סוגיה א':
מיסוי השתלמויות וימי עיון לעובדים - במגזר הציבורי
גוף ציבורי מוציא את עובדיו להשתלמויות, כגון:
• סוף שבוע בבית מלון הכולל הרצאות והשתלמויות.
• ימי עיון השתלמות בודדים, הכוללים ארוחות צוהריים.
השאלות הן:
1. כיצד יש למסות את שהיית העובדים בבית מלון בסופי-שבוע, שכאמור מטרתה היא הרצאות והשתלמויות ?
2. אם מתארחים העובדים בבית המלון עם בני משפחותיהם והמעביד משלם לבית המלון את כל הוצאות האירוח; כיצד יש למסות את הכנסות העובדים בעבור בני משפחותיהם ?
3. כיצד יש למסות את העובדים בעבור ארוחות הצהריים, שהמעביד מזמין בעבורם לימי העיון הבודדים ?
סוגיה ב':
מיסוי השתתפות מעביד בהוצאות על קייטנות לילדי עובדיו - במגזר הציבורי
גוף ציבורי-פרטי משתתף בחלק מההוצאות על קייטנות לילדי עובדיו באופן זה:
• מחיר הקייטנה: 1,200 ש"ח.
• ממשכורתו של העובד מנכים 700 ש"ח - וזהו חלקו של העובד בתשלום מחיר הקייטנה.
• המעביד מעביר לקייטנה 500 ש"ח - וזהו חלקו של המעביד.
השאלות הן:
האם יש לזקוף את 500 הש"ח האמורים במשכורתו של העובד לצורכי מס; או, לחילופין - המעביד יוסיף את 500 הש"ח האלה ישירות למשכורתו של העובד (ולא להנהלת הקייטנה), ובכך יתחייב העובד במס ?
יניב גבריאל משיב:
התשובה על פניית השואלים מובאת כאן בכפיפות לעובדות הכלולות בפנייה.
----------------------------
ככלל - סעיף 2(2) ל"פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן - "הפקודה"] קובע כהכנסת עבודה, בין היתר, את אלה:
"השתכרות או רווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו ... והכל - בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין...".
כפועל יוצא, וכהמשך ישיר של הנאמר כד כה: כל סכום שמקבל עובד, בתור עובד, בין שהתשלום משולם לו ישירות בידי המעביד, ובין שהוא משולם בידי המעביד לאחר לטובת העובד, ובין שהוא משולם לעובד על ידי אדם המקבל שירותים ממעבידו - הוא הכנסת עבודה, יהא הכינוי הפורמלי שיינתן לסכום אשר יהא.
עם זאת, סכומים ששולמו בעבור עובד, שאת התועלת העיקרית מהם מפיק המעביד, אינם נחשבים לעובד כהכנסת עבודתו לפי סעיף 2(2) לפקודה.
סכומים, שהוחלט עליהם שהם "טובת הנאה", מחייבים את המעביד לבדוק היטב, אם הם ניתנים לייחוס לעובד מסוים, או לעובדים מסוימים; ואם ניתן לבצע ייחוס כאמור - על המעביד לדאוג לחייב את שכרם של עובדים אלה במס כהכנסת עבודה, לפי סעיף 2(2) לפקודה.
המעביד יקבע את סכום טובת ההנאה, לפי הסכום ששילם בעבורה, או לפי מחיר השוק שלה, הגבוה שביניהם; והכול - בניכוי הסכום ששילם העובד(*).
אולם, אם טובת ההנאה אינה ניתנת לייחוס לעובד מסוים, או לעובדים מסוימים - היא לא תותר לניכוי על פי סעיף 32(11) לפקודה, והיא תיחשב להוצאה עודפת על פי סעיף 181ב לפקודה.
לטעמי: אסור למעביד לקבוע שרירותית, כי הוצאות מסוימות - הניתנות לייחוס לעובדים, מכוח היותן מוענקות לעובד באורח אישי, כגון: יציאות לנופש, ארוחות, מתנות וכיוצא באלה - הן הוצאות עודפות.
(*) הפניית המשיב:
תקנה 8(א) ל"תקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים), התשנ"ג-1993".
יניב גבריאל, הוא מומחה מס אשר שימש בעבר כיועץ מיוחד לרשות המיסים בישראל בנושאי מיסים ושינויי חקיקה.
יניב גבריאל,משמש כמנהל וכבעלים של המכללה למיסים ולחשבונאות.
פרטים נוספים בטלפון (רב קווי) 1-700-700-088 או בכתובת המכללה : http://www.taxcollege.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
