דרך האמן -יצירה כדרך חיים 

יש בחיי מעט מורי דרך. אנשים שדרכם נשזרה בשלי, והחוכמה והניקיון שבהם הפכו אותם לפנסים במסעות המרתקים של החיים. מורי אמת בעיני הם מי שצועדים בדרכם האותנטית וחולקים עם שותפיהם למסע (רבים ככל שיהיו) את האמיתות שגילו לאורכה. אמיתות שבאופן ברור עובדות קודם כל עבורם. הם אינם מטיפים או משכנעים, ולא מנסים להצמיד את תלמידיהם אליהם תוך הפיכת עצמם לגורואים. מורה כזה מאפשר למי שסביבו להעצים את היכולות הגבוהות שלהם תוך מתן קרדיט להם ולא לעצמו. איכויות כאלה ניתן למצוא רק אצל מי שפועלים מתוך האמת הפנימית שלהם וחיים הלכה למעשה את התורה אותה הם מנחים.
עבורי ג'וליה קמרון, יוצרת דרך האמן היא מורה אמיתית שכזו. מבחינתי זו חוויה מוזרה מכיוון שבינתיים לא פגשתי אותה פנים אל פנים. למרות זאת, מאז המפגש הראשוני שלי, לפני כעשר שנים שנים, עם הטכניקה שיצרה, חיי עברו וממשיכים לעבור מהפכים על בסיס יום יומי. דרך האמן הפכה בשבילי לדרך חיים, עם תוצרים מתגמלים בכל הרבדים. אני סבורה שכל מי שנתקל בספר דרך האמן חש באמת ובאותנטיות שעוברות בין השורות. אמת שסוחפת אחריה עוד ועוד מעגלים של אנשים שמאפשרים לעצמם לבטא את היצירתיות שחיה בהם.
קמרון אינה מתיימרת להיות מי שגילתה את שביל הזהב לחיי יצירה. היא מציירת דרכים פתלתלות ומרובות מכשולים, שהיא עצמה איבדה בתוכן לא אחת את הכיוון. יחד עם זאת, היא מביאה את ההתרגשות האמיתית והסוחפת, של כיבוש עוד פסגה יצירתית במעלה כל דרך שכזו. חוויה שהיא בעיניה החיים עצמם, למי שמאפשר לעצמו לחיות אותם במלואם.
הטכניקות בדרך האומן סוללות דרכים נגישות ויומיומיות למפגש עם היצירתיות, תוך מעבר דרך המחסומים הכל כך מוכרים שבתוכה. הנתיבים הללו הם תוואי הדרך עבורה ועבור תלמידיה הרבים, והם משמשים כהכוונה בלבד. אין בדבריה ולו שמץ של יומרה לדעת מה נכון עבור שאר העולם. מה שהיא מציעה הן רק המון טכניקות שמאפשרות הקשבה עצמית ובכך נותנות לכל אדם לגעת בעצמו, לפגוש את האמת שלו ולאפשר לה לפרוץ במלוא הלגיטימיות.
כמי שמנחה את סדנאות דרך האמן בתשע השנים האחרונות, חשוב לי להדגיש גם את הדרך המופלאה בה קמרון "שיחררה" את היצירה שלה. היא עושה זאת מתוך חוויה של אמון ואמונה, מושגים שהיא מזכירה רבות בספר, וכאמור גם מממשת. קמרון מאפשרת למנחים בכל רחבי העולם לבנות סדנאות שפועלות על פי דרכה תוך שהן מועשרות עם ה"צבעים" האישיים של כל מנחה. בראיון לגליה אלוני- דגן שהופיע בירחון "חיים אחרים" היא מספרת שאם היתה עסוקה בלימוד והכשרת מורים לשיטתה, לא היה נותר לה זמן ליצור את שאר הדברים שהיא אוהבת. בתשובה לשאלה היא מסבירה שהיא סומכת על כל אדם שידע להיות קשוב ולזהות את מנחי הדרך הנכונים לו. "העניין הוא שזה מעודד תיקון עצמי" היא אומרת בראיון "אם אנשים נמצאים בחוג מסויים ומרגישים שהוא לא בריא להם, הם ידעו זאת. אפשר לסמוך על היכולת של אנשים להבחין בדקויות".

* * *

ג'וליה קמרון החלה את הקריירה היצירתית המפוארת שלה כתסריטאית, בימאית ועיתונאית. בשנות העשרים והשלושים שלה היא חיה ופעלה לצידם של גדולי עולם הקולנוע והבמה בארה"ב: מרטין סקורסזה היה בעלה, סטיבן ספילברג, בריאן דה- פאלמה ומפורסמים רבים נוספים היו חבריה למסע לגילוי היצירתיות. בתוך הקלחת ההוליוודית הזו היא הבינה את מה שהפך בהדרגה בסיס לסדנאות הלימוד שנוצרו בהמשך: יצירתיות אי אפשר, גם לא צריך ללמוד, כל מה שצריך הוא לאפשר לה להיות.
בראיון לחיים אחרים גורסת קמרון שכולנו יצירתיים. "יהיה זה יהיר לחשוב שרק אנשים מסוימים הם יצירתיים" היא אומרת "אני רואה יצירתיות כחלק מהד.נ. א. הרוחני שלנו, כמו דם או עצמות. לכולנו יש את זה: חלק מאתנו הם אומנים במוצהר, חלקנו משתמשים ביצירתיות שלנו כל הזמן, ואפשר לומר שלאנשים מסוימים יש נגישות רבה יותר ליצירתיות שלהם. אבל אם נאמר לעצמנו 'אולי אני חושב שאני יצירתי, אבל למעשה אני לא' הרי שלא נצטרך לעשות דבר, נכון? בעוד שאם נשנה את השאלה ל: 'מה אם קיימת בי יצירתיות, אבל האם יש לי אומץ לנסות להשתמש בה'? ? אני רואה בזו את השאלה המעניינת יותר".
קמרון, מאמינה גדולה בסינכרוניזציה, מצאה את עצמה בהדרגה מתבקשת לממש את כישורי ההנחיה שאספה לאורך השנים תוך שהיא נקראת למוסדות שונים ללמד פיתוח של היצירתיות. בספרה היא מתארת את המסלול שהחל ליצור את עצמו: "אף פעם לא ראיתי את עצמי כמורה" היא מספרת "כעסתי על כך שלא זכיתי אני ללמוד עם מורה. מדוע הייתי צריכה ללמוד מה שלמדתי בדרך של ניסוי וטעיה? בהתנגחות חזיתית עם חומות?. אנחנו האומנים צריכים ללמוד בקלות רבה יותר, חשבתי. אפשר להציע קיצורים, ולהזהיר מפני סכנות הדרך. אלה המחשבות שפעפעו בי כשטיילתי אותו אחר הצהרים, נהנית מהאור המשתקף ממי ההדסון, מתכננת מה לכתוב. ואז באו קריאות כיוון שציווני: 'עליך ללמד'. שבוע לאחר מכן הוצעה לי משרת הוראה במכון לאומנות פמיניסטית בניו-יורק...."
מוסדות אקדמאים נוספים פנו לקמרון בזה אחר זה, והיא החלה ללמד את הטכניקות שהתגבשו לתורה סדורה. בתחילת דרכה כמנחה היא עבדה בעיקר עם אומנים: אנשי במה ומשחק, ואחר כך ציירים, כותבים ועוסקים אחרים באומנות. כך גם נולד שם הספר שנבנה על בסיס השיטה - "דרך האמן". בהמשך הבינה קמרון שהתהליך העמוק שבנתה מאפשר חיבור ליצירתיות במובן הרחב יותר. שני עשורים לאחר שפרסמה את דרך האמן, הופיע הספר דרך האמן בעבודה (שני הספרים תורגמו לעברית ויצאו בהוצאת פראג ? חוכמת הלב) שבו מיושמות הטכניקות לפיתוח היצירתיות בתחומי עבודה נוספים, תוך פיתוח המנהיגות, יחסי אנוש, העזה, מקוריות וכישורים רבים נוספים שכלולים תחת המטריה הרחבה של יצירתיות.
בדרך בה אני מנחה את הסדנאות כיום, אני מדגישה שדרך האמן מכוונת בעצם לפיתוח וביטוי התשוקה היצירתית בכל המובנים. התהליך מאפשר חשיפה הדרגתית של החלומות והרצונות וחיבור לאש הפנימית שבנו. ככל שאנו לומדים לאהוב את כל מה שנמצא בתוכנו ולבטא אותנו לעולם מתוך אמון, מתרחבות המתנות היצירתיות בכל תחומי החיים: בעבודה, במערכות יחסים, באומנות, בלימודים, ובעצם ביכולת ליצור כל רגע בדיוק כמו שאנחנו רוצים.

* * *

נקודת ציון חשובה בחייה של ג'וליה קמרון וביצירת דרך האמן היתה החיבור שלה לקבוצות 12 הצעדים. קמרון היתה משך שנים רבות אלכוהוליסטית. היא האמינה שהיצירה שלה תלויה בשתייה, והתלות הזו גרמה לכך שלמרות ההרס הרב והגלוי היא המשיכה לשתות. בשנות השלושים לחייה הפכה בעיית האלכוהול לבלתי נסבלת וקמרון הצטרפה לקבוצת אלכוהוליסטים אנונימיים (A..A). קבוצות גמילה כאלה קיימות בכל רחבי העולם, ומותאמות להתמכרויות שונות. הוכח סטטיסטית שזו השיטה היעילה ביותר לאורך זמן ברבות מן ההתמכרויות (גם בארץ קיימות קבוצות עבודה רבות שפועלות על בסיס 12 הצעדים)
מדובר בדרך רוחנית מרתקת ואפקטיבית שמבוססת על 12 צעדים מובנים. עקרונות השיטה גורסים כי המכורים משתמשים ב"חומרים" או בהתנהגויות בדרך שיוצרת הרס רב בחייהם, ובלבד שלא לחוש את הבדידות הפחד והחוסר שהם חווים. שיטת שנים עשר הצעדים, מציעה ויתור על האגו, שהוא זה שיוצר את הנזקקות ההרסנית ובמקומו יצירת אמון הדרגתי בכוח עליון ובכוח הקבוצה. התכנים החדשים האלה, במקביל לזיהוי הפחדים והחסימות, מחברים את האדם עם אלטרנטיבה רוחנית מעצימה שמאפשרת למיליונים ברחבי העולם ויתור מוחלט על ההתמכרויות המזיקות.
קמרון נגמלה מן האלכוהול בעזרת תוכנית הצעדים, ואת עקרונות השיטה היא שזרה בתוך סדנת דרך האמן והספר שבא בעקבותיה. דרך האמן היא כנראה השיטה היחידה שמיישמת את 12 הצעדים שלא למטרת גמילה מהתמכרות אלא לתהליך ברור של צמיחה רוחנית, תוך חיבור ליצירתיות.
צעד אחר צעד מלמדת קמרון איך ניתן לפעול שלא מתוך האגו והפחדים ובמקום אלה להיעזר בכוחות שנמצאים סביבנו: כוח הקבוצה, האהבה האנושית, וכוחות גבוהים מאתנו שתומכים בתהליך הכל כך טבעי של הזרימה היצירתית. "אל תאמינו" היא מציעה "פשוט תנסו". ובהדרגה אנחנו לומדים שלא לסבול בציפיה למוזה, שבאה, או לא, ומאפשרים לעצמנו ליצור מתוך שמחה ואמונה, בכל רגע נתון.
קמרון מתארת את תהליך היצירה לאחר שחברה לשיטת הצעדים: "למדתי לשתף את יצירתי עם המקור היחיד שיכולתי להאמין בו ? אלוהי היצירתיות, כוח החיים שתומס דילן קרא לו: 'הכוח הדוחף את הפרח במעלה הגבעול הירוק'. למדתי לפנות את הדרך, ולתת לכוח היצירה לעבור דרכי...הכתיבה התרחשה יותר כקילוח שוטף ורציף, ודמתה פחות ופחות לפצצה הגרעינית. התהליך לא היה מורכב כל כך, וגם לא נכוויתי מהתפוצצויות יותר. לא הצטרכתי להיות במצב רוח מתאים. לא הייתי צריכה למדוד את מצב רגשותי כדי לחפש השראה. פשוט כתבתי, ללא משא ומתן. טוב או רע? אין זה מענייני. לא אני עשיתי זאת."
המילים הללו של קמרון מוכרות לי היטב. עסקתי בכתיבה שנים רבות עוד קודם שפגשתי את "דרך האמן". התחום העיקרי שלי הוא כתיבה עיתונאית של כתבות מגזין ותחקיר. הטכניקות שלמדתי באמצעות קמרון אפשרו לי זיהוי ומעבר דרך פחדים, פרפקציוניזם וחסימות נוספות וחיבור לכתיבה מהנה וזורמת, שאינה תלויה בדבר. כתיבה שיש בה אמון ואמונה. יחד עם זאת, כמעט בלי שחשתי בכך, הדרך החזירה אותי לציור וצבע, תחומים שלא עסקתי בהם מגיל שלוש, ריקוד ותנועה, וכאמור חיבור להרבה שמחה ויצירה בחיי היום יום, בתוך יחסים ובתחומים שונים ומגוונים בעולמי.
* * *


ג'וליה קמרון ממשיכה לחיות את הדרך שהיא מתווה וליצור כל הזמן. מאז "דרך האומן" היא כתבה ספרים רבים נוספים (שלא תורגמו לעברית). היא כתבה ספרי הנחייה, רומן, מחזות זמר וממשיכה לטפח כל הזמן את אש היצירה שבה בתחומי אומנות שונים ומגוונים. היא מלמדת כיום מעט מאד, והטכניקה שבנתה יוצרת חיים משל עצמה, באמצעות מעגלים גדלים והולכים שכוללים כיום כמה מיליוני אנשים בכל רחבי העולם. יוצרים שלמדו שחובתם לבטא את כל מי שהם.
קמרון, האם הרוחנית של הפלא הזה, מתארת במילים נרגשות את ההתעלות וההתפעלות שחשה היא עצמה כאשר היתה נוכחת בלידה משותפת של תהליכי יצירה: "ספק אם אוכל להביע בפניכם את תחושת הנס שאני חשה כמורה, החווה את רגעי הלפני ואחרי בחיי תלמידי" היא אומרת "התמורה הפיזית, במהלך הקורס, עשויה להיות מדהימה. מה שמביא אותי לחשוב ש'הארה' היא מושג פיזי לחלוטין. לעיתים קרובות קורנות פניהם של תלמידים כשהם מתקשרים עם האנרגיה היצירתית שלהם. אותה רוחניות הטמונה ביצירת אומנות דגולה עשויה להפיח רוח חיים בכיתה לשיקום יצירה. כשאנחנו נעשים יצירתיים יותר, הופכים חיינו ליצירת אומנות".

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי