מוסד ציבורי, אשר ממוקם בירושלים, מעסיק עובד בכיר, אשר מקום מגוריו בחיפה.
פעם בחודש יש צורך, שהעובד האמור יהיה בירושלים ימים אחדים רצופים.
לצורך שהיית העובד בירושלים ימים אחדים - לן העובד בבית מלון בירושלים.
העובד משלם מכספו הפרטי את הוצאות שהותו בבית המלון.
בהסכם: המעביד מחזיר לעובד את הוצאות שהותו אלה נטו, בתלוש המשכורת.
השאלות הן:
1. האם אפשר לשלם לעובד את ההוצאות האלה שלא באמצעות תלוש המשכורת ?
2. האם ישנה אפשרות לשלם לעובד באמצעות תלוש המשכורת; וההוצאה על בית המלון תהיה פטורה ממס (כמו אש"ל) ?
3. מה הוראות מס הכנסה בנושא החזר ההוצאות לעובד, שהוציא על לינתו בבית מלון לצורכי עבודתו ?
יניב גבריאל משיב:
התשובה על פניית השואלים מובאת כאן בכפיפות לעובדות הכלולות בפנייה.
-----------------------
כשם שבוחנים כל "טובת הנאה" לשם קביעת טיב מיסוייה ומקום רישומה - יש לבחון גם את הדיור, או את שווי הדיור, כטובת הנאה אשר נתן המעביד האמור לעובדו:
• אם ניתן הדבר לעובד: במסגרת תפקידו במקום העבודה, ולצורך ייצור הכנסתו של המעביד - מדובר כאן ב"נוחות המעביד".
• אם ניתן הדבר לעובד: שלא במסגרת תפקידו במקום העבודה, ושלא לצורך ייצור הכנסתו של המעביד - מדובר כאן ב"נוחות העובד".
-----------------------
בפסק הדין בעניין "דופלי"(1) נידונה, בין השאר, שאלת נחיצותה של הוצאה לשכירת חדר לעובדת לצורך ייצור הכנסת המעביד; ודבר העניין ופירוטו - להלן.
עובדת החברה, אשר עסקה בהכנת סרטוטים בעבור החברה, קיבלה חדר לשתי מטרות: לצורך מגוריה ולצורך ביצוע הסרטוטים.
מקום מגוריה של העובדת האמורה היה בחיפה; ולפי הסבר מנהל החברה הייתה העובדת חייבת לשהות: בתל-אביב במשך ארבעה ימים בשבוע העבודה, ובחיפה במשך שני הימים הנותרים מימות שבוע העבודה.
מנהל החברה ציין, כי שכירת החדר האמור חסכה שכירת חדר בבית מלון והוצאות נסיעה. עוד הסביר מנהל החברה, שניסה לארגן את עסקו באופן שיהיה מפקח בחיפה ומפקח בתל-אביב, והתוצאה הייתה שנגרם לעסק הפסד; ומכאן, ש"נוחות המעביד" חייבה את הימצאות העובדת הן בחיפה והן בתל אביב.
בית המשפט קבע, כי הוכח, שההנאה שנוצרה לעובדת הייתה מועטה ביותר, משום שהתגוררה בחדר בתל-אביב לא לשם הנאה אלא לצורך עבודתה, וכי נסיעות ממושכות מחיפה לתל-אביב וחזור היו פוגמות בכושר עבודתה. עוד הוכח, כי החדר שימש גם להכנת סרטוטים לצורך העבודה.
כפועל יוצא מכך - נקבע, שההוצאה על שכירת החדר הייתה ל"נוחות המעביד" יותר מאשר ל"נוחות העובד".
לאור פסק דין דופלי(1) - המבחנים של "נוחות המעביד", בעניין המועלה בפניית השואלים ובפסק הדין, הם, לרוב, כלהלן(2):
• טבעו של התפקיד מצריך את העובד להיזקק למקום לינה, שהוא נוסף על מקום מגוריו הקבוע.
• הוצאות הלינה המוצאות הן בשל מקום לינה זמני נוסף, הנחוץ לביצוע התפקיד.
-----------------------
הבדלי המיסוי בין "נוחות המעביד" לבין "נוחות העובד" - הם אלה:
• כאשר מדובר ב"נוחות המעביד" - תותר, לרוב, ההוצאה למעביד לפי סעיף 17 רישא לפקודת מס הכנסה [להלן - "הפקודה"] והעובד לא יחויב במס בשל הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה.
• כאשר מדובר ב"נוחות העובד" - תותר, לרוב, ההוצאה למעביד לפי סעיף 17 רישא לפקודה, רק עם חיוב העובד במס בשל הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה.
העובדה, כי העובד משלם בעבור השהות בבית המלון מכספו הפרטי ואחר כך המעביד מחזיר לו (בין שההחזר נעשה בתלוש המשכורת ובין באופן אחר) - אין בעובדה זו כדי לשנות מנתוני הדיון דלעיל וממסקנותיו.
הפניות המשיב:
(1) פסק דין עמ"ה 220/70, "חברת דופלי בע"מ" נגד פקיד שומה תל-אביב 5 [פד"א ד', 273].
(2) לעיון בהוראות הביצוע הללו: 94/83 מיום 17.2.1984; 67/85 מיום 9.1.1986 - שפירסמה נציבות מס הכנסה.
יניב גבריאל, הוא מומחה מס אשר שימש בעבר כיועץ מיוחד לרשות המיסים בישראל בנושאי מיסים ושינויי חקיקה.יניב גבריאל,משמש כמנהל וכבעלים של המכללה למיסים ולחשבונאות.
פרטים נוספים בטלפון (רב קווי) 1-700-700-088 או בכתובת המכללה : http://www.taxcollege.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
