המערערת, ורד פרי, הינה עו"ד עצמאית, אשר ניכתה כהוצאה בייצור הכנסתה, תשלומים ששילמה למעון יום לילדים ומועדונית, עבור ילדיה. פקיד השומה כמובן לא התיר את ההוצאות בניכוי.
בית המשפט דחה את טענותיו הערכאיות של פקיד השומה בערעור, תוך שהוא מאבחן אחד לאחד את כל התקדימים עליהם נסמך פקיד השומה. בית המשפט אף דחה את עדות המפקחת שהעידה מטעם פקיד השומה וקבע לגביה, כי עדותה איננה אלא "ביטוי להשקפת עולם של העדה" תוך שהוא מציין, כי קיימות השקפות עולם אחרות.
במרכזו של פסק הדין עומדת השקפת עולם מתקדמת של השופט אלטוביה מגן שלפיה "הנחת היסוד היא כי זכותו של כל אחד מיחידי בני הזוג להגשים את שאיפותיו המקצועיות, את זכותו לממש את רצונו לעסוק בעיסוקו וליצור פרנסה לו ולבני ביתו. השמת ילדים הזקוקים להשגחת מבוגר, לרבות על פי דין, נעשית לשם יציאת ההורים לעבודה ולשם ביצוע העבודה."
עוד נפסק כי "פעוט או ילד הנמצא במעון יום משעה שבע וחצי בבוקר ועד שעות אחר הצהרים המאוחרות, יום אחר יום, נמצא שם לא משום היתרונות הצומחים לו מכך, אלא משום שהוריו לא היו יכולים לעשות לפרנסתם לו היו הם צריכים להשגיח עליו בשעות אילו. תלמיד הנותר בשעות אחר הלימודים במועדונית, במקום לחזור לביתו, עם כל ההנאה המסוימת שיש בכך, הרי שהוא נותר שם משום שהוא זקוק להשגחה בעת שהוריו נמצאים בעבודה."
בית המשפט דחה את ניסיונותיו של פקיד השומה לטעון כאילו קיים מרכיב של העשרה שהוא הדומיננטי בהוצאות ולכן אין להתירן בניכוי. בית המשפט פסק כי "העשרה עקיפה זו הולכת היא אחר העיקר שהיא ההשגחה ומשנית לו."
בית המשפט קיבל את עמדת המערערת שלפיה "אלמלא שילדי המערערת היו נתונים בהשגחה ראויה בידי אחרים במשך שעות העבודה של הוריהם, לא היו יכולים המערערת ובן זוגה ליצור הכנסה."
בית המשפט ביצע על דרך של אומדן הפרדה בין המרכיב ההשגחתי בהוצאה, שהוא מרכיב אשר מותר בניכוי, לבין המרכיב שיש בו העשרה או מזון, אשר איננו מותר בניכוי, ו"נקבע כי המשיב יתיר בניכוי שני שלישים מתוך סכום הוצאות שתבעה המערערת בניכוי שהן בגין השגחת הילדים באותם מוסדות שבהם לא ניתנו ארוחות (במובדל מכיבוד קל) או שהארוחות שולמו בתשלום נפרד ומחצית מסכום ההוצאות שנתבעו באותם מוסדות שבהם התשלום כלל ארוחות לילדים. הוצאות הקייטנה שלא נתבעו מלכתחילה בידי המערערת, לא יבואו בכלל ההוצאות שיותרו בניכוי. יוער כי ההוצאה בגין קייטנה מצריכה בחינה נפרדת בגלל אופייה הייחודי אשר ברגיל תהא קרובה יותר לפעילות המהווה העשרה אישית.."
כפי שציינתי בפתיח, מדובר בפסק דין מתקדם ברוח הזמן, רענן ומעורר תקווה לכך שעקרון העל בדיני המס בישראל ייושם בצורה אמיתית ומתקדמת בבית המשפט והוא ? גביית מס אמת מהנישומים.
בעוד שרשות המסים מגלה שוב ושוב עמדה ערכאית אשר עברה מזמן מן העולם בשורה ארוכה של עניינים, ובעוד רשות המיסים נעדרת בעל בית, בא בית המשפט ומנער את רשות המיסים, תוך שהוא הולך בתלם של הלכת אבנעל (התירה לחברה בת לשלם דמי ניהול לחברה אם), הלכת רימון (אסרה על כפל מס), הלכת אלקה (התירה לנכות חובות רעים למע"מ), הלכת קלס (התירה לנישום לסתור חזקות שבפקודת מס הכנסה) ועוד הלכות אשר היו חדשניות לזמנן, והפכו לאבן דרך בדיני המיסים בישראל.
חשוב לשים לב לכך שבניגוד לחלק מהצעות החוק בעניין, הרי שניכוי ההוצאות איננו מוגבל בתקרה כלשהי ואיננו ניתן לעשירונים הראשונים בלבד, כך שהוא בעל משמעות גם לגבי העשירונים העליונים. הכותב הינו עו"ד ורו"ח. מומחה למיסים, לרבות; מיסוי מקרקעין, מס הכנסה, מס ערך מוסף וחוק עידוד השקעות הון. עוסק בתכנוני מס, השגת אישורים מקדמיים (רולינגים), מתן חוות דעת, ליווי עסקאות, הגשת השגות וערעורי מס, ייצוג בבתי המשפט בכל הערכאות, הן בתחום האזרחי והן בתחום הפלילי, השגת הסדרי כופר והשגת הסדרים בתחום הלבנת הון. עוסק בליטיגציה בתחום האזרחי - מסחרי. ליצירת קשר עבור ל: http://israelitax.com/
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
