מאת: נסים גבאי gabbai@012.net.il
מסמך זה יכול וייקרא כחוות דעת יחיד, של אזרח.
יכול מאוד להיות שישנם רבים התומכים בחוות דעת זו.
יותר מסביר שאם המסמך יעורר הדים, ישייכו אותו מיד לתחום הפוליטי, וכידוע הדרך משם קרובה לתיוקו בפח.
הכל יכול להיות, אבל הצעתי היא שמעבר לקריאתו של המסמך ע"י הציבור הרחב - יובא נא מילה במילה בישיבת ממשלת ישראל ביום שלישי 10.06.08 מיד לאחר חג השבועות. באותה ישיבה ביטחונית אמורה להתקבל הכרעה לגבי כניסה או אי כניסה מסיבית של צה"ל לעזה, קרי: המבצע הקרקעי הגדול המובטח ו/או המאויים ע"י ממשלת ישראל כבר זמן לא מועט.
המסמך מגובה רק ע"י עובדות, ואל לאיש להתעלם מהן - רק כי הדברים אינם נוחים לו ו/או למי שיושב לידו. טבעם של דברים מסוג זה, שהם מצביעים על מחדלים כאלה ואחרים - אבל רצינותם והשלכותיהם לחיי אדם, מחייבת כולם לפקוח עיניים, לחדד שכל, ולשנס כוחות נפשיים כדי להגיע למסקנות הנכונות, האמיתיות, תוך מתיחת קו מפריד עבה מהנורמות השיגרתיות והפסולות הנפוצות במחוזותינו.
ממשלת ישראל נהגה עד כה ברפיסות מוחלטת
זה החל במלחמת לבנון השנייה שמצאה את ממשלת ישראל עם המכנסיים למטה. ראש הממשלה לא ידע מימינו ומשמאלו, והעוזר כנגדו, שר הביטחון, היה רחוק מזרח כמערב מכל הסיטואצייה הביטחונית שנפלה עליו. במצב זה פלא הוא שמדינת ישראל יצאה מכל הטראומה הזו רק עם מסקנות קשות של וועדת וינוגרד שנזרקו לפח, ורק עם 150 חללים שאימללו עוד רשימת משפחות שכולות. יכול היה להיות אפילו גרוע מכך. כמעט נפל עלינו יום כיפור בנוסח חדש, ולך תדע אם הפעם לא היו משתגעים הקברניטים הטירונים הללו ב"תמות נפשי עם פלישתים" - והמבין את מדיניות העירפול יבין.
גם זה לא עזר לרפיסות הכוללת בדרך מחשבתה של הממשלה הזו
הדרום החל ללמד את מדינת ישראל הריבונית, מהיכן משתין הדג. כנופיית טרוריסטים עשתה הפיכה צבאית אל מול עינינו "המופתעות" והעיפה לגדה את הזקן הסנילי הפלשתיני הקורא לעצמו נשיא העם השואף למדינה עצמאית משלו. בדיחה עצובה, קורעת מצחוק וחותכת ורידים, אבל עם תוצאה בלתי סבירה בלשון המעטה: הבאנו על עצמנו את האיום האיראני מלבנון, גם לחזית הדרומית. נכון, אלה לא איראנים המטווחים אותנו יום יום מעזה. אלה סתם ערבים אחרים שפועלים באותה שיטה, ואותה כוונה להשיג תוצאה זהה. תודה על התיקון של מי שהבחין בהבדל הדק.
לא כך מנהלים מדינה
ממסקנת ביניים לפני המוטו של המסמך שטרם החל קורם עור וגידים, ניתן להבין שלמעשה אין לנו כיום ממשלה בישראל. ראש הממשלה הוא אותו ראש ממשלה טרוד וקבור בחקירות שחיתות לא עלינו, ולצידו שר ביטחון חדש כרונולוגית וישן מקצוענית, אבל שונה לחלוטין מזה שחשבנו כי ברק אהוד שמו. שניהם ביחד פועלים כדגים במים, מנווטים את המדינה כאילו בחלל חיצון, ולמעשה הגענו לאבסורד הנוראי שאפשר לחשוב שאולי עמיר פרץ הוא זה היושב על כס שר הביטחון.
האם מבחן התוצאה האיום נובע משיקולים ענייניים?
מקורבי ראש הממשלה, ומקורבי שר הביטחון - יכולים לטעון: "אנחנו עושים כל מאמץ כדי ליישב את הבעייה ולמנוע את הסכנה בהתקפה צבאית. נפעל רק לאחר שנמצה כל אופצייה מדינית, ואולי אפילו נביא בסופו של דבר להסכם רגיעה עם האוייב". לכאורה טענה הגיונית. למעשה, טענה הזוייה עד מקוממת. ראיית הדברים בצורה זו מביאה אותנו להעמיק את הבעייה ולהעצימה בתוספת חטא על פשע. בכך אנו משדרים רק דבר אחד: הפסדנו בלבנון את ההרתעה בצפון והעצמנו את חיזבאללה. נרדמנו בשמירה על שמירת הדרום וקיבלנו חמאס מאיים, הורג, ומשגע נפשית אזרחים ישראליים רבים שכל חטאם הוא מקום מגוריהם בעוטף עזה. עם מבחן תוצאה זה לא ניתן קרדיט לשום מדינאי להמשיך ולהסס: כי מחשבות כבדות משקל בחישוביו.
הפתרון חרוט על הקיר
את הא' ב' לא המציאה ממשלת ישראל. גם את סדרות המספרים הבינלאומיים קיבלנו לשימוש לפני הקמתה של ממשלת ישראל הנוכחית. כך גם השכל הישר, דרך הטבע, ונורמות חיים בסיסיות כאזרחים במדינה ריבונית וחברה באומות המאוחדות - כל אלה היו חרוטים בלב כל ישראלי, אפילו טרם הקמתה של ממשלת אולמרט.
הפעילויות (המדינית ו/או הצבאית) חייבות להיות ברורות
טוב מאוחר מאף פעם הינו פתגם יפה לתלמידים לקשט בו את מחברותיהם, אבל אינו פחות טוב למנהיגים כדי לכלכל צעדיהם אליהם הם נדרשים מעצם המנדט שניתן להם ע"י העם.
שרי ישראל חייבים לבחון את הנתונים ולהביט אחד בשני בגובה העיניים, בלי הרבה גלגולי עיניים, ועם הרבה נחישות לעמוד בכל לחץ חיצוני שכידוע איננו נטול אינטרסים משלו, ולדאוג אך ורק למדינה שלהם שעליה הופקדו.
להלן העובדות: מדינת ישראל נמצאת בסיכסוך עקוב מדם עם הערבים מסביב, רק כי האוייב הזה לא היה מוכן להפנים החלטת האו"ם על הקמתה של מדינת ישראל. מאז ועד היום עושה האוייב הכל כדי שלא נוכל לחיות לצידו בשלום. העובדות הבסיסיות האלה הצליחו לדהות עם הזמן כתוצאה מרפיסות חד משמעית של ממשלות ישראל לדורותיהן. אפילו מגלגלי העיניים מאלה הקרואים "שמאלנים" יודעים היטב שבלית ברירה נאלצנו לכבוש שטחים חיצוניים למדינה במלחמות עקובות מדם, רק כדי שבסיומה של כל אחת מאותן מלחמות - לא נהייה גוויות צפות בים התיכון.
הרפיסות הזו הובילה אותנו לזיגזג האיום שנקטה ממשלת הטירונים אולמרט/פרץ במלחמת לבנון השנייה, ובעניין זה כל המוסיף גורע. אין כל ספק שעצם הישארותה של ממשלה זו על כנה, מלמדת יותר מאלף מונים על רפיסותה של כל הפוליטיקה הישראלית, אבל זה כבר עניין לא רלוונטי למסמך הספציפי שאני חותר לסיימו עם המוטו המודרך בו.
מדינה ריבונית חייבת לשמור על עצמה ואזרחיה
יאמרו המלעיזים בדבריהם המוכנים בקצה לשונם כבר מתחילת המסמך הזה, ויבטלו הדברים במחי יד. אין בטענותיהם הברורות מראש שלא הוסטו מהעובדות שפורטו עד כה, להוכיח דבר, מעבר לאי יכולתם לקבל ביקורת. הרי בגלל זה נאלצתי לכתוב את המסמך כדי שיהיה חקוק וברור גם אחרי ה-10.06.08.
ממשלת ישראל חייבת להבהיר לערבים, לפלשתינים, לערביי ישראל, ולעולם
מדינת ישראל קיימת ע"פ חוק בינלאומי.
הסיכסוך עם הפזורה הפלשתינית נמצא בהליך שנקטע כל פעם מחדש ע"י אינסוף גורמים המפצלים את הפלשתינים מלהגיע לאיזושהי אפשרות לקבלת החלטות. יחד עם זה, אין להביא עובדה אחת בסיסית נוספת המעיבה על כל סיכוי להגיע להסדר עם הפלשתינים: ברובם, באמונתם, אין להם כל כוונה להשלים עם קיומה של מדינה יהודית במקום בו היא נמצאת. שתי עובדות קשות ומקשות אלה (פיצול פלשתיני פנימי, ואי הכרה במדינה טהורה יהודית במקום הזה) מביאים אותם להתנהג כילדים קטנים, אבל אכזריים.
כל זה מחייב אותנו להגיב בהתאם
מדינה ריבונית כמו ישראל, שוחרת שלום ותאוות חיים של "איש תחת גפנו ותאנתו", אינה יכולה לקבל כנורמת חיים מצב בו אוייב צמא דם מטווח אזרחיה במטרה להרוג. זה מצב שאינו מתקבל על הדעת, ולמרות האבסורד: אנחנו "חיים עם זה" כבר יותר מ-7 שנים.
מדינת ישראל חייבת להגיב, ולאו דווקא עם הכללים הישנים שהרבה ניתן לכתוב על כך, שכבר כלו מין העולם.
אוייב פלשתיני אכזר לפי כל קנה מידה, חייב לקבל תגובה בדיוק כפי שמגיע לו. אוייב כזה אינו יכול להסתתר מאחורי אמנות למיניהן, ולהתלונן בבכי על תינוקות חפים מפשע הנהרגים מפצצות ישראליות. מיכלול הדברים שהובאו במסמך זה אינם מטילים ספק בזכותה של מדינת ישראל להפציץ את האוייב הזה, ללא רחם, ועד שיאמר: "רוצה אני". לא כתוב בשום חוק מקומי או בינלאומי שבסיטואצייה עם נתונים כאלה, שליחת חיילים ישראליים אל מותם יחד עם הפצצות על הפלשתינאים - היא המודל המאזן. אין שום היגיון להביא למותם הוודאי של מאות חיילים תמימים חדורי אליי קרב, "למות למען מולדתם". החיילים האלה תאבי אקשן, אבל הוריהם אינם יכולים להירדם בלילות. החיילים האלה מספרים סיפורי גבורה לחבריהם, ואח"כ נקברים על ידם, ולידם. כל המצב רוויי הדם הזה יכול להימנע, לו רק הישכלנו להבין שאין צורך להביא להכרעה תוך תשלום בדם ילדינו. כתישת האוייב הזה מהאוויר, מטנקים, ומספינות - היא הדרך היחידה לתת את המענה שמחפשת ממשלת ישראל: "נעשה פעולה גדולה כדי שאח"כ נוכל לשבת לדבר עם האוייב הסרבן הזה". אז למה צריך בתווך להביא עוד כמה מאות משפחות למלא חניונים לצידי בתי הקברות?!
מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות, ולוחם צדק חברתי. נשוי ואב לארבעה מופלאים.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
