עד לפני שבועות אחדים לא ידעתי עליו דבר, על גוגל. גם היום אני לא יודעת הרבה על המפלצת הזו. אני רק יודעת שהוא האורקל המודרני שעל פיו יישק דבר. עד לא מזמן הוא היה כלי ששירת אותי. חיפשתי מידע על מונח או על נושא מסוים - הקשתי אותו בגוגל. עכשיו אני משרתת אותו. מאכילה אותו, משקה אותו, משתחווה לו, מקריבה לו קורבנות - רק שיזניק אותי לפסגת העמוד הראשון בדף התוצאות.
"מה אתה אוהב גוגי, סביח? וואללה לא רואים עליך. הנה, קח, תאכל. לבריאות מותק. במו ידיי טחנתי את הפול", אני משוויצה וממהרת להקיש את מילות המפתח הרלוונטיות ("עריכה לשונית"). משהו השתנה? עדיין תקועה באותו מקום. טוב, הוא עסוק עכשיו. אנסה שוב את מזלי אחרי הקינוח (שקדים מסוכרים במעטפת שוקולד. הוא מת על זה).
גולשים אינם טורחים לבדוק את האפשרויות המופיעות מעבר לדף התוצאות הראשון בחיפוש בגוגל, כך אמרו לי מומחים לקידום אתרים ול"איך להיות ראשון בגוגל". הם עצמם הופיעו בעמוד הראשון. כמרדנית בלתי נלאית ביקשתי מה שנקרא "חוות דעת שנייה" ופניתי למקדמי אתרים שהופיעו בעמוד השלישי. הם חזרו על דברי המומחים מהעמוד הראשון, מה גם שהתברר שאלה אותם מקדמי אתרים.
אין ברירה. צריך להפשיל שרוולים ולצעוד קדימה בדרך החתחתים המפרכת. אבל אז נזכרתי בטיולים בבית הספר והתנועה. תמיד השתרכתי אחרונה, וכשהצטרפתי סוף סוף לכולם זה היה בתום הפסקת רענון שעשו לקראת המשך הצעדה. אף פעם לא נחתי בטיולים האלה, מעולם לא הגעתי ראשונה, חוץ מהפעמים שבהן הובהלתי ברכב של החובש, מחוברת לאינפוזיה.
כשקראתי את המאמר של גאריסון קיילור ("אתם יכולים לדרוך על נעלי הזמש שלי", הארץ, 18.4.08) חשתי הקלה. "התחושה שחבריכם שועטים קדימה, שהאנשים ה'קולים' לא מבקשים את קרבתכם" נכתב בכותרת המשנה, "היא תחושה מדכאת ומייסרת. אתם לא רוצים להיות לוזרים". אכן, אני לא רוצה להיות לוזרית, ודאי לא להיחשב לכזו בעיני אחרים. המשכתי לקרוא.
אנשים השועטים קדימה, כותב קיילור, פועלים מתוך יצר תחרותי טהור. פעמים רבות מדובר בבלון נפוח שעובר מניצחון לניצחון, בעוד האחרים נשארים לעשות את העבודה הקשה. הצלחות רבות בחיים הן רק תוצאה של מזל, גם אם אותם מצליחנים רוצים שנחשוב אחרת. המקום הראשון איננו נקודת תצפית טובה כל כך, הוא כותב, המנצחים במרוץ הם לאו דווקא המהירים ביותר, גם החזקים הם לא תמיד המנצחים בקרב ולא רק החכמים נהנים מרוב טובה.
איננו חייבים להיות ראשונים בתור, אומר קיילור, יש חסד בעולם, ובסופו של דבר הוא ימצא גם אותנו.
חייכתי לעצמי. המילים האלה חיזקו את רוחי. מסר חשוב ונכון כל כך. פנינים בעולם של תחרות, אגואיזם וניכור.
נכון לכתיבת שורות אלה אני לא מופיעה בעמוד הראשון בדף התוצאות של גוגל. בדקתי זאת בזמן שגוגי טרף נזיד בשר בולגרי שהכנתי לו על פי מתכון שמוקם בראש דף התוצאות בגוגל.
לא נורא. אמתין לחסד. בינתיים אני במטבח, מבשלת מטעמים לגוגי. עריכה לשונית
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
