לא כך הדבר בכתיבה. הקורא או הגולש ברשת האינטרנט הוא מעין שופט בבית משפט לשיפוט מהיר, אשר לאחר שהובאו בפניו ה"ראיות", הוא דן את הכותב/האתר לשבט או לחסד. כתיבה שאינה מתאימה לסוג הטקסט, כתיבה בשפה רדודה ובסגנון כתיבה שלקוח משפת הדיבור, ניסוח גרוע, טעויות לשון, זרימה לא טובה ולא קוהרנטית של הטקסט, שגיאות כתיב, טעויות הקלדה, טעויות בפיסוק וכדומה - כל אלה מובילים ל"פסק דין" מהיר וחד-משמעי, אשר פעמים רבות גולש גם לקביעת תכונותיו והשכלתו המשוערות של הכותב או לקביעת איכות השירותים המוצעים על ידי האתר באינטרנט.
מדוע זה כך?
בשפת הדיבור יש "נסיבות מקלות" ל"פשע". הדיבור אוטומטי, ומעצם טבעו אינו מאפשר תכנון מקדים של המשפטים והמילים. לעומת זאת בפעולת הכתיבה יש זמן להתארגנות ולתיקון טעויות. מי שאינו מנצל זאת כראוי צפוי לגזר דין נוקשה.
הטקסט הוא עדות האופי היחידה של ה"נאשם". הראיות, קרי הטקסט הכתוב, הן הדבר היחיד המובא בפני השופט. לא ניתן להתרשם מהכותב/מנהל האתר באופן בלתי אמצעי על ידי קול, שפת גוף, הבעות פנים וכדומה, או "לחקור" אותו מטעם ה"הגנה" ולשמוע "עדי אופי" המדברים בשבחו.
סיבה נוספת לנטייה להחמיר עם טעויות בכתיבה לעומת טעויות בשפה המדוברת, היא שאנחנו מקצים למילים הכתובות מקום של כבוד על הנייר או על המסך. הן חזותיות, הן מתועדות ומוחלטות, יש להן עוצמה, כוח ונוכחות, לעומת מילים המרחפות באוויר. יש ציפייה לכבוד בהיכל המשפט לכתיבה.
לפיכך, בבואו להופיע בפני בית המשפט הנכבד, על בעל הדין להציג ראיות מוצקות לכתיבה טובה, חפה מכל אשמה. שגיאות כתיב
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
