פסיכודרמה 

"אני סולחת לאחותי" , אמרה לי הדס. "אני לא רוצה לריב איתה, לא רוצה לזכור את השעות הקשות, את כל מה שהתרחש בינינו, אני רוצה לבקש ממנה סליחה על כל השנים שלא הייתי איתה בקשר"...
הדס, משתתפת בקבוצת פסיכודרמה, עמדה מול אחותה (אחת מחברות הקבוצה).
במפגשים קודמים, עוד בראשית הדרך, סיפרה הדס לכל הקבוצה את סיפורה. אחותה השתלטה על הוריה והפכה אותם לתלויים בה, הם בקרו אותה יותר מאשר הדס, עזרו לה מאוד, בשלו, שמרו על ילדיה , נתנו לה ולבני משפחתה מתנות יקרות, אמה של הדס נתנה לאחותה את בכל יום הולדת משהו מתכשיטיה... והדס ראתה כל זאת והייתה חסרת אונים. היא ניתקה בהדרגה את קשריה עם אחותה וגם עם ההורים צימצמה עד מאוד את הקשר ונפגשה עמם לעיתים רחוקות.
הדס כעסה מאוד.
אני ראיתי אשה צעירה, עצובה, בודדה.

הקבוצה השתדלה מאוד להכיל את בדידותה של הדס. חברי הקבוצה הגיבו לסיפורה, בעצב בכעס בתסכול, הם כל כך רצו לעזור לה כעת, הם לא הבינו מדוע עליה לבקש סליחה מאחותה.
סליחה נתפסה בעיניהם כאילו הדס תודה בכך שהיא עשתה משהו לא בסדר ובעיקר , כפי שאמרה לה , דינה, אחת המשתתפות: "לא הייתי רוצה שתשכחי את העצב ואת הבדידות, אני רוצה שתלמדי לשמוח עם מה שיש לך, עם בעלך וילדייך."

כפי שאנו עושים תמיד בקבוצת פסיכודרמה, עבדנו.
לעבודה פסיכודרמטית יש יכולת מופלאה לשחרר מקומות תקועים, הפסיכודרמה מאפשרת התקדמות ותנועה רגשית.

הדס חשה תקועה בתוך כעס ועצב , פחד מבדידות, מניתוק משפחתי. היא רצתה קשר והתקרבות. בחייה "האמיתיים" היא לא יכלה לעשות זאת שכן הייתה נעולה בתוך סיפורי העבר , בתוך מה שהכירה עד כה. בניית מציאות אחרת בפסיכודרמה יכלה להעניק לה את האפשרות לבחון אפשרויות אחרות. היא בקבוצה אינטימית וקרובה, לחברי הקבוצה איכפת ממנה, הם דואגים לה ורוצים להיות בקרבתה...

בקשתי מהדס לעמוד במרכז מעגל דמיוני ולהזמין את "בני משפחתה" (חברי הקבוצה) לעמוד סביבה במרחק שווה ממנה. כאשר עשתה זאת , הצעתי לה להתבונן בהם, בהוריה ובאחותה , ולתת לעצמה לחוש את מה שהיא חשה כלפיהם, את מה שהיתה חשה כלפיהם לו הייתה משוחררת מכעסים.

הדס עמדה בשקט, עיניה התמלאו דמעות.

את מתרגשת, אמרתי לה. הדס הינהנה בראשה. האם את רוצה לומר להם משהו? שאלתי.

"אני אוהבת אתכם, פנתה הדס אל "משפחתה". אני כל כל אוהבת אתכם עד שזה כואב לי. אני צריכה אתכם, אני צריכה שתהיו על ידי שתכירו בי ובצורך שלי, אני מתגעגעת אליכם."
הדס בכתה בשקט, היא כיסתה את פניה בידיה. בקשתי ממנה להתבונן בהם, להתבונן ולחשוב, האם היתה רוצה לשמוע אותם עונים לה.
הדס אמרה, "הדבר החשוב כעת הוא שאגיד לכם את מה שיושב לי על הלב כבר שנים רבות. אני לא צריכה לשמוע אתכם מפני שאני יודעת כיצד אתם פועלים ומתנהגים. אני צריכה לשמוע את עצמי מסוגלת לומר לכם דברים ברורים. אתם מכאיבים לי מאוד. גם אני רוצה לקבל ולדעת כי אתם רוצים לתת לי. נכון, אני ניתקתי את עצמי מכם, אך אתם לא ניסיתם לקרב אותי או לברר מה קרה, היה לכם נוח כל המצב נוראי הזה. אני לא מוכנה לכך יותר. החלטתי לשים לכך סוף.
אני מכירה במעשים שלי, אני מבינה כי אפשרתי לכם לנתק אותי, יש לי אחריות לכך ואני מכירה בה. אני לא שוכחת את התנהגותכם אבל אני רואה גם את מעשי כחלק ממה שמתרחש. את החלק שלי אני באה לשנות היום.
אני מבקשת מכם סליחה על כי לא עמדתי על שלי, על כי לא התעקשתי לקבל את אהבתכם וזוהי אהבה שמגיעה לי. אני בת טובה ואחות אכפתית, אני ראויה שתאהבו אותי ואני לוקחת אחריות על כך."

הדס "התרוקנה" , ניתן היה ממש לראות זאת, היא חייכה וחיבקה את "בני משפחתה" בחוזקה, היא שמחה, היא קרנה כאילו משהו התרוקן מתוכה, רגשות שליליים שהיו שם קודם.

הדס לא ויתרה על זכרונותיה, היא הבינה באמצעות השיקוף הקבוצתי כי אסור לה לוותר על הידיעה שלה את העבר, הקבוצה חיזקה את המקום הזוכר והיודע הטמון בתוכה, יחד עם זאת, היא הבינה משהו עמוק ביותר. כאשר יכלה לעמוד עם "משפחתה" כפי שלא עשתה מעולם, במעגל קרוב חם ואוהב, היא יכלה להפוך את הכעסים הבדידות והעצב ל"חומר" חיובי עבור עצמה.,. היא לקחה את החוויה שנוצרה לה באמצעות הפסיכודרמה ובאמצעותה לקחה אחריות על מעשיה שלה. יש בכך המון כוח. הדס הפכה לאישה חזקה האחראית ליצירת חייה שלה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי