תוכניתו של מעביד לרכוש רכב ולהצמידו לעובדו:
• המעביד ירכוש את הרכב באמצעות "ליסינג".
• העובד, שאליו יוצמד הרכב, יישא בהוצאות הרכישה האמורה: סך 2,000 ש"ח + מס ערך מוסף.
השאלות הן:
1. מה הוא הסכום או שיעור מס הערך המוסף, המוכר (תשומות) לקיזוז בידי המעביד?
2. אם ינכה המעביד (בהסכמת העובד) מה"ברוטו" של שכר העובד את עלות ה"ליסינג" - האם יחויב העובד ב"שווי רכב"?
3. אם התשובה על שאלה "2" לעיל היא שלילית - מה בדבר התנאים הסוציאליים של החלק שנוכה מן ה"ברוטו" של שכר העובד: האם המעביד יוכל להתחייב בתשלומם, ותשלומים אלה יוכרו לו כהוצאה?
4. אם העובד ישלם מה"נטו" של שכרו 1,000 ש"ח מסך הליסינג - האם הוא יחויב בגילום השווי?
יניב גבריאל משיב:
היבטי מס ערך מוסף
במסגרת עסקת שכר-מכר פיננסי (מימוני), מקבל העוסק-החוכר את הרכב - מאת חברת הליסינג (המחכירה) - מימון, על ידי הלוואה, לצורך רכישת בעלות עתידית על הנכס. עם מסירת הרכב לעוסק, מוציאה לו חברת הליסינג חשבונית מס על מלוא מחיר העסקה.
הבעלים הרשומים של הרכב הוא החברה המחכירה; וזאת, כבטוחה עד לגמר שילום חובו של החוכר במסגרת העסקה.
סעיף 38 ל"חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975" [להלן - "חוק מע"מ"] קובע, בין היתר, כי עוסק רשאי לנכות מן מס הערך המוסף, שהוא חייב בו, את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין. על פי הוראת סעיף 46 לחוק מע"מ, על חשבונית המס להיות מוצאת לקונה.
לענייננו - הקונה הוא אשר התקשר בהסכם לרכישת רכב.
בהנחה שהרכב משמש בחברה כנכס עסקי, הרי מס התשומות בהשכרת הרכב כלול בהגדרת "מס תשומות" בסעיף 1 לחוק מע"מ, הדן במע"מ שהוטל על מכירת נכס לעוסק "הכול לצורכי עסקו או לשימוש עסקו".
השכרה נכללת בהגדרת מכר בסעיף 1 לחוק מע"מ; ולפיכך, כל אימת שמוזכרת המילה "השכרה" כאילו צוינה המילה "מכירה".
אבחנה - בין רכב פרטי לבין רכב מסחרי והשלכותיה
ניכוי מס תשומות ברכישת רכב מחייבת אבחנה בין רכב פרטי לבין רכב מסחרי. על פי תקנה 14(א) ל"תקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976", [להלן - "תקנות מע"מ"] המס שהוטל על מכירת רכב פרטי לעוסק אינו ניתן לניכוי.
שלטונות מע"מ הרחיבו את הוראת תקנה 14(א) האמורה; ומכך, היא חלה גם על רכבים מסוימים נוספים, שברשיון הרכב מוגדרים "רכב מסחרי" ו/או "רכב משא"; והכול, בכפוף לפירוט כלי הרכב המנויים בתוספת הרביעית לתקנה 1 לתקנות.
ניכוי מס תשומות בגין הוצאות שוטפות מחייב, אף הוא, אבחנה בין רכב פרטי לבין רכב מסחרי, ככל שהדבר נוגע לשימוש מעורב, כפי שיוסבר להלן.
רכב צמוד לעובד, עשוי לשמש בעסק באופן מעורב (חלק עסקי וחלק פרטי). דהיינו: מעצם טיבו של הרכב הוא משמש גם לצורכי העסק וגם שלא לצורכי העסק.
על פי תקנה 18(א) לתקנות מע"מ - מותר לנכות מס תשומות בניכוי בשיעור יחסי, שהוא כיחס השימוש לצורכי העסק לכלל השימוש.
על פי תקנה 18(ב) לתקנות מע"מ - אם היה השימוש לצורכי העסק שימוש בלתי מסוים, ינהג העוסק לפי הכללים האלה:
• אם קבע מנהל מע"מ את החלק היחסי לשימוש שלא לצורכי העסק - ינהג העוסק לפי קביעתו.
• אם לא קבע מנהל מע"מ את החלק היחסי, ועיקר השימוש בנכס הוא לצורכי העסק - יותרו לניכוי 2/3 ממס התשומות.
• אם לא קבע מנהל מע"מ את החלק היחסי, ועיקר השימוש בנכס הוא שלא לצורכי העסק - יותר לניכוי 1/4 ממס התשומות.
הגדרת "שימוש לצורך עצמי" כאמור בסעיף 1 לחוק מע"מ כוללת בפיסקה (1) "שימוש בנכס מנכסי העסק שלא לצורכי העסק", והיא מעמידה שאלה בנוגע להטלת מע"מ עסקאות על שווי השימוש ברכב, שבו מתחייב העובד לפי האמור בסעיף 2(2)(ב) לפקודת מס הכנסה [להלן - "הפקודה"].
לכאורה, גם במע"מ היו אמורים להטיל מע"מ עסקאות על שווי השימוש ברכב, אולם תקנה 18 לתקנות מע"מ, שאוזכרה דלעיל, אוסרת ניכוי מס תשומות מן החלק שאינו לצורכי העסק (החלק הפרטי), כפי שנאמר באותו עניין.
הצמדת הרכב לעובד וגביית כסף בשלה - "עסקה"
העמדת הרכב לרשותו של העובד וגביית סכומים מהעובד בשלה מהווה "עסקה", כמשמעותה בסעיף 1 לחוק מע"מ. לפיכך, על המעביד לנהוג באופן זה:
• על המעביד לקבוע את מחיר העסקה לפי הערך בשוק, כפי המתחייב בסעיף 10 לחוק מע"מ. זאת - משום שלפנינו עסקה, שמחירה מושפע מקיומם של יחסים מיוחדים המתחייב (בענייננו: יחסי עובד-מעביד).
• מועד החיוב במע"מ הוא בגמר מתן השירות לעובד כפי המתחייב בסעיף 24 לחוק מע"מ.
• על המעביד להוציא חשבונית מס ולהעביר את המע"מ הכלול בה, אל שלטונות מע"מ, כפי העולה מההוראות שבסעיף 46 לחוק מע"מ.
היבטי מס הכנסה
רכב, שהועמד לרשותו של עובד, הוא "טובת הנאה", החייבת במס הכנסה כ"הכנסת עבודה", כמשמעותה בסעיף 2(2) לפקודה.
על פי האמור בסעיף 2(2)(ב) לפקודה, יקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, את שווי השימוש ברכב שהועמד לרשות העובד.
מכוח סעיף 2(2)(ב) לפקודה הותקנו "תקנות מס הכנסה (שווי שימוש ברכב), התשמ"ז-1987"(1) - המסדירות את קביעת סכום שווי טובת ההנאה האמורה.
אם סכום שווי השימוש ברכב, לפי התקנות דלעיל, נמוך מהסכום שגובה המעביד מהעובד, ואם הסכום הנגבה הוא 2,340 ש"ח כולל מע"מ - אין מקום לזקוף לעובד כל הטבת מס ואין לחייבו בשלה במס.
סכום, שנזקף לעובד כהטבה, יו?ת?ר למעביד כהוצאה. זאת, בכפיפות לתקנות הרכב (שיעור של %25, או לפי מספר הק"מ - לפי העניין). אם יגולם סכום ההטבה מרכיב סכום הגילום לצורכי מס, הוא יוכר למעביד במלואו כהוצאה.
היבטי דיני עבודה
רכיב סכום הגילום לצורכי מס, בעניין הטבה המצויה ברכב צמוד, הוא חלק מרכיבי השכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים; וזאת, לאור פסק דין דב"ע נב/3-19, מרקוס בן יפלח נגד "פולגת תעשיות בע"מ"(2) [פד"ע כה 489].
הפניות:
(1) תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ"ז-1987.
(2) פסק דין נב/9-19, דב"ע נב/3-16, דב"ע נא/3-212.
יניב גבריאל, הוא מומחה מס אשר שימש בעבר כיועץ מיוחד לרשות המיסים בישראל בנושאי מיסים ושינויי חקיקה.יניב גבריאל,משמש כמנהל וכבעלים של המכללה למיסים ולחשבונאות.
פרטים נוספים בטלפון (רב קווי) 1-700-700-088 או בכתובת המכללה : http://www.taxcollege.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
