המצב אולי קצת מסובך, אך התשובה פשוטה מאוד: מפני שלאירועים שהתרחשו אז, יש השלכות דומיננטיות על חיי כיום. האנשים הקרובים לי כיום אינם מקבלים את החוויות הקשות שעברתי אז כפי שהן התרחשו במציאות. זה יוצר נתק מסוים, דיסהרמוניה, ואף יותר מכך: זה יוצר יום יום מחדש כעס עצום כלפי המטפלים המכחישים את המציאות ובכך גורמים לי נזק ופגיעה באיכות החיים שלי.
ברם, כיוון "שאין הנחתום מעיד על עיסתו", דווקא אנשי המקצוע הם כנראה היחידים שיכולים לעזור לי ולהעיד לטובתי בכך שיאשרו את העובדות (לפחות!). תתפלאו, אך ממש לא צריך טיפול נוסף. כל איש מקצוע מנוסה שקצת מכיר את ההיסטוריה הטיפולית שלי, יוכל לפתור את הבעיה תוך מספר דקות. הוא רק צריך לקיים שיחה כנה ואמיצה עימי ועם אותם קרובים, שלדעתי אינם מבינים עניין, על אודות ההתערבויות המיוחדות שנעשו מולי בשנים הנדונות. ואולי בכלל זה ייקח רק דקה, כי איש המקצוע יאשר שרוב רובו של הטקסט הכתוב בספרי "מישהו מטפל בך" הוא אמת לאמיתה. ואל תדאגו לי, כי אין סיכוי שאני אתמכר לסיטואציה הטיפולית ואבקש לטעום עוד מטעם הפסיכותרפיה. חמש עשרה שנות טיפול הספיקו לי די והותר...
אך המטפלים מסרבים בתוקף, למרות שזו חובתם המוסרית !!
שום מטפל לא אשם במה שקרה לי, כי לאיש לא הייתה כוונה רעה, נהפוך הוא. אך המטפלים שלי בהחלט אחראים למה שקרה במסגרת הטיפול מפני שהם גרמו באופן ישיר לתוצאותיו ולהשלכותיו בפועל. בדיוק כמו אדם שבלי כוונה דרך על רגלו של האחר ואינו אשם כי לא עשה זאת בזדון, אבל בהחלט אחראי וצריך לבקש את סליחתו.
בכל אופן, "העסק לא סגור ולא פתור" כי יש לו השלכות על חיי כיום. והמטפלים החסודים כל כך כלפי מטופלים רבים, כלפיי כלל אינם חסודים וכלל אינם רחומים...
שמעתי, שפרופ` יהודה פריד ז"ל שניהל את המרכז לברה"נ ברמת חן, הקים מעין "בתי דין" שמטרתם הייתה בין היתר לישר את ההדורים בין המטפלים למטופלים שנפגעו "מהגל החוזר" של הטיפול.
אחד הסיפורים ששמעתי (ואני לא בטוח שאני מביא אותו באופן מלא ומדויק) מתאר אישה שסבלה קשות מרגשות אשמה מאז מות אימה. היא האשימה את עצמה בכך שלא טיפלה כראוי באימה החולה ולכן היא בסופו של דבר זו נפטרה. אך רגשי האשם הנוראיים הביאו לתופעה פסיכו-סומאטית: במשך שבע שנים מאז מות האם האישה המסכנה והרדופה הייתה הולכת כפופה לחלוטין (ממש 90 מעלות) ללא יכולת להתיישר, ולא עזר שום טיפול גופני או פסיכולוגי.
זימנו אותה לבית הדין המיוחד ושם כצפוי היא הודיעה לרופאים השופטים שהיא אשמה במות אימה. פסק הדין של בית הדין היה שהיא אכן אשמה בכך שלא סייעה מספיק לאימה. עם זאת, גזר הדין היה שעונשה צריך להיות שבע שנות גב כפוף. והוסיף בית הדין, שכיוון שאלו כבר חלפו עברו, עתה היא רשאית להתיישר.
האישה מיד התיישרה !
יליד 1956 * קלינית - חולה במאניה-דפרסיה * נשאתי כ-400 הרצאות * מנחה קבוצות בעמותת אנוש * פרסמתי שתי אוטוביוגרפיות
עוד אודותיי: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ZVIELROFE
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
