לעומת זאת בתי הספר למשחק העלו הצגות הקשורות לימי טרום המדינה ומלחמת העצמאות.
ראיתי וכתבתי כבר על "הוא הלך בשדות" ובמקביל מוצג כעת בבית צבי המחזה "הם יגיעו מחר"מאת נתן שחם.
תקופה זו בטרם הוקם צה"ל התאפיינה באלתורים,חוסר ארגון לפעמים והעדר דפוסי עבודה וסדר ברורים.
"הם יגיעו מחר" עוסק בשתי פלוגות ושני מפקדים המחכים לכיבוש יעד.
אנו עדים לויכוח בין שני המפקדים על דמותו של המפקד,על יחסו לחייליו,חיי השבוים והערבים .
שני המפקדים ג'ונה-אייל קנטוב ואבי-אלי פרי שונים באופיים,בצורת הכנת הקרב,ביחס אל הלוחמים ובהבנת תפקידו של מפקד.
אם נשוה בין מפקד של אז למפקד היום נוכל לומר בגדול כי אבי מייצג את המפקד דאז איש הפלמ"ח ,האידאליסט,המצפוני, איש המוסר.
ג'ונה מיצג את המפקד של היום -קר, מחושב שלא יוצא מהבונקר והסיסמה "אחרי" קצת זרה לו.
יש אין ספור ויכוחים ביניהם.
ג'ונה נראה שחצן,צמא לפקד.אבי הוא ותרן יותר,חלש אופי יותר.
האחד חושב שהמפקד צריך ללכת בראש והשני שצריך להשאר בצד ובחדר התצפית.
האחד נותן פקודה.השני משמש דוגמה אישית ומתלוה למהסס.
ג'ונה שונא הצגות של אומץ ללא צורך.הוא דורך על אנשים ועושה הכל במרפקים.הוא מוכן להקריב את הערבי והשבוי במקום את חייליו.אומר הוא "אני לא סדיסט. אני לא רוצה לבכות על החברים שלי כי העדפתי להיות יפה נפש".
כאשר ג'ונה הולך לנוח הולך אבי לעזור.יש רמז בהצגה כי ג'ונה הוא דו פרצופי בשימוש המילה "חברים" במובן הכללי ובמעשיו וכאשר זה נוגע לו אישית.
למרות כל זאת ג'ונה קשה אבל אמיץ כמו שד ומפקד מעולה.כך אומר עליו בומה-מפקד פלוגת התגבורת.
אבי כנה ואומר לג'ונה "לא היתי רוצה לשרת בצבא כפי שאתה מבין אותו".הפחד גרוע ממות.
אחד הויכוחים הוא האם להודיע ללוחמים ולתגבורת שצריכה לבוא על המצאותם של מוקשים בשטח ובכך אולי להכניס פחד אצל הלוחמים ואולי לסכל את הפעולה אך לחסוך בחיי אדם או אולי למנוע מהלוחמים את הידיעה ולצוות על שתיקה.האם לשלח שבוי ערבי אל שדה המוקשים ובכך לחסוך בחיי חייל מהפלוגה או התגבורת.
משחקם של שני המפקדים טוב מאוד אך אותי לפחות אלי שכנע יותר בצדקתו.יתכן והדבר נבע בין השאר לא מצורת התנהגותו אלא מצורת המשחק המשכנעת יותר והטובה יותר.
מעשיו נראים הגיוניים ושקולים יותר.אנושיים יותר. ובכל זאת קשה לדעת כיצד כל מפקד ינהג במידה וימצא באותו המצב.
בנוסף למשחקם של המפקדים אהבתי את משחקם של אלכס-קצין המודיעין-לירון לוי שמשום מה בהצגה שמו שרעבי למרות ששמו במחזה אלכס וכך כתוב גם בתכניה. אולי בגלל מוצאו התימני של השחקן המגלם את הדמות.הוא היה ציתן,חרוץ,חביב ומתנדב.
אורי-אוריה רון היה אנושי מצד אחד וגם פחדן וצייתן מצד שני והכניס קצת רוח קלילה בהצגה הרצינית.
שלמה -ניר שיבר בתפקיד אפיזודי קטן היה כנה בוידויו שמפחד וביטא פחד זה היטב במשחקו הרגיש.הוא היה בהלם קרב.ראינו את ההלם והפחד הורגש היטב על הבמה.
בומה -מפקד פלוגת התגבורת-יובל מן- היה בעל בטחון עצמי ,הגיוני-מפקד צריך לדעת לשלוט באנשים ולהחזיק אותם קצר.
בנוסף כבחורה יחידה אלחוטנית-נגה אחותו של אבי הופיעה נעה גודל.
הבמאי-אילן שטורם החזיק בבימויו את הצופה דרוך במתח רב וענין למרות שהסוף היה בעצם ידוע .הוא ידע לבנות רגעי שיא כשאחריהם רגעי רוגע .המעמדים רדפו אחד את השני בזרימה מתמדת וללא סטיות מהנושא העיקרי.
התפאורה -זאב לוי בית ערבי הרוס שהפך למשלט היה סביר וטוב.
לראות או לא לראות:הצגה מרתקת ולמרות שנכתבה עם קום המדינה על מקרה אמיתי שקרה, עדיין אקטואלית בנושאים שבה ושאינם יכולים להיות מוכרעים סופית.
הכתבה נכתבה בחסות האפ ? אתר אירועים, הצגות, הופעות
נכתב על ידי elybikoret , 14/5/2008 15:12
elybikoret
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
