נישום העסיק את אחיו כשכיר בחצי משרה; והשכר שולם במזומן. הנישום שילם בגינו את המיסים ודיווח על כך לשלטונות מדי חודשי בחודשו, כולל דוח על תלושי שכר ודוחות אחרים. פקיד השומה השיב, כי הוא מוכן להכיר בהוצאה הזאת בתנאי שיוכח התשלום דרך חשבון הבנק של הנישום (תשלומי שיקים או העברות).
השאלה היא: האם צודק פקיד השומה בתשובתו; ואם כן - מה הסימוכין לכך. שכן, לעניות דעתי, נישום - אשר מנהל "ספר תקבולים ותשלומים" - אינו חייב לנהל חשבון בנק; ולבד מזאת, אפשר להוכיח, שבפועל, עבד האח בעסק.
עו"ד אהוד שוסטק ורו"ח (משפטן) רמי אריה - משיבים:
הבסיס הנורמטיווי להתרת הוצאות, שהוצאו בעסקו של נישום, עוגן בסעיף 17 לפקודת מס הכנסה, אשר במסגרתו, ובתנאים שקבע, יותרו בניכוי הוצאות שהוציא נישום בעסקו, כנגד הכנסתו; וזו לשונו: "לשם ברור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על פי סעיף 31 - יציאות והוצאות שיצאו כולן ביצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד, לרבות...".
ארבעה הם אפוא התנאים המצטברים, אשר רק עם התקיימם אפשר להתיר בניכוי הוצאה כאמור. ואלה הם ארבעת התנאים: א) ההוצאה הוצאה בפועל בידי הנישום; (ב) ההוצאה הוצאה כולה; (ג) ההוצאה הוצאה בייצור ההכנסה ולשם כך בלבד; (ד) ההוצאה הוצאה בשנת המס (ראה: ניתוח בעמ"ה 80/91, יחיאל פרידפרטינג נ' פקיד שומה טבריה) .
לצד סעיף זה של התרת הניכוי, בא סעיף 32 לפקודה, הקובע הסדר שלילי בתביעת הוצאה כאמור בידי הנישום. וכך קובע סעיף 32(1) לפקודה:
"בבירור הכנסתו החייבת של אדם לא יותרו ניכויים בשל -
(1) הוצאות הבית או הוצאות פרטיות:
(2)...".
סעיף זה, כעולה מניסוחו, אינו קובע מה ייחשב להוצאה פרטית ומה לא ייחשב לכזו. ואולם, בהתאם לפסיקה, מקובל לראות הוצאה פרטית בכל הוצאה שלא הוצאה בזיקה ישירה לתהליך השגת ההכנסה של הנישום (ראה: עמ"ה 149/92, אילן פישר נ' פקיד שומה חיפה).
בהילכת "שליטנר" [עמ"ה 110/96, ראובן שליטנר נ' פקיד שומה תל אביב 2] נדון מקרה דומה למתואר בפניית השואל, אלא ששם שולמה משכורת לילדי בעל העסק, שבעת התשלום היו חיילים בשירות סדיר בצה"ל (מקרה דומה נדון גם בפסק הדין הכהן רחמים, עמ"ה 15/77). השופטת ברכה אופיר-תום קובעת, כי נטל ההוכחה בדרישת הוצאות היא על הנישום, ובמילותיה בפסק הדין: "בטרם איכנס לעיצומה של מחלוקת זו בין הצדדים, שביסודה עובדתית היא, אני רואה להזכיר כי אין חולק, גם לא המשיב, שכאשר בנושא הוצאות עסקינן, מוטל נטל ההוכחה על המערער שהוא לכל הדעות 'המוציא מחברו' בהקשר זה (ראה, על נטל השכנוע בכלל: רע"א 1436/90, גיורא ארד נ' מנהל מע"מ; ועל הנטל בנושא ההוצאות בפרט: ע"א 414/78, רכב ישראלי בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 2, פד"א י 207; וראה את דברי השופט פלפל בעמ"ה 234/88, מרכז רמיר נ' פקיד שומה למפעלים גדולים)".
ומוסיפה השופטת וקובעת: "נטל הוכחה זה הרובץ על כתפי המערער, ככלל, כבד הוא במיוחד כאשר ההוצאות הנדרשות על ידו, הן הוצאות ששילם לפי דבריו לקרובי משפחתו שעל עדותם מבקש הוא לבנות גירסתו בתיק. קל וחומר כך, כאשר המדובר הוא, כמו בענייננו, בקרובי משפחה מן הדרגה הראשונה, קרי, ילדיו".
מצוין בזה, כי תשלום שכר לבן-משפחה הוא רגיש במיוחד לנוכח החשש פן ידווחו משכורות שווא לבני משפחה, כדי לנצל את שיעורי המס הנמוכים שלהם ואת נקודות הזיכוי שלהם. כך אנו מוצאים בסעיף 65 לפקודה את חובת חישוב המס המאוחד לבני-זוג שהכנסותיהם תלויות זו בזו, וכן את סעיף 83 לפקודה העוסק בהסבת הכנסה לילד עד גיל 20, הקובע, כי הכנסה שהוסבה כאמור, תיחשב להכנסת המסב לעניין חישוב המס.
לפיכך, יש שני מבחנים, מצטברים, להכרה בהוצאת שכר לבן-משפחה: (א) הוכחת עצם קיומם של יחסי עבודה כנטען, בין העוסק לבין בני משפחתו; (ב) היות ההוצאה, המוצאת בגינם, בבחינת הוצאה ששימשה כולה בייצור ההכנסה ובשנת המס שבה נדרשה.
היישום בענייננו:
נראה, כי דרישתו של פקיד השומה להוכחת התשלום דרך חשבון הבנק אינה נובעת מהוראות ניהול פנקסי חשבונות, שכלל אינן עוסקות בשאלה כיצד יש לשלם משכורת לעובדי העסק. הרי אפילו נישום, אשר מנהל את חשבונותיו העסקיים בשיטה הכפולה, ואשר חייב בהתאמת בנק, אינו חייב לשלם את המשכורת לעובדיו באמצעות חשבון הבנק של העסק והוא יכול לשלמה במזומן. הדרישה להוכחת התשלום היא חלק מנטל הראיה, שדורש פקיד השומה לקיום יחסי עובד-מעביד ולהכרה בהוצאה, כאמור בפסק דין שליטנר המצוטט לעיל.
ראשית: על הנישום להוכיח, כי אכן נתקיימו יחסי עובד-מעביד בינו כמעסיק לבין אחיו, לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה (מבחן הפיקוח, מבחן ההשתלבות על הפן החיובי והפן השלילי שלו - ראה פסק דין התאגדות לתרבות גופנית הפועל טבריה נ' פקיד השומה טבריה, ע"א 5378/90); או, היה מדובר בעזרה מקובלת של בן-משפחה לבן-משפחתו.
שנית: על הנישום להוכיח, כי עבודתו של אחיו בעסק תרמה, באופן ישיר ומעשי, להכנסות העסק השוטפות בשנת המס.
הרמת נטל הראיה לעניינים האמורים, כאשר אי אפשר לעמוד בדרישה של הוכחת התשלום בדרך של שיק בנקאי, יכולה לבוא בדרך של הצגת תדפיס שעון נוכחות של האח כעובד, או בדרך של תצהירי לקוחות או ספקים של העסק, שיעידו כי האח אכן עבד בעסק ושיעידו על סוג עיסוקו בעסק. חיזוק נוסף להוכחה הדרושה יכולים לתרום מסמכים של העסק, שעליו יופיעו, כבדרך שגרה, כתב ידו או חתימתו של האח, למשל: על טופס הזמנות עבודה, על תעודות משלוח וכד'. מצוין בזה, כי תשלום שכר בדרך של שיק, או בדרך העברה בנקאית לחשבון האח, מהווה, גם הוא, סממן מחזק להרמת נטל הראיה בדבר נכונות ההוצאה.
אם, כמובא בפניית השואל, אפשר להוכיח, כי בפועל, עבד האח בעסק, תוכר הוצאת תשלום השכר לאח, גם אם תשלום המשכורת נעשה במזומן.
המשיבים ממשרד ד"ר אברהם אלתר.
אברהם אלתר, עו"ד avi@altertax.co.il
עו"ד אהוד שוסטק ורו"ח (משפטן) רמי אריה
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
