לדעתנו, בניגוד לגישת פסק הדין ברוב המקרים "מקום מגוריו הקבוע" של העובד הזר הוא ביישוב שהוא שוהה בו בתחום מדינת ישראל. מכאן נגזר כי מקום מושבו לענין המס הינו המקום בישוב בגבול הצפון. במצב עניינים כזה הוא עונה להגדרה של "תושב" אשר בתקנה 1 לתקנות. מאחר והוא עונה על התנאי שבתקנה 2 לתקנות (מגורים בתקופה מינימלית), אזי הוא זכאי להנחה ממס כמו כל ישראלי תושב אחד מהיישובים הנקובים בתוספת לתקנות.
יודגש כי העובד הזר הוא אזרח זר, אך איננו "זר למדינה" מבחינת דיני המס. השאלה האם הפלייתו בהשוואה לישראלי הינה ראויה? ברוב מדינות העולם פסקו בניגוד לבית המשפט בנצרת, בהתאם לגישה המובעת על ידינו.
קיימים גם שיקולים ערכיים לבד ממשפטיים, הפוסלים את החלטת בית המשפט בנצרת.
האם העובד הזר, אשר חי ומתגורר בסיכון בטחוני, כמו כל ישראלי תושב המקום, מעל 10 שנים באחד מיישובי גבול הצפון, אינו זכאי לשוויון זכויות ?
גם מסורת ישראל מדורות של עמנו מתקופת התנ"ך סולדת מהפלייה זו: "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם, ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (ויקרא כ"ד 22).
הנרצה לייחד לו צדק ומשפט שונה בניגוד למצוות אבותינו: "משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה" (ויקרא כד 22). יותר מכך, כל העולם הנאור, המוביל, לרבות מדינת ישראל סטו ממבחן הדומיסיל. אפילו באנגליה מכורת הדומיסיל סטו ממנו. גם בחקיקת המס בישראל (תיקון 132 מ-1.1.03) אומצו חזקות של שהות מעל 183 יום כראיה למושב ישראלי. גם באמנות המס של ישראל בית קבע הוא מקום מושב הנישום. נראה כי פסיקת בית המשפט על רקע כל האמור מוטעית ויש לסטות ממנה.
אברהם אלתר, עו"ד avi@altertax.co.il
רו"ח קובי צרפתי
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
