בפרשת "בהר" אנו קוראים על דיני שנת השמיטה, שנת היובל וגם השבת מוזכרת.
השנה, תשס"ח, היא שנת שמיטה. קוראים וודאי זוכרים את הדיון גם את הויכוחים בשאלה איך ומה מותר לגדל ולאכול בשנה זו; רוב הויכוחים עסקו בצורה ולא בתכנים [1].
אנו לא נעסוק בכך באופן ישיר אלא נתמקד במספרים.
ובכן, שנת השמיטה היא השנה השביעית: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה. ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר" (ויקרא כה, ג?ד) [2].
השנה השביעית במניין שנים היא גם שנת שחרור העבד העברי: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם" (שמות כא, ב).
והיום השביעי הוא יום השבת: "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר" (שמות כג, יב).
בשלוש מערכות הדינים הללו אנו מוצאים תבנית שחוזרת: ששה משכי זמן של פעילות ומשך זמן אחד של הקפאת הפעילות.
מה אפשר להבין משני המספרים, שש ושבע, ומצירופם?
לשני מספרים אלה מעמד מיוחד: שש נחשב כמספר המושלם הקטן ביותר [3] ואילו שבע מוגדר כמספר טיפולוגי [4], אבל המספר שבע מוגדר גם כמספר השלמות [5]. לקביעת "שלמותו" של המספר שבע כמספר השלמות יש גם טעם מתמטי, אבל מעמדו המיוחד קשור לנתון שהוא מציין תופעות שונות [6]. כלומר בתרבות האנושית נפוץ מאוד המספר שבע לציון תופעות ואירועים.
פרשת השבוע מביאה אותנו להציע כוון נוסף.
נשים לב, המספר שש מציין פעילות והמספר שבע מסמן אתנחתא בפעילות שהתנהלה משך השש:
שישה ימים ? שבת; שש שנות חקלאות ? שנת שמיטה; שש שנות עבדות ? שחרור.
האם השבע מציין הפוגה ללא כל עשייה?
לא.
השבע מציין עת של הפניית תשומת הלב לרוח, לערכי חברה ומוסר.
בשנת שמיטה מונחה האיכר או בעל האחוזה, לא להתעסק ברכושו ובמשאביו אלא לחשוב על הנזקקים השונים למיניהם. בעל הקרקע מצווה לאפשר לכל אלה שאין להם רכוש ומשאבים עצמיים לאסוף כל מה שגדל, למרות שהוא עצמו אינו מעבד את האדמה [7].
שישה ימים הם ימי חולין, והשבת היא מקודשת גם בכך שיש לדאוג שגם העבד והבהמה ינוחו [8].
וברור שהעבד ששש שנים רק הסתכל מלמטה אל אדונו, כעת יכול להישיר מבט לכל אדם, כאדם.
כלומר, בשלוש דוגמאות אלה אנו מזהים תהליך של מעשה חולין שמגיע לעת של רוח וערכים. וכנראה, מעשה שאינו מלווה ברוח ובערכים אינו שלם, אינו מלא. כאילו אמרנו מעשה ללא רוח הוא עוור, ורוח ללא מעשה היא ריקה.
ואנו מציעים שיקול נוסף.
השש הוא מספר זוגי, השבע פרט.
השש כולל בתוכו שלושה זוגות, בבחינת הרמוניה נאה, ואילו השבע יוצא חסר, כאילו ההרמוניה חסרה רכיב.
האמנם? השש הוא שלם והשבע הוא בבחינת חסר?
בואו נראה זאת אחרת: שש שהוא דבר מלא, הוא בבחינת דבר מוגמר; הכל מסודר, אין עוד למה לשאוף, אין מה לשפר או לתקן כי יש כבר זוג, התהליך קיים.
לעומת-זאת השבע, שהוא פרט, אמנם חסר בו רכיב. אבל, החסר הזה הוא מניע לשאיפה, לתקווה, ואולי לחלום להשלמה טובה ומעולה יותר.
ואם תשאלו, מה לך כי הפלגת משמיטה למספרים?
איני יודע, אבל כאשר מתיישבים בסירה והים הוא גדול ורחב, והרוח קלה, מפליגה לה הספינה למחוזות חדשים ומשונים.
וזה מעורר גם מפתיע.
הערות ומראי מקום
[1] דיון מאתגר-חשיבה בדיני שנת השמיטה וביישומם החברתי-מוסרי ניתן למצוא במאמר: אבי שגיא וידידיה שטרן, "תנוח, תחלק, תניח, הארץ", הארץ ספטמבר 2007.
[2] נוסח דומה מצוי גם בחומש שמות: "ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה. והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך" (שמות כג, י?יא).
[3] "שלמות" המספר שש מוגדרת בכך שהוא שווה לסכום מחלקיו (1+2+3) המספר המושלם הבא אחריו הוא 28.
[4] מספר "טיפולוגי" או "נוסחאי" הוא מספר בעל משמעות מיוחדת. המספר חוזר בכתוב המקראי ומשמש אמצעי להדגשה של הקבלות של קשרים של עניין לעניין. המספר שבע משמש להפלגה והוא היה אחד המספרים המיסטיים העיקריים בקרב כל העמים ובכל הזמנים. הוא מצוי הרבה יותר מכל מספר טיפולוגי אחר בסיפוריהם של כל עמי תבל" (על-פי אנציקלופדיה מקראית כרך ה' ע"מ 181-184 ערך "מספר").
[5] א"א עקביא, "סוד המספרים שבתורה", החינוך כ"ז (תשט"ו), עמ' 254.
[6] "כל השביעין חביבין לעולם [...] באבות שביעי חביב אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה [...] בשנים שביעי חביב שנאמר (שמות כג) והשביעית תשמטנה ונטשתה, [...] בימים שביעי חביב שנאמר (בראשית ב) ויברך אלהים את יום השביעי, בחדשים שביעי חביב שנא' (ויקרא כג) בחדש השביעי באחד לחדש" (ויקרא רבה כט, יא).
[7] "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך:
ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל" (ויקרא כה, ו?ז).
[8] "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו" (ברא' ב, ג). "זכור את יום השבת לקדשו. ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך" (שמות כ, ז?ט).
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
