וד יום עיון, הפעם בשפיים.
הפנים מוכרות, אנשי מעשה וביצוע, עמוסי אחריות להביא פתרון סביר למצוקות הכלכלה, הפרנסה, המצב הדמוגרפי, המשבר החברתי, ובחלקם גם למצוקות העומס הבטחוני.
עוד השקעה של יום עבודה, הוצאות-נסיעה ודמי השתתפות.
שוב פעם, בסוף היום, בזמן הנסיעה הביתה, אותן התהיות...
לפעמים גם ייאוש, תחושת חוסר הבנת המצב לאשורו, וחוסר יכולת אמיתית של השפעה עליו. לחלק נדמה כי אסור להרגיז, השלטון יכעס ויתנקם. לחלק אחר נראה שלא ביטאנו את עצמנו חריף דיו. חלק תוהים ומתלבטים האם להיות צודק או חכם (?), לחלק קטן התגלה האור והתבהר האופק.
עבורי היה יום זה תערובת של הישג וכשלון....
מחד, לאחר תהליך של התעניינות, למידה והבנת ההכרח - קבוצה מרשימה בהיקפה, כמאתיים איש, מתכנסת לעסוק בנושאים, אשר לפני מספר שנים אפילו לא היה להם שם. היה דניק רביב ז"ל, בשנים האחרונות פועל רפי עשת, אבל,
מושגים כמו שכונה, הרחבה, קו כחול, שטח מחנה, חידוש תשתיות, שיוך דירות - ריחפו אי שם בין "המומחים" ובגובה רב. אולם חלחלה סוף סוף ההכרה, כי גם בתחום זה עלינו להתמקצע ולהשתכלל.
לדאבון הלב גם הפעם איחרנו. לא זיהינו נכון את המציאות ואת המגמות שהיא מביאה. חמור מכך - גם היום אנו מפתחים פיגור וחוסר הבנה ומעשה.
התוצאות בשטח מדברות: בכל מה שתלוי בנו, בהיבטים החברתיים והקהילתיים, בתכנון הפיזי ובשכלול היכולת לטפל בממשק שבין התושבים הותיקים לחדשים - התקדמנו רבות.
אולם, בכל מה שקשור בהיבט הקרקעי ובמינהל מקרקעי ישראל - אנו הולכים ונסוגים.
כמו בנושאים רבים, אשר החלו להתרקם בתחילת שנות ה-90' דווקא במשרדי עו"ד ורואי חשבון של עוזבי או אוהדי התנועה הקיבוצית (נושאים שנקראו תאגוד, הפרדת נכסים מן הקהילה, יצירת פנסיה סבירה ועוד), כך גם הקולות הקוראים, מזה כמה שנים, לשינוי ,ללימוד, לגיבוש מטרות יעדים, שיטה, הקצאת אמצעים, הערכות, מעקב ובקרה בכל הקשור לנושאי הקרקע.
אלו עדיין לא נקלטו, עדיין לא נוצרה הבנה כי יש לאחד ולרכז כוח, לנצל יכולות, יתרון גודל, משאבים כלכליים שנצברו לאחרונה, בעיקר, טרם קמה מנהיגות שתבצע הערכת מצב עם מסקנות קשות ככל שיהיו, ותגבש דרך, שיטה ואמצעי התמודדות עם מצב הולך ומחמיר במערכת היחסים בינינו לבין ממ"י (ומוסדות הממלכה).
הרי ברור שנידרש לכך בשלב זה או אחר, ברור שנשלם ביוקר על האיחור.
היום כמעט כל ישוב - לבדד. עיקר הפעילות מתבצעת על ידי ראשי הארגונים הכלכליים.
לא קידמנו מהלכים אפשריים :
בצד הפוליטי - לא ניסינו לתרגם את עוצמת המחוז במפלגת העבודה להישגים אליה מגיעה, פעם אחר פעם, תנועת המושבים. אנחנו עסוקים בתמיכה בהינתקות, בהישארותה של המפלגה בקואליציה, ואפילו, כן - כן בגורלה של בקעת הירדן לעת שלום. ומתי נדאג לחוזי חכירה הוגנים מול מ.מ.י. ?
מתי נשחרר את הפקק שיצר מ.מ.י. בהחתמת קבוצים על חוזי חכירה לדורות? ואת נושא האדמות הזמניות (כבר כמה עשרות שנים!) כבר פתרנו ? ואת חוקיות חידוש ושיקום התשתיות הקורסות והמתיישנות על חשבון מצטרפים חדשים המקבלים כמובן מאליו ובזול תשתיות פיזיות חינוכיות וקהילתיות מעולות - כבר השגנו?
ברמת השתלבות במנגנוני המדינה - אלו שקובעים ומשפיעים על חיינו לא פחות מן הפוליטיקאים - עדיין לא התחלנו להשתלב. לשם צריך שליחים, לא רק ליעדי אגף המשימות של היום. אחת המשימות הקריטיות להישרדותנו הינה המינהל הציבורי במשרדי הממשלה ולא רק מינהל שכונה ד' בבאר שבע.
את היוצאים לשנת השרות צריך לחנך ולחנוך לפעילות במשרדי הממשלה ! ובמשך הרבה שנים. גם אם הדבר מחייב שנות שרות לאחר השרות הצבאי. בוגר תנועה אחד באגף התקציבים באוצר שקול לאלף ש.ש.ש. בתנועות הנוער, במוסדות לטפול בבעלי צרכים מיוחדים ולשאר הפעילויות המבורכות של אגף המשימות.
אותנו לימדו לטפל בשורשי הבעיה ולא בתוצאותיה. שורשי הבעיה מתחילים בהכנת ספרי התקציב. גם טובי אנשינו המעטים בועדת הכספים לא יכולים לגרום לשינוי סדר עדיפויות וקדימויות שנקבעו ע"י צעירים מוכשרים מונחי שר אוצר מתחלף תדירות, וטעוני מוטיבציה וגאוות יחידה. אפילו צ.ה.ל. לא הצליח לעצור את גרזן הקיצוצים על טייסות, חט' טנקים, אפודי מגן, ציוד אלקטרו אופטי ואימונים נדרשים, מבית מדרשם של צעירי האוצר.
בצד האלקטורלי - מעולם לא הצטיינו. שנים רבות הציבור שלנו זעיר. אפילו כך הצלחנו להתפלג ולהתפצל, ובלבד שישמר צבענו המיוחד, הייחודי והצודק.
ומה בצד התקשורתי? למעט הצלחות בולטות וראויות בתחום התעשייתי, רוב הפרסומים עוסקים בעוולות החיים בקיבוץ, בפערי השכר בגין ההפרטה ולקינוח - יחי הידד ! הסדרי מחיקת חובות שהם ודאי נושא לגאווה ולתחושת הישג.
שמא נבחין בפעילות מקצועית מתמדת מגובה בתקציבים נדרשים, מייצרת מנגנוני מעקב, ניתוח וזיהוי תהליכים, מייצרת חלופות פעולה להנהגת התנועה, מאתרת הזדמנויות לפעילות מואצת ותכליתית - במשקפת משוכללת עדיין לא איתרנו.
ודאי תאמרו : הכל שחור ? לא עושים כלום? תשובתי : תחליטו בעצמכם !
כי: אחרי חמש שנים של עיסוק ביישום החלטה 959 (הרחבות) עדיין משתנים ברצף כל חוקי המשחק: ועדות קבלה מתמסמסות, אין מקור מימון לתשתיות מתיישנות וקורסות, אין מקור כספי להסדרת דרישות הולכות ומחמירות של רשויות המדינה (בריאות, איכות הסביבה, בטחון וכו')
בחירת קבלני הביצוע של הבניה עוברת למ.מ.י. ולמשטר של מכרזים.
אחרי חמש שנים של עיסוק בהחלטה 969 (פיצוי לעת שינוי ייעוד קרקע חקלאית למגורים, בעיקר) כמעט אף קיבוץ לא ראה שקל אחד.
באופן דומה החלטה 979 (שיוך דירות) אפילו לא החלה לצאת לדרך מעשית. מחיר והוון בשיעור אפס % ליישובי קו עימות צפון - רק לתושבים חדשים. לותיקי 48' לפחות 11% אם לא 33% .
נסו להקים מאגר מים (לשיטפונות או למים מושבים לאחר טפול וטיהור). כנ"ל לגבי אתרי קומפוסט אזוריים, מייד תחטפו קיזוז של 10% משטחם, מתוך מכסת אזורי התעסוקה/תעשיה שלכם.
זכות יזום על הקרקע - רק ללא קיבוצניקים.
סיוע מוגבר ליישובי קו עימות בצפון - היה .
מחירי אפס לקרקע ביישובי עוטף עזה - רק אחרי חמש שנות טפול.
חוזי חכירה לדורות (49 שנה) - הופסק הטפול בהם כמעט לחלוטין ובלי סיבה מוצהרת.
נמשכת הכנת רשימה של ישובים זעירים וחצי ריקים כצעד הכנה להפקעת אמצעי ייצור שקיבלו מן המדינה (קרקע ומים).
מספיק כדי להמחיש? אם לא, יש עוד כהנה וכהנה נושאים.
אז מה ? עסקים כרגיל ? נישאר בתחושת כישלון או נתפוס מנהיגות?
נתראה ונראה ביום העיון הבא.... ? עמותת אדמתי www.admati.org.il מייצגת 145 קיבוצים ומושבים ותיקים במאבק על זכויותיהם בקרקע
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
