבוך ומספר עליה ברגש ,בפיוט, בבישנות ,בנאיביות נערית,בשלווה מסויימת.אהבתי צורה זו של הגשת הדמות.
הסמל מיצ'ם -יובל מור מפקד החיילים חייב היה להחליט החלטות קשות.דאג לחייליו שיצאו בשלום והתנהג כמפקד היודע את תפקידו.
אוונס-שחר רז שיחק את "הילד של אימא ואבא"תפקיד אופי שבוצע היטב.
סמית-אייל לוי-יחסו אל השבוי לא היה מצפוני אלא סוביאקטיבי ביותר.אחיו חייל ועלול להמצא באותו מצב . משחקו היה מאופק והגיוני.
גם שני הרב טוראים-איתן צלניק ויוגב מבורך מילאו את תפקידם על הצד הטוב ביותר.
לראות או לא לראות:מחזה אקטואלי ביותר המעורר למחשבות שבוצע, בויים והוגש היטב.
נכתב על ידי elybikoret , 14/6/2008 08:04
elybikoret
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
