הזיכרון הראשון של מגע בילדותי היה מכה, כל איבר שהיה חשוף היה זוכה לתשומת לב אלימה. עם השנים העליתי שכבות רבות ? שמנתי מאוד, כל פעם יותר כדי לכסות על הכאב שלא היה ניתן להביע. לא יכולתי לסבול כאב, לא כאב פיזי וגם לא כאב רגשי. עשיתי הכול כדי להתחמק מכל כאבי, אכלתי ללא שליטה, מצאתי נחמה במגעם של גברים, ורק בשביל לקבל מעט מגע ועונג.
בלי יכולת להביע את רגשותיי, רצונותיי, וכאבי התנהלתי בעולם בניתוק מוחלט מעצמי, לא ידעתי מהם רצונותיי, חייתי בסבל בלתי פוסק, הייתי עייפה ומדוכאת ממצבי.
בכל הייאוש שאחז בי ידעתי דבר אחד, שאני מאוד אוהבת לגעת באנשים, ורציתי לעשות עם זה משהו... כאן התחיל המסע שלי אל השינוי.
קורס עיסוי היה תחילת הדרך למסע עם עצמי, עם גופי ועם נשמתי האבודה.
התחלתי לקבל מגע, מגע שהיה כואב בתחילה, כי לא יכולתי להכיל אותו, לא ידעתי מה זה המגע הזה. הגוף לאט לאט התרגל לקבל, השרירים החלו להרפות והתחלתי להשיל שכבות, לחשוף את הכאב, לדבר על הכאב. למדתי לסלוח לעצמי ולגוף שלי, למדתי לאהוב את עצמי, למדתי לדבר ולתקשר עם עצמי ועם הסביבה, למדתי להציב גבולות ביני ובין הסביבה, למדתי לקבל את עצמי ולקבל אנשים וחיים אחרים, נפתחתי לסיפורים וחיים אחרים.
קיבלתי קלילות, חופש, אהבה, פתיחות, נתינה.
למדתי שלמגע יש כוח, שמגע נוגע לא רק בגוף הפיזי אלא גם בנפש ובנשמה.
היום, לאחר לימודים בעיסוי ומודעות אני מלווה הנחייה בקורס עיסוי ויש לי ניסיון טיפולי בעיסוי ומודעות.
הכותבת הילה גבאי, נטרופתית N.D מרכזת מגמת נטרופתיה במכללה לרפואה הוליסטית בכרכור במתחם ספיריט.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
