יוגה לילדים בסיכון - רשמים מעבודה קבוצתית-טיפולית 

מדי שבוע אני מנחה קבוצות יוגה ותרפיה במועדונית טיפולית לילדים בסיכון. רציתי לשתף במעט מהחוויות, ההבנות וההתרשמויות שלי מהעבודה עם אוכלוסייה מיוחדת זו.

בקבוצה אותה אני מנחה כ-15 ילדים בגילאי 5-10. חלקם ילידי הארץ, חלקם האחר ילדי רוסיה ואתיופיה.
הקשר עם הילדים צמח והתפתח, תפח והתהווה. בפעמים הראשונות בהן נפגשנו נתקלתי במסך עבה של חשדנות, בדיקה והתבוננות בי ובמה שאני מביא עימי. אט אט הופכת החשדנות למסכת בחינות ובדיקות מדוקדקות (עד מתי הוא יסבול אותי? מהן הגבולות שלי? האם אכפת לו ממני באמת?), שהופכות, בתורן, לקשר. מיוחד, מאופיין, ספציפי, מותאם לאופיו, צרכיו, עולמו ויכולותיו של כל ילד וילד מהקבוצה, אך עם זאת: קשר. יצירה קבועה שיש לה מסגרת, שמהווה מיכל תחום וזהיר, מערכת הכורכת זכויות וחובות, התמסרות ומחויבות, חיבה והבחנה. הפעילות השבועית היא "מקום", משמעותי להבנתי, עבור ילדים רבים בקבוצת הילדים, כולם ילדים בסיכון. הילדים מצויים, פעמים רבות, במרכזה של לבה רותחת הכוללת את משפחתם, אישיותם, צרור רגשותיהם, מחויבויותיהם, חלומותיהם ועוד. וסערות, אכן, הן חלק מעולמם של הילדים. סערות, המורגשות כל העת בזמן הפעילות הקבוצתית. אינני יודע ומכיר את "סיפוריהם" של הילדים, אלא בנקודות כלליות בלבד. אך אני מכיר את נרטיב החיים שלהם, את תפיסת עולמם האישית, את המשקפיים דרכן הם צופים ומבחינים במציאות ועדשות אלו אינן פשוטות כלל ועיקר.
במהלך השעורים/הפעילות יכול כל ילד להביא את עולמו ולזכות באפשרות לחוות את עצמו כפי שהוא. העבודה ביוגה, שאינה ורבאלית בעיקרה, מאפשרת לילדים לפתח מרחב הבעתי ויצירתי עצמי ועצמאי ובכך להביע חלק מצפונות נפשם. הפעילות ביוגה מקבילה ליצירת "מציאות פנטסטית", מונח אותו קבע הפרופ' מולי להד, מהמומחים הבולטים בישראל לטיפול בטראומה ומנהל המרכז הטיפולי בקריית-שמונה. לפי מחקרים שערכו הוא ותלמידיו הודגם כי ילדים שיכלו לחוות את אותה "מציאות פנטסטית"-יצירת הוויתם, התמודדו טוב יותר עם טראומה ובאופן משמעותי סבלו פחות מתסמונת פוסט-טראומטית.

ובינתיים...
מרגש לראות ילדים שאינם מסוגלים לסמוך, לשחרר במעט את אחיזתם, להרגיע את חרדותיהם, עוצמים את העיניים ומרשים לעצמם לחוות חוויה של רגיעה והרפיה. מרגש לא פחות לשמוע ולראות ילדים שאינם רגילים להישמע באופן שאינו שיפוטי וביקורתי מביאים את עצמם במילים, תנועה ומשחק. והילדים, כילדים, נוכחים בהחלט במלוא עוצמת הווייתם; כועסים, מחבקים, מרגישים, מרגיזים, בוחנים, מאושרים, צוחקים, בוכים, משתפים, נוצרים.
בקרב מרבית הילדים זו השעה היחידה בה הם "מטופלים" ומוכלים מקצועית. אצל רבים מורגש שינוי, עדין, קטן, שברירי מאד, אך שינוי; ביכולת להרפות ולהניח את הראש, באומץ להתבונן על מציאות חייהם, בפריימינג אחר אותו הם מרשים לעצמם לבחון אודות החיים והעולם, ברגישות גבוהה יותר לאחר, במערכת יחסים-קשר קצת אחר עם מבוגר ועוד.

לתחושתי ולאור ניסיוני המצומצם, יוגה מותאמת צרכים, מסייעת לילדים בסיכון ומקדמת במידת מה את התפתחותם האישית, את תחושתם העצמית, את מארג יחסיהם עם העולם בכלל ועם עולם ה"גדולים" בפרט, את יכולתם לסמוך ולהרפות. זאת בנוסף לתרומה הקלאסית אותה מעניקה היוגה; שיפור היציבה, הנשימה, חיזוק מערכת החיסון ותחושה עמוקה של well being.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי