הסעיף הרלוונטי לעניין זה הינו סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה הקובע כמקור הכנסת עבודה "השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות ? והכל ? בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו".
מקריאת הוראות סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה לעיל עולה כי אם המעביד לא שילם את כספי התגמול הדחוי לא לעובד ולא לאחר לטובתו, אלא רק התחייב לשלמם בעתיד, הרי שאין בהתחייבות הנ"ל כדי ליצור הכנסה בידי העובד. מסקנתנו הנ"ל עקבית עם העקרון המקובל בפסיקה (פס"ד בעניין בר זאב, אשר ידון בהרחבה באחת מרשימתנו הבאות) לפיו העובד נישום על בסיס מזומן, דהיינו עם קבלת הכספים בפועל ולא עם היווצרות זכאותו לקבלת אותם כספים.
שאלה נוספת העולה בהקשר זה הינה מה פירושם של המילים "לאחר לטובתו" בסעיף 2(2) לעיל ? האם כל תשלום המשולם לאחר להבטחת זכאותו לתגמול דחוי הינו בגדר תשלום לאחר לטובת העובד או שמא רק תשלום שהעובד יכול להפיק ממנו הנאה כבר היום. בשאלה הנ"ל נתמקד ברשימה הבאה.
* כתב העת "עדיף מעורב"
אברהם אלתר, עו"ד avi@altertax.co.il
הלנה בן ברוך, עו"ד
משרד דר' א. אלתר ושות' עורכי דין http://www.altertax.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
