פרשת שביעי של פסח: על פסח, פסיחה ופסחים  

פרשת שביעי של פסח: על פסח, פסיחה ופסחים / מוטי לקסמן
הפרשה הנלמדת השבוע עוסקת ביציאת מצריים, הואיל ושביעי של פסח חל ביום השבת [1].
הפרשה מספרת על יציאת מצריים ועל כך שלאחר מפלת המצרים בני ישראל הגיעו לאמונה באלוהים ובמשה [2]. אמונה המתעוררת לאחר מפלת אויב מחייב עיון, אבל לא הפעם.
הפעם לכבוד שביעי של פסח נעסוק במשמעויות השורש פס"ח.
חג הפסח
המקור לשמו של החג אינו מופיע בפרשה אבל הוא מפורש בחומש שמות: "ואמרתם: זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל" (שמות יב 27). כאן משמעות השורש פס"ח היא במובן לעבור על, לדלג מעל.
אבל, יש משמעויות נוספות.
לפסוח על שתי סעיפים
מובנה של משמעות זו הוא התלבטות לגבי קבלת החלטה [3]: "ויגש אליהו אל כל העם ויאמר: עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, אם ה' האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו ולא ענו העם אותו דבר" (מל"א יח, כא). אכן, דרישה מובנת להכרעה חד משמעית.
אבל, האם הכתוב במקרא שולל תמיד את ההתלבטות לפני ההכרעה? נבחן דוגמאות אחדות.
משה הרועה את צאן חותנו יתרו מבחין ש"הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל" (שמות ג, ב). התופעה מעוררת בו סקרנות, הוא מתקרב לסנה ואז קול אלוהים מזהירו: "אל תקרב הלום, של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" (שמות ג, ה). משה חרד, אך אלוהים מרגיעו ומטיל עליו להנהיג את בני ישראל ולהוציאם מעבדות לחרות (שמות ג, י ). והנה, למרות שהקול הוא קולו של אלוהים, משה אינו ממהר לקבל את המשימה. הוא מתלבט, מהסס ומעלה ספקות שונים: "מי אנכי כי אלך אל פרעה? ? [...] ואמרתי להם אלוהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם" (שמות ג, יא, יג); "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה' [...] לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום [...] כי כבד פה וכבד לשון אנוכי" (שמות ד, א, י). בסופו של דבר, לאחר שאלוהים עונה על כל הספקות ואף מגיע לידי כעס, משה מקבל עליו את המשימה (שמות ד, יח).
משה אינו המנהיג היחידי המתלבט ומביע ספקות לגבי קבלת המינוי למנהיגות. גם גדעון השופט אינו נחפז לקבל את המינוי: "ויפן אליו ה' ויאמר לך בכוחך זה והושעת את ישראל מכף מדין הלא שלחתיך. ויאמר אליו בי אדני במה אושיע את ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי [...] ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי" (שופטים ו, יד?יז). כך גם שאול [4].
שלושה מנהיגים פוסחים על הסעיפים ומתלבטים בין המשך עיסוקם לבין קבלת תפקיד המנהיגות, אפילו שמקור הטלת התפקיד הוא אלוהים עצמו או שליחו הישיר. במלים אחרות, המספר המקראי אינו רואה כל פגם בפסיחה על שתי הסעיפים לפני ביטוי הסכמה לקבל תפקיד מנהיגות. אין רע בהתלבטות ובספקות טרם ההחלטה.
פיסח רגליים
מובן המשמעות השלישית של השורש פס"ח מציין מום ברגליים: "ומפיבשת יושב בירושלים כי על שולחן המלך תמיד הוא אוכל והוא פיסח שתי רגליו" (שמ"ב ט, יג).
בהקשר למשמעות זו נביא את המתואר בשני מקראות שונים.
בנוהלי העלאת הקורבן לאלוהים נקבע שרק בע"ח בריא ותקין 'ראוי' להיות מועלה לקרבן. אחד המומים הפוסלים בע"ח כזה הוא פיסחות: "וכי יהיה בו מום פיסח או עיוור כל מום רע לא תזבחנו לה' אלוהיך" (דברים טו, כא).
דוד המלך שונא את בעלי המום, וביניהם גם את הפיסחים, עד כדי כך שהוא אוסר עליהם להיכנס לארמונו: "ואת העיוורים שנואי נפש דוד, על כן יאמרו עיוור ופיסח לא יבוא אל הבית" (שמ"ב ה,ח). אמנם מפיבשת הפיסח, בנו של יהונתן אוכל באופן קבע על שולחן המלך דוד, אבל זה כבר עניין לדיון אחר על היחס של דוד לבית שאול ולמפיבשת [4].
שורש אחד ומשמעויות לו שלוש: אלוהים פוסח על בתי בני ישראל, מנהיגים פוסחים על שתי סעיפים ואינם ממהרים ליטול עמדת מנהיגות ויחס שלילי לבעלי חיים או לבני אדם פיסחים.
צירוף המשמעויות השונות מעלה בנו את ההרהור הבא:
יש מנהיגים שאינם פוסחים על שתי הסעיפים כאשר מנהיגות מוצעת להם. למנהיגים כאלה אין התלבטויות וספקות לגבי כישוריהם. להיפך, הם בטוחים שרק הם נועדו למנהיגות ואחרים פסולים. מנהיג כזה יודע "בוודאות" את כל התשובות גם על השאלות שלא נשאלו. מנהיג כזה בטוח שבידיו שרביט "המלוכה" "מאז שעמד על דעתו". האם מנהיג כזה מסוגל, כאשר הוא זוכה במנהיגות, לא לשכוח, לא להתעלם מקיומם וצרכיהם של "הפיסחים" לכל סוגיהם? אני חושש, שכאשר הוא זוכה ב"צלחת השלטון הדשנה" הוא דווקא פוסח על צרכי כל הנזקקים בחברה. ואם זה מזכיר לקוראים מנהיגות של ימינו, הרי זה לא מקרי...
וגם בשביעי של פסח אפשר להיזכר בליל הסדר, בו ישבו וודאי אותם מנהיגים ליד שולחנות עמוסי כל טוב ושרו בקול עז: "הא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים. כל דכפין ייתי ויכל כל דצריך ייתי ויפסח". האם לאחר תום הסדר הם זוכרים שהם שרו על כל דכפין ועל כל דצריך, על כולם, על כל הנזקקים???

[1] עיקרה של פרשת בשלח: שמות יג, יז ? יז, טז.
[2] "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" שמות יד, לא).
[3] "משל למי שמפקפק ואינו יודע כיצד להחליט", י' כנעני, אוצר הלשון העברית, כרך 14, ירושלים?רמת-גן תשל"ה, עמ' 4725.
[4] "הלוא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין..." (שמ"א ט, כא).
[3] המעונין להרחיב, ראוי שיעיין ב-
S. Vargon, The Blind and the Lame, VT XLVI, 4 (1996) pp. 498?51.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי