נסים גבאי אל הרמטכ"ל רב אלוף אשכנזי, ואל רב אלוף ושר הבטחון ברק
אני דואג.
לא, אינני רק דואג. אני דואג מאוד.
למען האמת, אני דואג, רועד מפחד, וכולי עלה נידף חסר מנוחה ומתעופף מכל איוושת רוח.
האם זה הילד הראשון שאני דואג לשלומו, בהיותו בצבא?
ממש לא.
הבן הבכור שלי שרת 3 שנים כחובש קרבי בשריון. טייל המון בעזה.
הבת השנייה, לא חצתה את הקווים. רגיעה משפחתית.
הבן השלישי חובש קרבי ב"גבעתי". 3 שנים בחולות עזה.
עשיתם חשבון כמה לילות לא ישנו אשתי ואני?
כמה התקפי לב וארועים מוחיים קלים עברנו?
חישוב נעים.
גם אני עברתי חיים ישראליים לא קלים. שרות 3 שנים. לחימה במלחמת יום כיפור בחזית הדרומית. חציית התעלה אחרי אריק.
היה "כייף". אל תשאלו כיצד נשארתי בחיים. בעיקר אחרי הדקות האחרונות לפני הפסקת האש... שכל האזור היה אדום מאש...
היום... שמעתי וראיתי בתקשורת את הכניסה החודרנית של המחבלים המפגעים הפלשתינים לנחל עוז.
הם נכנסו מהדלת הראשית ששומר עליה צה"ל.
כן. אותו צה"ל שלא הבין מהחיים שלו לפני מלחמת לבנון... ואתה הרמטכ"ל הנועז... באת לשקמו.
גם ברק הגיע מעט אחריך... להיות לפניך, מצדדיך, ולפעמים לפניך.
שני תותחי על שימנעו חטיפת שליט2.
נו... אז מה קרה היום?
איך נכנסו אותם ערבושים ללא תו זיהוי?
שוב נכנסו וטבחו?
אה?!
איטבח אל יהוד?
אותם יהוד שמדברים... מדברים... מדברים... ו... מדברים?
כעת מבינים אתם שני תותחי על, מה עובר על אבא שבן הזקונים שלו נמצא בצה"ל?
מבינים?
וואללה אין לכם מושג.
אפילו לא מושג מינימאלי.
אתם ואני, עם ישראל ואשתי יודעים גם יודעים שההימור לשלוח חייל לצה"ל, זה קשה יותר מהימור על הבית בלאס ווגאס.
העובדות, ברק ואשכנזי.
העובדות.
צה"ל, הצבא הכי חזק בגלקסייה, לא יודע מה קורה מתחת לאף שלו בגבול הלבנון, לא לומד טיפה לקח בגבול עזה, מתעלם מהנסיבות הקשות בגבול מצריים, ולא שם זין (סליחה, אבל יש אפילו סרט בשם הזה) על גבול הסיבולת של ההורים השולחים בתדירות קבועה את יקיריהם לשרת את המדינה.
בינינו. אני יודע שזה לא יפה לכתוב מילים כאלה, המחוברות יחד לאמת כואבת.
אבל את הכאב בלב, בכל הגוף, המתווסף ללחץ בריתמות המח והשכל אי אפשר לנתק מהמקלדת.
מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל, ולוחם צדק חברתי. נשוי ואב לארבעה מופלאים.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



